כדי להתערות בארץ החדשה, נורי משתדל להצטיין בכל תחנות החובה שעובר בן הארץ: צבא, אוניברסיטה, עבודה. בימים המתוחים שהר הצופים עוד היה מובלעת מפורזת הוא שירת בחיל הקשר, וכשנשלח להר היה אפשר לצפות משם לעבר העיר העתיקה ודרכה – אל ילדותו בבגדאד; ולא רק אליה, אלא גם אל אופק חייו. מה מזמן העתיד? האם יצליח להשתלב בין בני הארץ הזאת, המושכים ודוחים אותו כאחד? האם יצליח באוניברסיטה? ומתי כבר תבוא לו האהבה הגדולה, שעליה נכתבים השירים.
לעת עתה הוא מתקשה להישאר נאמן לאישה אחת – כולן מושכות את ליבו, ולכולן הוא נמשך. רק אחת ויחידה יציבה בחייו, הזמרת הגדולה אום כולת'ום, שמזכירה לו את התרבות שגדל בה ושבכוח שיריה לטשטש את קשייו כאן. בעזרתם, ובניסיונו לעצב את עצמו מחדש, הוא מגלה בתוך עצמו את היכולת לברוא עולם בסיפור.
אלי עמיר, מחברם של ספרים רבים ובהם תרנגול כפרות, מפריח היונים ונער האופניים, שזכו להצלחה בארץ ובעולם ואף הומחזו והוסרטו, מבקר כאן בתחנות חייו שטרם ביקר בהן. מפֶּרק לפרק עולה ומצטייר דיוקן של גבר צעיר שמנסה לפלס את דרכו בין זהות ישנה לזהות חדשה, בין ההוויה שבא ממנה לצפונות העתיד הזר, וחשוב לא פחות – בין אהבה "כמו בספרים" לאהבה שבחיים עצמם.
Disambiguation: Eli^Amir = this profile Eli^^Amir = Eli Amir
Amir was born in Baghdad, Iraq. He immigrated to Israel with his family in 1950.
He won the Yigal Alon prize for outstanding pioneering service to the Israeli society. Amir is well-known in Israel for his lectures, articles, radio and television programs and especially for his book, Scapegoat, a semi-autobiographical novel that depicts the integration of an Iraqi-Jewish youth in an Israeli transit camp soon after the establishment of the state. This and other novels by Amir are included in the secondary school sylabus.From 1964 to 1968 he served as adviser on Arab affairs to the Prime Minister of Israel, and as envoy for the Minister of Immigration Absorption of Israel to the United States. In 1984, he was appointed Director General of the Youth Aliyah department of the Jewish Agency.
זה הספר הכי קליל של אלי עמיר שקראתי. העלילה שלו מתרחשת בגדול בין ״נער אופניים ״ לבין ״יסמין״. חלק גדול מהספר מדבר על סיפורי האהבה של נורי הצעיר וכל זה משתלב בצורה די יפה עם שירתה של אום כולתום, שהיא מעין דמות בספר. בסך הכל אהבתי. עם זאת, מרגיש קצת כאילו הספר קצת מתפזר לעתים, לא בפוקוס.