4.5 כוכבים של הנאה מספר קליל, מתוק וכייפי להפליא!
אני לא קוראת המון רומנים עכשוויים, אני מודה. לרוב, ההעדפה שלי תהיה לפנטזיה או דיסטופיה. ובכל זאת, כמעט תמיד אני מכניסה "בין לבין" איזה ספר או שניים, שאני רואה בהם משהו קליל ולא מחייב וכך גם הגעתי לספר הזה.
ראשית, חשוב לי לציין שלפחות עבורי חוויית הקריאה היתה מיוחדת, מאחר והספר הזה כביכול מאגד בתוכו 3 "סיפורים" שונים - הדמויות, אמנם, לא מתחלפות, אבל הכיוון העיקרי של העלילה דווקא כן, כך שאנחנו כמעט מקבלים 3 חלקים שונים, שלכל אחד מהם מוקד עלילתי שונה.
בחלק הראשון, אמיליה (מיה), הגיבורה שלנו, בחורה עם לא מעט בעיות רגשיות ושדים בעברה, מגיעה למרכז טיפולי מיוחד במינו, כזה שמונה עד 6 מטופלים ומציע טיפולים רגשיים לעשירון העליון. במהלך שהותה במרכז, אמיליה פוגשת פסיכיאטר חתיך ומוכשר, שמטפל בה, הלא הוא ד"ר ליאו צ'סטיין. כבר בשלב הזה, מדובר ברעיון נחמד לסיפור, גם אם לא אמין במיוחד, שהרי איפה נשמע כדבר הזה - רומן בין מטופלת למטפל? פחחח... פחות. אבל נשים לרגע בצד את האמינות ה"מקצועית" ונתמקד בעיקר, הלא הוא סיפור האהבה שלפנינו.
ובכן, אני יכולה לומר לכם שבחלק הזה נהניתי מאד מהקריאה. יש בה משהו מיוחד באמיליה, הגיבורה. היא מדליקה באופן מיוחד, היא שנונה וחריפה ואין בכלל ספק שהיא דמות חזקה, על אף השבריריות, שמתקיימת בה במקביל לחלקים הפגועים והפצועים. בעודי קוראת, מצאתי את עצמי מדגישה עוד ועוד פסקאות, חושבת קצת "כמוה" ובאופן כללי נהנית מאד מהדרך בה היא רואה ומתארת את המציאות. על אף הפגיעות שלה והטראומות שחוותה, אמיליה היא בחורה חזקה ואמיצה. הדרך בה היא מתמודדת עם המציאות היא תמיד מאד מעניינת וכך גם התובנות שלה בנוגע לעצמה, לאחרים ולחיים בכלל.
וד"ר צ'סטיין? ובכן, אתם מכירים את זה שאתם מחבבים את הגיבור פשוט כי הוא הגיבור ולא מאיזו סיבה מהותית אחרת? אז אני חוששת שכך קצת הרגשתי בסיפור הזה. אם בהתחלה עוד חיכיתי למשהו שיקרה ויגרום לי ליפול Head over heels בקסמו, הרי שבדיעבד אני יכולה לומר שבספר המסוים הזה הגיבורה היא-היא ש"לוקחת" בגדול והיא הדמות המעניינת יותר מבין השתיים.
כשמתקדמים קצת, הספר לוקח פתאום כיוון חדש (להלן: חלק 2) - פתאום הולכת ונחשפת סוג של "תעלומה" שיש ברקע ואנחנו סקרנים להבין את איך החלקים השונים מתחברים לתמונה שלמה. כמובן שלא ארחיב יתר על המידה לגבי החלק הזה, מאחר וכמעט כל דבר שאגיד יהיה ספויילר במידה זו או אחרת. כך או אחרת, בעוד התעלומה" הולכת לנחשפת, כך גם מתקדמים היחסים בין אמיליה לד"ר צ'סטיין, עד לרגע המימוש המכריע, שגם מטה את הכף העלילתית ומעמיד את הדמויות הראשיות שלנו בצומת של החלטות קשות.
ואחרי שעברנו את שלב הטיפול והתמודדנו עם ה"תעלומה", כל שנותר הוא להגיע להתרה המבורכת של סבך היחסים ולקטרזיס המתבקש. ובכן, אני יכולה לבשר לכל המעוניין שהחלק השלישי, תופס בסופו של דבר כיוון רומנטי ומתוק ביותר. יש מי שיגידו שזה נהדר ויש מי שיחשבו שזה קצת מפוצץ להם את הבלון. אני? אני חושבת שזה היה ספר נהדר, בדיוק מה שאני מצפה מספר כזה, שעבורי הוא ממתק בלתי מחייב.
ויחד עם זאת, אני חייבת לומר מילה אחת על בניית דמות הגיבור - למה? לא, באמת, למה? אילו כל סופרת אחרת היתה עושה לי את זה אחרי 3 ספרים בסדרת פנטזיה, הייתי קצת כועסת עליה. זה לא כל כך פייר לקחת גיבור, שעד כה היה מרוחק ובלתי מושג ובשנייה אחת להפוך לי אותו לכזה לאבי-דאבי משתפך. כאילו, זה חמוד, זה סוגר את הכל מאד מאד מתוק ורומנטי, אבל וואלה... בעיניי זה קצת פחות.
בסופו של דבר, אני ממליצה בחום ובהחלט חושבת שזה אחד מהספרים ה"אלה" היותר נחמדים שקראתי, אז למי שאוהבת Contemporary ורומנטיקה - אל תפספסו את הממתק המקסים הזה!