ללה יודעת איך הדברים עובדים בבית־הספר. היא ראתה מה עשתה חבורת הזאבים לאלכס בהפסקה והיא נחושה לשרוד. לכן היא ניסחה את הכללים שמאפשרים לה ולחברים שלה ללכת בין הטיפות, לוודא שאף אחד לא שם לב שהם שונים. עד שקורה משהו כל כך ענק, שאין ברירה – הם חייבים לשבור את כל החוקים, לתת לאמת לנצח.
החוקים הוא ספר בשבעה קולות – על ילדים והורים, כלבים וזאבים, ושום דבר הוא אף פעם לא כמו שהוא נראה...
ליאורה גרוסמן – מאיירת, אוצרת ומורה לאיור, מקימת בית הספר המקוון "מאיירימים" – עלתה מברית המועצות בשנות השבעים. מאז שאיירה עבור הוצאת כנרת את ספרה הראשון (מלכת השלג, מאת הנס כריסטיאן אנדרסן) – זכתה לאייר למעלה ממאה ספרי ילדים בארץ ובעולם, לקבל את עיטור אנדרסן ואת פרס הפנקס לתרומה משמעותית לספרות הילדים הישראלית ולכתוב את החוקים – ספרה הראשון כסופרת ומאיירת.
ללילה יש סדרה של חוקים שחייבים לשמור עליהם אם לא רוצים שהזאבים ישימו לב אליכם. הספר מסופר מנקודות מבט שונות ועוסק בעיקר בחוויה של ילדים שעלו מרוסיה בשנות ה 90. אבל לא רק. הספר הוא על יחסים בין הורים וילדים, על חברויות ועל ילדים ומבוגרים באופן כללי. החלקים של הקומיקס מצויינים ומעבירים המון ניואנסים בצורה כל כך יפה. אני אוהבת את כל הדמויות ואני צריכה ספר המשך כי אני ממש דואגת לאחת מהן! זה לא ספר פשוט, למרות שיש סוג של סוף שמח יש גם המון קצוות פתוחים ומתוארת בו בריונות קשה שהייתה, ולפעמים עדיין, קיימת בשנות ה90 נגד רוסים זה ספר שאני חושבת שגם הורים וגם ילדים צריכים לקרוא ואחר כך לדבר עליו כי אפשר ללמוד ממנו המון. כיף לראות שמאיירת מוכשרת כל כך היא גם סופרת מוצלחת כל כך
בערך מהשורה הראשונה שלו ידעתי שהספר הזה לא ייצא לי מהראש ומהלב. הוא כתוב כל כך טוב! אבל זה לא רק זה. הוא שונה מספרים אחרים בדרך בה ליאורה בחרה להעביר את הסיפור. יש לנו פה נקודת מבט של שמונה דמויות שונות, ואחת מהן היא אפילו כלב. ואחד מהם הוא אפילו ה"רע" של הסיפור, או ליותר דיוק, הסגן של הרע. חלק מהעלילה מועבר באמצעות קומיקס. בכל פרק יש ציורים יפיפיים, כיאה לליאורה. אף פעם לא קראתי ספר שכזה. מצאתי את עצמי מרותקת לסיפורה של ללה, התלמידה החכמה שעלתה מרוסיה וצריכה להתמודד עם גזענות משולבת בבריונות, מוקפת במורים אטומים או מרושעים או נבערים, במנהלת שבוחרת לראות רק מה שבא לה, ובמבוגרים שהיא לא מרגישה שהיא יכולה לספר להם דבר (ומכאן שמו של הספר, החוקים. יש שלושה, ואחד מהם הוא שלא מספרים כלום למבוגרים, גם ככה הרי אי אפשר לסמוך עליהם). חוץ מללה, יש עוד שלל דמויות נפלאות, מרגשות, עמוקות ושונות זו מזו, כל אחת עם סיפורה המורכב והמעניין. אני בעיקר