יהודה בן טובים, המנכ"ל השאפתן והדומיננטי של חברת התשתיות אטלנטיס, לא ממהר לסמוך על אף אחד. בטח שלא על הבנים שלו, אריק ואייל; הרי את הפגמים שלהם הוא מכיר מקרוב. אבל הנסיבות מחייבות, ושני הבנים עומדים לתפוס את מקומו בחברה ולהוביל יחד פרויקט בנייה ביטחוני עצום בדרום הארץ. בארוחת ערב חגיגית שנערכת בנחלה המשפחתית המוקפת פרדסים, הם מכריזים על כך. אחרי הכול, הגיע תורם. ממש באותה שעה מגיעה למטה חברת אטלנטיס אליס, בחורה צעירה דוברת אנגלית שמלוּוה בכלב צייתן ובידה מפתח. היא מבקשת רק דבר אחד: לעלות למחסן שאביה המנוח, האח הצעיר והפרוע של יהודה, בנה על גג בניין החברה לפני שעזב את המשפחה ואת הארץ. מאותו רגע ואילך מתעוררים מרבצם סודות, שקרים ובריתות ישנות, וגיבורי הרומן נקלעים לסערה המושלמת.
בני טובים הוא רומן ישראלי מאוד המתאר את המקום הזה באהבה ובכאב. על קו התפר בין העולם הישן לעולם החדש בונה כנרת רוזנבלום רומן מסעיר שבמרכזו משפחה, כוח וכסף. כוונות טובות, סודות ומאבקים בין־דוריים על מקום וזהות נטווים באלגנטיות ובעוצמה לכדי עלילה סוחפת, הלוכדת את רוח הזמן.
הספר ״בני טובים״ של כנרת רוזנבלום עוקב אחר שלושה דורות במשפחה אחת - משפחת בני טובים. בני טובים הקימו עסק בניה מצליח. הם משפחה של פעם, מלוכדת, איכותית, ציונית. בוני הארץ הזאת. אבל לאחר חילופי דורות בהובלה של החברה המשפחתית, מספר אירועים שאינם בהכרח קשורים זה בזה, פוגעים בטיטאניק המשפחתית ומאיימים להרוס את מה שבנו במשך שבעה עשורים.
בעיניי זה אחד הספרים הטובים והמעניינים שקראתי בשנה האחרונה, והוא לא מרגיש לי ישראלי בכלל. כלומר כמובן שזה סיפור שכל כולו בישראל ונוגע לנקודות הכאב של החברה הישראלית (עוד נגיע לזה). הכוונה היא שזה מסוג הספרים שכמעט ולא רואים בספרות מקור. אפוס משפחתי עתיר דמויות שמדבר על כסף, כוח וכבוד. רוזנבלום מצליחה לנווט בקלילות בתוך עלילה מלאת דמויות ושמות וניכר במהלך הקריאה כי נעשתה פה עבודת מחקר עמוקה ומדויקת. אם היו כותבים שזה ״מבוסס על סיפור אמיתי״ לא הייתי חושד בכלל. זה עד כדי כך אמין וטוב.
אז יש לנו נושא מעניין, יש לנו יד ספרותית בוטחת שמצליחה להנגיש את הדמויות והעלילה בצורה מצוינת ולא מכבידה, יש לנו סוף שישר גורם לנו לקרוא שוב את שני הפרקים הראשונים - אז מה בכל זאת היה לי חסר? הדבר היחיד הוא שהקצב בסיפור לא אחיד. יש חלקים שנקראים בנשימה אחת, וחלקים אחרים שהם מרגישים נמתחים מעט. והקצב גלי - עולה יורד עולה יורד. אבל זהו כמובן חיסרון טכני קטן יחסית, וגם את החלקים היותר ״מסטיקיים״ בספר צולחים. רוזנבלום, עם המון כבוד כלפי הקוראים, לקחה עלילה לא פשוטה ומסובכת והצליחה לכתוב סיפור כיפי ומרתק, ואני מאוד ממליץ לקרוא אותו.
מילה אחרונה על השביעי באוקטובר והספר הזה. הספר נכתב לפני השביעי באוקטובר, יצא אחריו וכמעט שלא שונה בעקבותיו. חלק נכבד בעלילה מוקדש להקמת המכשול התת-קרקעי בעזה. אני שומע לא מעט אנשים שאומרים שאחרי השביעי באוקטובר כל ספר שהם קוראים נכנס למין קונטקסט מסוים, גם אם נכתב שנים לפני. אני מודה שאני לא חוויתי משהו כזה - עד עכשיו. יש פסקאות שלמות שמרגישות פשוט נבואיות. וזה מוכיח שלפעמים פשוט צריך להסתכל על הדברים כדי לראות אותם כמו שהם.
התחלתי את הספר שלוש פעמים ובכל פעם הפסקתי, שני הפרקים הראשונים מלאים בדם, בתיאורים גרפיים (וגם למי שנרתע, הכתיבה בהם יותר ציורית מההמשך המאוד ריאליסטי). בדיעבד אני מבין שהפרקים האלו משמשים נייר לקמוס לקורא, האם אתה יכול להתמודד עם הספר או לא ולא בכדי לא צלחתי אותם בתקופת המלחמה, כשהחטופים החיים לא הושבו וכשהכל מסביב היה פצוע ומדמם, כי הספר הזה על אף שהוא אינו עוסק ישירות באירועי השנתיים האחרונות, הוא עוסק ממש בנו, בחברה הישראלית, באופן שבו אנחנו מתקיימים או לא מתקיימים ובמובן הזה הריאליות שלו יכולה להיות מכאיבה. זה אמנם סיפור על משפחה עשירה מאוד וכוחנית מאוד, שצרותיה הן צרות של עשירים, אבל זה גם סיפור מאוד ישראלי, על הקשר הרב דורי, על צפיות ואכזבות, על השאלה מי אנחנו בתוך כל זה, האם אנחנו יכולים להשתנות? האם אנחנו חופשיים? זהו גם סיפור על דם, על קשר הדם ועל שפיכת הדם ויש בו תשובה מאוד עצובה לגבי השאלה האם משהו יכול להשתנות
ספר נחמד, היה לי קשה להתחבר בהתחלה מעודף דמויות שחלקן לא מאד חשובות בטח לא להתחלה של הספר. מדובר על משפחה בעלת חברה, אבי המשפחה לא במיטבו אבל עדיין מנהל את החברה גם אם לא בפועל כי נתן את הניהול לבניו. תוך כדי נכנסת לסיפור אליס שהיא בת משפחה שלא ידעו על קיומה. בתוך כל הסלט המשפחתי, החברה מתנהלת עם האתגרים שלה. ספר נחמד, לא נסחפתי בטירוף.
הספר הזה הוא טלטלה בדיוק כמו מה שהגיבורים עוברים וכמו החיים. יש חלקים יותר איטיים ויש רכבות דוהרות, ובסיום הרגשתי צורך לחזור לקרוא את 2 הפרקים הראשונים וכמעט התפתתי להמשיך הכל מהתחלה. ספר מעורר מחשבה שאני שמח שנחשפתי אליו
כתיבה נהדרת, העלילה מתפתחת לאט לאט ותופסת את הקורא בגרון! הפיתוח דמויות נהדר והן המנוע הראשי של הספר. היה לי חסר קלוז'ר בסיום הספר שמתכתב עם הפתיחה שלו ועם זאת אולי זאת גחמה שלי לקרוא עוד מהספר הנהדר הזה.