What do you think?
Rate this book
מקימי
סיפורה של עלמה, מנחת טלוויזיה חדת-לשון שמואסת בעיסוקה, בהצלחתה ובאורח-חייה על כל הנאותיו הפרועות. היא מתקרבת צעד אחר צעד אל הדת, ומתנתקת מכל עולמה הישן: מתל אביב ההוללת, מחבריה בעולם התקשורת ואפילו מבני-משפחתה. דרכה החדשה אינה חלקה ופטורה מספקות. להפך, יש בה כאב ותהיות, חיבוטי-נפש ובדיקה עצמית מתמדת, שתעורר הערכה גם בלבו של חילוני שמשוכנע בצדקת דרכו. קולה הישיר והכן של נועה ירון – הוא קול אישי מאוד, פרוע, מצחיק, מתלבט – המציג את סיפור מסעה הפנימי של הגיבורה שלה, מסע שבכל נופיו הסוערים מתקיימת ציפייה מתמדת למה שמעבר להם.
- GenresJudaismAutobiography
328 pages, Paperback
First published January 1, 2007
3 people are currently reading
35 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 9 of 9 reviews
February 8, 2017
הספר הזה בפירוש בלתי נסבל. כזו מוסרניות ארורה. לא יכלתי לגרום לעצמי כזו עוגמת נפש ולסיים אותו. נתתי לו 2 כוכבים בגלל ההבטחה ובגלל שהוא באמת היה מצויין עד נקודה מסויימת.
סיפורה של עלמה, מגישה מפורסמת בטלביזיה וברדיו שהפרסום והחיים התל אביבים פערו בחייה ונפשה בור שחור של ריקנות שרק האמונה הצליחה למלא.
הספר מתאר את תהליך החזרה בתשובה של עלמה ובן, החל מהספקות שבמפגש הראשון עם הדת. עם דניאל, החסיד הברסלבי שמלווה אותם בתהליך החזרה בתשובה ועד להשלמת התהליך.
טרם סיימתי את הספר ואני יודעת שיש בו רכיבים ביוגרפיים מחייה של נועה ירון דיין ובעלה יובל דיין אבל אני במחציתו וכבר נאנחת אנחות של תסכול עמוק ועצבים.
רק מי שטיפש ואין לו עיניים בראשו לא רואה את הפרסומת הזולה למוצרי הצריכה "אמונה" ו"אלוהים". פתרונות קסם שהשפן מברסלב שולף לנערה מודרנית במצוקה.
החל ממחציתו לערך, הספר הולך ונהייה מסיונרי מרגע לרגע וחונק אותי בשטחיות הנבובה שלו. הדת היא לא ה-פתרון לכל עוולות והצרות בעת המודרנית, היא לא המוביל הארצי שממלא את נפשם של החסרים. החילוניות היא לא שורש הרע, הרקניות השטנית שמאכלת את מוחותיהם של תינוקות שנשבו. הדיכוטומיה הזו ילדותית ולא בוגרת.
נעה ירון דיין משתמשת בהיכרות שלה עם התל אביביות הידועה לשימצה והופכת את ההיכרות הזו לקרדום לחפור בו. לא כולנו חיים או חיינו ככה בשיגעון הפרוע הזה. לא כולנו משועממים מהחיים שלנו ולא מוצאים בהם דבר. היא לא כותבת "חברים יקרים, נהנתי מהפירסום עד שהשתן עלה לי לראש ולא ראיתי מימיני ומשמאלי. עישנתי סמים, ביזבזתי כסף כמו משוגעת על שמלות קטנטנות חסרות טעם. ביליתי וחגגתי עם גברים שלא ראו אותי ממטר וכשהתעוררתי בבוקר לבד במיטה הקרה הבנתי שאני מחפשת משמעות כי הפירסום והכסף שבאים איתו והחגיגות והסמים והזיונים החולפים ריקים מתוכן."
לא, היא לא כותבת את זה. היא כותבת על החילוניות, על העדר אמונה שיצרה ריק בנפשה. על החיפוש מתמיד וחוסר סיפוק מחייה החילוניים אותם מיצתה עד תום. ריק שרק האמונה והדת מלאו.
