דניאל העניק לי כמעט את כל העולם על צלחת של כסף. נסחפנו לעולמות מדהימים יחד, אבל אף אחד מהם לא היה שייך אלינו. כל אחד מאיתנו משך לכיוון שלו וניסה לשנות ולעצב את האחר. הבנתי את זה רק בדיעבד, אחרי שעברתי את הנורא מכול. בעוד אני יוצאת למסע לגילוי עצמי, דניאל יוצא למשימה להחזיר אליו את מה שנלקח ממנו בכוח.
דניאל פוקס
זו לא הייתה פרידה ככל הפרידות הקודמות. לא העברתי לילה שלם בלנסות להדחיק את השיחה שניהלתי עם אלה, לא חשבתי בכלל על העובדה שיכול להיות שאיבדתי אותה שוב. הרי לא יכול להיות שעברנו שבעה מדורי גיהינום רק כדי להיפרד ברגע שהגענו לגן עדן. לא התכוונתי לתת לזה לקרות, ולא משנה באיזה מחיר.
משהו פשוט לא התחבר לי בדואט הזה וזה ממש מבאס אותי. גם הספר השני כמו הראשון הרגיש לי מסורבל, הרבה פרטים ש״חסרים״ בעלילה ומתן דגש גדול על דברים שהרגישו לי פחות חשובים לעומת כמעט חוסר התייחסות מוחלטת מפרטים שממש הייתי רוצה שירחיבו עליהם יותר (כמו המערכת יחסים של אלה עם לני או על מי היה אבא של דניאל והמערכת יחסים בינהם, דברים שיעזרו לי לבנות תמונה של הדמות בצורה טובה יותר). בקיצור- ספר חמוד, לא מעבר. סיימתי מעט מאוכזבת.
וואו. איך מסכמים? אהבתי ממש את הכימיה ביניהם, הריבים הקטנים וההתקטננות על הדברים עצבנה אותי, הרגשתי שבסוף הספר הסיום התאים גם כשהיה עצוב, הזדהתי עם ההתקף של אלה ברמות
ואני ממליצה לכם ממש לקרוא אותו - אני עדיין בשוק אז סקירה מפורטת יותר תעלה לעמוד שלי באינסטגרם