אהבתי את מירה, שמתכננת את בריחתה הנועזת מהבית, את שירז שהיא דמות שולית יותר אבל יש לה רגישות מטורפת, ואת אלכס הלוליין – שהיה כל כך נהנה ללמוד בבית הספר שאני מלמדת בו, שיש בו שיעור קרקס במערכת. באופן אירוני, החוויות שאני עברתי בילדותי הן חלק מהסיבה שנהייתי מורה – כדי שאוכל כן להיות מבוגר שילדים יכולים להיעזר בו, ואולי למנוע מהם לחוות בריונות והשפלה. כשקראתי עכשיו את "החוקים", ליבי נשבר בגלל החוויות שעוברים גיבוריו, אבל גם התאחה מחדש בקתרזיס ביחד איתם. ואם כבר מדברים על אירוניה: זה אירוני להמליץ על הספר הזה ביום האחרון לשנת הלימודים. אם כולם יקראו את הספר הזה, אין לי ספק שפחות ילדים יחוו את מה שחווים גיבוריו. ליאורה, אני מאשימה אותך בזה שבקושי התייחסתי לילדים שלי ולבעלי אתמול, כשבאיזה שלב כבר לא התיימרתי אפילו לתפקד ורק ישבתי וקראתי. איזה ספר, וואו! אל תוותרו עליו, בין אם אתם הורים או ילדים או מורים או מאיירים - כולם צריכים לקרוא את "החוקים".
הגעתי לספר הזה לגמרי בטעות, וזכיתי לקרוא יצירה יוצאת דופן. נשאבתי לתוכו כבר מהעמודים הראשונים. בעלי עלה מבריה"מ לשעבר בעלייה הגדולה של שנות ה90 ומצמרר לגלות כמה החוויות הקשות שהוא חווה בילדות היו נחלתם של רבים מהעולים מאותן מדינות (בתור עולה מדרום אמריקה, חקוק לי במוח איך הפרצופים הזועפים והמתנשאים הוחלפו בחיוכים מאוזן לאוזן ברגע שהילדים בכיתה גילו שאני בכלל לא רוסייה), ולא מדברים על זה מספיק לדעתי, אז אני שמחה שהספר הזה קיים.
הכתיבה קולחת ונגישה, לא מתנשאת אבל גם לא שטחית, ומצליחה להנגיש סיפורים קשים ומצחיקים בו זמנית לקורא בצורה מעולה. אני מודה שלא יצא לי לקרוא ספרים הרבה מאוד זמן (כבר לא ילדה בת 14 עם הרבה זמן פנוי לצערי), ובטח לא ספר טוב כל כך, שפשוט בלעתי אותו בימים ספורים וכבר מתחשק לי לקרוא אותו שוב. כל דמות בספר היא עולם ומלואו.
בקיצור, אהבתי מאוד את הספר ואני ממליצה אותו בחום לכולם,והוא אפילו בגדר החובה לדעתי - גם למבוגרים וגם לילדים.
העלילה מתרחשת בשנת 1996, אחרי העליה הגדולה מרוסיה ומספרת בגוף ראשון את סיפורם של כמה ילדים בעיר ללא שם אבל יכולה להיות כל עיר בישראל עם שיכונים ושכונות חדשות. כל פרק מסופר מנקודת המבט של ילד.ה אחר.ה בגוף ראשון, בעיקר עולים חדשים רוסיים אבל לא רק, על החיים שלהם, על היחסים עם חברים, עם המשפחה, על העליה לארץ, על היחס של החברה, על היחס לעצמם, על בריונות. כל ההתמודדויות שיש לילדים בכיתה ו', לא משנה מאיזה עשור ומאיזה מוצא. זה ספר נוער אבל לדעתי אין מבוגר.ת שלא יכול.ה להרוויח ממנו. פשוט ספר נפלא ואני מאוד מקווה שמחנכים ומחנכות יאמצו אותו ויכניסו אותו לכיתות.