יתכן שזה היה הפתרון שהתאים לנעה ירון דיין. אבל הקורא צריך לזכור שהדת והאמונה הם לא פתרון קסם. הם לא התשובה לכל שאלה ושגם זה פתרון לא מושלם כי הנה היא ומשפחתה חזרו לתל אביב המשוקצת מקץ 20 שנים בגלות הדוויה של משכנות חרדים וניתוק שהולך ומתפוגג מהמוחלט. סימן שיש יתרונות חיוביים לחברה החילונית שרק בתוכה יכולים נעה ירון דיין ובעלה לפעול, להתפרנס ולהצליח אחרת לא היינו שומעים ממנה, או ממנו או מהם.
והסיסמאות הנבובות שמציפות את הספר בערך ממחציתו: האמונה מתחילה היכן שהשכל נפסק. כן? בדיוק למה? יש לגב. ירון דיין הסבר מלומד? כי לפי זיכרוני השעיית הספק נוגעת רק לקיום מצוות לא לאמונה עצמה שחוזרת ונבחנת כי הרי זו גדולתה של אמונה אמיתית שאין ספק חזק מספיק לערער אותה. אבל קטונתי חילונית שכמותי לציין את העובדה חסרת המשמעות הזו שדווקא המדענים הגדולים כמו ניוטון, איינשטין ואפילו פרופ ליבוביץ האמינו אמונה גדולה ואותה יישבו עם השכל (עד כמה שזה קשה לדמיין מהלך כזה מורכב ומסובך )
וזה פשוט מייאש שהספר הזה שמתחיל מצויין מתדרדר לבירא עמיקתא ואף אחד מ 100 אלף הקונים שלו לא מחה ולא הוקיע את הצביעות וההתחסדות הזו שעטופים בהסברים חמקמקים ומתיימרים להבין את נפש הקורא החילוני התל אביבי.
היא הרי היתה שם. כדאי לנו לסמוך עליה.
כן, היא עברה תהליך חשוב עם עצמה. היה כדאי וראוי שתשאר בדלת ההתנסויות שלה זה היה יכול להיות ספר הרבה יותר מעניין מכל המריחה הזו שנועדה לשכנע אותי כקוראת איזו מציאה זו לחזור בתשובה.
סיפורה של עלמה, מגישה מפורסמת בטלביזיה וברדיו שהפרסום והחיים התל אביבים פערו בחייה ונפשה בור שחור של ריקנות שרק האמונה הצליחה למלא.
הספר מתאר את תהליך החזרה בתשובה של עלמה ובן, החל מהספקות שבמפגש הראשון עם הדת. עם דניאל, החסיד הברסלבי שמלווה אותם בתהליך החזרה בתשובה ועד להשלמת התהליך.
טרם סיימתי את הספר ואני יודעת שיש בו רכיבים ביוגרפיים מחייה של נועה ירון דיין ובעלה יובל דיין אבל אני במחציתו וכבר נאנחת אנחות של תסכול עמוק ועצבים.
רק מי שטיפש ואין לו עיניים בראשו לא רואה את הפרסומת הזולה למוצרי הצריכה "אמונה" ו"אלוהים". פתרונות קסם שהשפן מברסלב שולף לנערה מודרנית במצוקה.
החל ממחציתו לערך, הספר הולך ונהייה מסיונרי מרגע לרגע וחונק אותי בשטחיות הנבובה שלו. הדת היא לא ה-פתרון לכל עוולות והצרות בעת המודרנית, היא לא המוביל הארצי שממלא את נפשם של החסרים. החילוניות היא לא שורש הרע, הרקניות השטנית שמאכלת את מוחותיהם של תינוקות שנשבו. הדיכוטומיה הזו ילדותית ולא בוגרת.
נעה ירון דיין משתמשת בהיכרות שלה עם התל אביביות הידועה לשימצה והופכת את ההיכרות הזו לקרדום לחפור בו. לא כולנו חיים או חיינו ככה בשיגעון הפרוע הזה. לא כולנו משועממים מהחיים שלנו ולא מוצאים בהם דבר. היא לא כותבת "חברים יקרים, נהנתי מהפירסום עד שהשתן עלה לי לראש ולא ראיתי מימיני ומשמאלי. עישנתי סמים, ביזבזתי כסף כמו משוגעת על שמלות קטנטנות חסרות טעם. ביליתי וחגגתי עם גברים שלא ראו אותי ממטר וכשהתעוררתי בבוקר לבד במיטה הקרה הבנתי שאני מחפשת משמעות כי הפירסום והכסף שבאים איתו והחגיגות והסמים והזיונים החולפים ריקים מתוכן."
