אבי-אל מתבייש. הוא בגיל ההתבגרות והוא שונא להשתמש במכשיר השמיעה שמהווה עבורו תזכורת מתמדת לחירשות שלו, אבל בלעדיו הוא נתקל בצרות אחרות ובבריונות. זה קשה לא להבין את הסביבה, וקשה לא פחות להיות לא מובן על ידה. מצד אחד, אבי-אל נחוש למצוא דרך בה יוכל להרגיש סוף־סוף נער עצמאי העומד בזכות עצמו, ללא טובות מאף אחד. מצד שני, חשוב לו להיות חלק ממשהו. אבל בעיקר הוא רוצה להפסיק לא להיות פה ולא שם, או להיות קצת פה וקצת שם. ובקיצור, הוא לא רוצה לחיות את החיים בין לבין.
במסע התבגרות יוצא דופן הנע בין צחוק לבכי, בין קשיחות לרגישות, בין שנות השמונים של המאה הקודמת לשנות העשרים של ימינו, ובהשראת סיפור חייו של היוצר, יפענח אבי-אל כיצד לחיות בגאווה ובשלווה עם החירשות ועם מרכיבים נוספים ומפתיעים בזהותו, אותם הוא רק מתחיל לגלות.
זהו רומן גרפי מיוחד במינו בספרות העברית, המצויר ומסופר ביד אמן ועוסק בשונוּת, בשייכות למשפחה ולסביבה, בקבלה עצמית ובכוחה של אהבה להופיע במקומות לא צפויים ולשנות את החיים.
אל-עד קניגסברג כהן, יוצר הסרט הדוקומנטרי ״איך מסמנים אהבה״ זוכה פרס הקהל בפסטיבל דוקאביב 2017, מאייר, תסריטאי, חי בתל אביב עם בן זוג שומע, ועם שני ילדים שומעים במסגרת הורות משותפת. אל-עד הוא היום חירש גאה שלמד שלהיות שונה זה כוח.
סיכום קצרצר על הספר: מדובר ברומן גרפי שמספר על אבי-אל, נער בגיל ההתבגרות ששונא להשתמש במכשיר שמיעה שמזכיר לו כל הזמן את החירשות שלו ומתמודד עם בריונות בבית הספר. דעתי על הספר: מאד אהבתי את הויזואליות של הספר- את הציורים, את הצבעים ואת הגופן שנעים לעין. בנוסף מאד התחברתי לעלילה. בעיניי הספר מעבר לזה שהוא מספר על חוויות של נער חירש שגדל במשפחה ובסביבה שומעת (שזה דבר שהוא חשוב בפני עצמו) הוא מספר על חוויה של שונות מהסביבה וההתמודדות עם היחס של הסביבה כלפי השוני והידיעה שאולי מתביישים ממך בגלל השוני הזה ואולי אתה גורם לקשיים למי שבסביבתך. לסיכום - ספר מאד מומלץ :)
ספר כל כך יפה ומרגש, שהצליח לגעת בי בכמה מישורים: ההתמודדות עם החירשות, ההתלבטות לגבי הזהות המינית, המעמד החברתי בבית הספר, הביטחון העצמי, המשפחה... ממש משמח לראות ספרות גרפית ישראלית שמציפה נושאים כה חשובים. תודה על היצירה המיוחדת הזאת.