לא, היא לא כותבת את זה. היא כותבת על החילוניות, על העדר אמונה שיצרה ריק בנפשה. על החיפוש מתמיד וחוסר סיפוק מחייה החילוניים אותם מיצתה עד תום. ריק שרק האמונה והדת מלאו.
יתכן שזה היה הפתרון שהתאים לנעה ירון דיין. אבל הקורא צריך לזכור שהדת והאמונה הם לא פתרון קסם. הם לא התשובה לכל שאלה ושגם זה פתרון לא מושלם כי הנה היא ומשפחתה חזרו לתל אביב המשוקצת מקץ 20 שנים בגלות הדוויה של משכנות חרדים וניתוק שהולך ומתפוגג מהמוחלט. סימן שיש יתרונות חיוביים לחברה החילונית שרק בתוכה יכולים נעה ירון דיין ובעלה לפעול, להתפרנס ולהצליח אחרת לא היינו שומעים ממנה, או ממנו או מהם.
והסיסמאות הנבובות שמציפות את הספר בערך ממחציתו: האמונה מתחילה היכן שהשכל נפסק. כן? בדיוק למה? יש לגב. ירון דיין הסבר מלומד? כי לפי זיכרוני השעיית הספק נוגעת רק לקיום מצוות לא לאמונה עצמה שחוזרת ונבחנת כי הרי זו גדולתה של אמונה אמיתית שאין ספק חזק מספיק לערער אותה. אבל קטונתי חילונית שכמותי לציין את העובדה חסרת המשמעות הזו שדווקא המדענים הגדולים כמו ניוטון, איינשטין ואפילו פרופ ליבוביץ האמינו אמונה גדולה ואותה יישבו עם השכל (עד כמה שזה קשה לדמיין מהלך כזה מורכב ומסובך )
וזה פשוט מייאש שהספר הזה שמתחיל מצויין מתדרדר לבירא עמיקתא ואף אחד מ 100 אלף הקונים שלו לא מחה ולא הוקיע את הצביעות וההתחסדות הזו שעטופים בהסברים חמקמקים ומתיימרים להבין את נפש הקורא החילוני התל אביבי.
היא הרי היתה שם. כדאי לנו לסמוך עליה.
כן, היא עברה תהליך חשוב עם עצמה. היה כדאי וראוי שתשאר בדלת ההתנסויות שלה זה היה יכול להיות ספר הרבה יותר מעניין מכל המריחה הזו שנועדה לשכנע אותי כקוראת איזו מציאה זו לחזור בתשובה.
March 17, 2015
It's an all right book, that tries to touch on the process of becoming newly religious with some amount of candour and insight. The problem, for me, is that as a person brought up religious, I see quite clearly all the gaps in logic and jumping around for reasons that don't really ever make any sense which the author chooses not to address, or cannot address, or something.
For example, there is a very long, quite frustrating to read, to me, dialogue, between the newly-religious protagonist and an ex-Torah scholar, non-religious now man, who claims she stonewalls him. The chapter ends with her parents being unwittingly impressed, and the man she's arguing with presented in the worst possible light, but the truth is that to me, as a reader, she absolutely does stonewall him, she doesn't make a single cogent argument and, as a straw man for her cause, neither does he. It's all quite ridiculous and sad.
In fact, this lack of insight and obvious writer's bias do permeate any and all things written in the book. It's clearly a record of personal experience, and while the author makes the protagonist's disgust with the life she leads comprehensible and clear to us, she fails to do so with the process of return.
It's all right, though, reads fast, actually has a story, and the language isn't grating, so I don't regret the time I spent on it.
For example, there is a very long, quite frustrating to read, to me, dialogue, between the newly-religious protagonist and an ex-Torah scholar, non-religious now man, who claims she stonewalls him. The chapter ends with her parents being unwittingly impressed, and the man she's arguing with presented in the worst possible light, but the truth is that to me, as a reader, she absolutely does stonewall him, she doesn't make a single cogent argument and, as a straw man for her cause, neither does he. It's all quite ridiculous and sad.
In fact, this lack of insight and obvious writer's bias do permeate any and all things written in the book. It's clearly a record of personal experience, and while the author makes the protagonist's disgust with the life she leads comprehensible and clear to us, she fails to do so with the process of return.
It's all right, though, reads fast, actually has a story, and the language isn't grating, so I don't regret the time I spent on it.
March 6, 2010
I've always liked books about "born-again Jews", as a part of my general curiosity about somebody going through something so foreign to me (me being an atheist). This one is well-written and kept me intrigued, though I think it falls short in the one place that really matters - explaining the process. How come she suddenly wanted to observe the Sabbath? What took place in those Judaism classes that convinced her to switch camps? She shares her original cynicism with the reader, then shares the eventual joys of becoming orthodox, but the missing link is still missing.
March 4, 2020
This book is slow moving but it tells a compelling story about a woman that is a TV and radio host, feels a void in her life, and gravitates toward becoming a religious Jew. The plot explores some of the strains of exploring this change and the family dynamics around it. It has a little language and mentions drugs but it is mostly family-friendly.
January 11, 2014
קראתי את הספר כמעט בנשימה אחת , ביומיים בלבד. כמה שהסדרה "מקימי" עלובה , ככה הספר הוא טוב , סוחף , מעניין. מתאר מה קורה לאדם שמחילוני גמור נהיה חוזר בתשובה.
February 11, 2024
ממש יפה אבל... השם שלה מעצבן.
May 10, 2009
I guess you could describe this book as "Eat Pray Love" meets “A Time to Rend, A Time to Sew.” Mekimi is an autobiographical novel about an Israeli radio/television star who discovers Breslover Hassidism and turns her life around. It’s unique in that it’s written for a secular audience, so that it doesn’t read like a simplistic, proselytizing Targum-Feldheim novel. Most of the time, anyway.
Alma, an Israeli celebrity leading a self-involved, decadent life that feels increasingly empty to her, meets Ben, who starts out as a housemate and eventually morphs into a boyfriend. The two of them attempt to palliate their disillusionment with drugs, parties, and travel, until Ben’s good friend drags him to a Breslover lecture. Ben becomes enamored of the Breslover philosophy and its charismatic emissary, Daniel, and eventually succeeds in convincing a reluctant Alma to join him in attending lectures and reading Breslover literature. Ben and Alma gradually embrace the Breslover lifestyle, to the chagrin of Alma’s friends and parents. Alma’s parents drag her to meet with an individual who renounced Orthodoxy and now gets paid to deprogram vulnerable individuals who are threatening to adopt that lifestyle, but Alma is not convinced and even manages to impress her parents with her resoluteness. Her parents remain reluctant, but Alma continues down this path, eventually (as we learn at the beginning of the book) marrying and becoming a mother of six.
I had a lot of different reactions to this book. On the most surface level, it’s easily the most enjoyable Hebrew book I’ve read so far. Reading in Hebrew is usually a chore for me, but this book flowed effortlessly for me and I was actually happy to pick it up. I found myself caught up in Alma’s story and in her world, and curious about the next steps she would take at different turns. I liked the self-deprecating humor, the interesting characters, the authentic descriptions, the events. I also liked the fact that things were multifaceted and that finding religion and remaining religious were not presented as a simple process but as a complicated back-and-forth.
On the other hand, sometimes it did feel a bit too simplistic for me. In the words of one blogger:
“Yaron-Dayan is trying to convince us (that is, the secular among us) that if we become religious we will be happier. The recurring theme in this book is: Judaism is the key to personal happiness. If you feel a void in your life, Judaism will fill it. I do not believe this to be true, neither in practice nor on a theological level. In practice, this is a dangerous approach; although for some people finding Judaism may mean finding happiness, this feeling might be temporary and then the question is, what happens next? If Judaism loses its initial lustre, does that mean we go back, or try a new approach?”
These words expressed what I felt at times as I was reading.
For example, Alma spends a Shabbos with a friend of hers who became a Breslover several years before she did and now has five children. She writes about the peaceful, calm erev Shabbos atmosphere and the idyllic Shabbos table. I’m not saying that can’t happen, but the one-dimensionality of that description scared me (and that was where the book crossed over into Targum-Feldheim land for me). Believe it or not, religious people yell at their kids too, even – especially! – at the Shabbos table. I was also wondering about this calm couple’s apparent financial solvency – having rejected the secular world, how did they earn enough money to support five children and serve meat at the Shabbos table? Didn’t that question ever occur to Alma? And what about, uh, feminist questions? Hello?
Naturally, issues like this went unaddressed in the book so that while, on the one hand, it was a lot more multidimensional and honest than a Targum-Feldheim book would have been, on the other, many things that could have been developed were glossed over in the apparent interest of presenting the Breslover lifestyle as a panacea. Having said that, I enjoyed reading the book despite these misgivings which is saying a lot.
Reading this book also made me appreciate my ability to read in Hebrew in a new way. It’s hard to find well-written books I can relate to that address both my Orthodox outlook and my secular experience. For the first time, I realized that having access to Israeli literature increases my opportunities to find books like this. This book was actually a big hit in Israel, and it was fun to be able to talk books with my Hebrew-speaking friends for a change!
Alma, an Israeli celebrity leading a self-involved, decadent life that feels increasingly empty to her, meets Ben, who starts out as a housemate and eventually morphs into a boyfriend. The two of them attempt to palliate their disillusionment with drugs, parties, and travel, until Ben’s good friend drags him to a Breslover lecture. Ben becomes enamored of the Breslover philosophy and its charismatic emissary, Daniel, and eventually succeeds in convincing a reluctant Alma to join him in attending lectures and reading Breslover literature. Ben and Alma gradually embrace the Breslover lifestyle, to the chagrin of Alma’s friends and parents. Alma’s parents drag her to meet with an individual who renounced Orthodoxy and now gets paid to deprogram vulnerable individuals who are threatening to adopt that lifestyle, but Alma is not convinced and even manages to impress her parents with her resoluteness. Her parents remain reluctant, but Alma continues down this path, eventually (as we learn at the beginning of the book) marrying and becoming a mother of six.
I had a lot of different reactions to this book. On the most surface level, it’s easily the most enjoyable Hebrew book I’ve read so far. Reading in Hebrew is usually a chore for me, but this book flowed effortlessly for me and I was actually happy to pick it up. I found myself caught up in Alma’s story and in her world, and curious about the next steps she would take at different turns. I liked the self-deprecating humor, the interesting characters, the authentic descriptions, the events. I also liked the fact that things were multifaceted and that finding religion and remaining religious were not presented as a simple process but as a complicated back-and-forth.
On the other hand, sometimes it did feel a bit too simplistic for me. In the words of one blogger:
“Yaron-Dayan is trying to convince us (that is, the secular among us) that if we become religious we will be happier. The recurring theme in this book is: Judaism is the key to personal happiness. If you feel a void in your life, Judaism will fill it. I do not believe this to be true, neither in practice nor on a theological level. In practice, this is a dangerous approach; although for some people finding Judaism may mean finding happiness, this feeling might be temporary and then the question is, what happens next? If Judaism loses its initial lustre, does that mean we go back, or try a new approach?”
These words expressed what I felt at times as I was reading.
For example, Alma spends a Shabbos with a friend of hers who became a Breslover several years before she did and now has five children. She writes about the peaceful, calm erev Shabbos atmosphere and the idyllic Shabbos table. I’m not saying that can’t happen, but the one-dimensionality of that description scared me (and that was where the book crossed over into Targum-Feldheim land for me). Believe it or not, religious people yell at their kids too, even – especially! – at the Shabbos table. I was also wondering about this calm couple’s apparent financial solvency – having rejected the secular world, how did they earn enough money to support five children and serve meat at the Shabbos table? Didn’t that question ever occur to Alma? And what about, uh, feminist questions? Hello?
Naturally, issues like this went unaddressed in the book so that while, on the one hand, it was a lot more multidimensional and honest than a Targum-Feldheim book would have been, on the other, many things that could have been developed were glossed over in the apparent interest of presenting the Breslover lifestyle as a panacea. Having said that, I enjoyed reading the book despite these misgivings which is saying a lot.
Reading this book also made me appreciate my ability to read in Hebrew in a new way. It’s hard to find well-written books I can relate to that address both my Orthodox outlook and my secular experience. For the first time, I realized that having access to Israeli literature increases my opportunities to find books like this. This book was actually a big hit in Israel, and it was fun to be able to talk books with my Hebrew-speaking friends for a change!
December 2, 2020
This book has great parts which provide a very deep and insightful look at religion, and specifically about Judaism and its practices.
This mostly appears in the middle parts of the book.
The beginning and the end are what makes this book less than what it could be, as they are a much flatter description of secular / religious lives.
This mostly appears in the middle parts of the book.
The beginning and the end are what makes this book less than what it could be, as they are a much flatter description of secular / religious lives.
February 8, 2014
This book is amazing. In every possible way.
Displaying 1 - 9 of 9 reviews