"אני מצטער, את לא צריכה לחוות את זה. אני פגום." הוא חוזר על זה שוב ושוב. "גווארו," אני תופסת בזרועו ועוצרת אותו מללכת, "אתה לא פגום, אתה שונה."
גווארו
אני יודע שלעולם לא אהיה כמו כולם. לעולם לא אתחתן או אקים משפחה, אז אני מחליט לקנות אישה שתספק לי ילד, יורש. אני לא אוהב הפתעות, זו אחת התכונות שלי כאדם שמאובחן על הרצף האוטיסטי. אני צריך שהכול יתנהל לפי תוכנית, אבל בשום תוכנית לא היה כתוב שהאישה במכירה הפומבית תהיה אותה בחורה שהכרתי בעבר, זאת שגורמת לבטן שלי להתהפך עוד מהתקופה שבה הייתי נער.
ספארו
הוא קורא לעצמו פגום, אבל הוא לא מבין שהפגום האמיתי הוא אחיו האכזרי, שמפחיד אותי עד לשד עצמותיי. אני לא יכולה לספר לו מה הסיבה האמיתית לכך שברחתי ממנו, לכן אני משקרת, אבל אחיו יודע, והוא משתמש בזה נגדי ומאלץ אותי לחתום על חוזה שאומר שאני מוותרת על התינוק שלי לטובת גווארו.
סניור ונטורה מאת סופרת רבי המכר דיאן אל הוא רומן פשע על הקרטל הכי מסוכן בעולם. זה ספר השני בדואט האחים ונטורה. הספר הראשון בדואט הוא לוקו ונטורה. ספרים נוספים של הסופרת שראו אור בהוצאת יהלומים: סדרת התנגדות, סהר. הספרים כיכבו ברשימות רבי המכר וזכו להצלחה רבה.
שוב גם פה מאורציו מתנהג בהמתי (לא סובלת אותו)😭 באמת שאני מרחמת על ספארו ובסופו של דבר גם אני הייתי מדווחת למשטרה אם הייתי רואה את חבר קלי רוצח בן אדם. מאורציו פשוט אכזרי בספר הזה בכמות מגעילה. לגבי גווארו-הוא וואו,לא אהבתי את הקטע לפני הסקס שלהם שכאילו הוא אומר לה שהוא גבר אז הוא חייב להיות קשוח בסקס וכו…(זה נראלי חלק מטראומת עבר אבל זה לא מצדיק). גם האפילוג לא היה וואו,הייתי רוצה אפילוג של ספארו יולדת…
"it's so bad, I wanna give you a zero. but that's not possible, so I give you... a ONE" באמת באמת ספר נורא. באתי עם ציפיות, אחרי הכל לא כל יום רואים דמות ראשית עם אוטיזם בספרי רומנטיקה. אבל יש לי כמה בעיות עם הספר הזה: 1. לא הרגשתי את הזוגיות ביניהם כמעט בכלל. אני מבינה שהטרופ זה הזדמנות שניה אבל הרומנטיקה פשוט הייתה נוראית. לא הצלחתי להתחבר לזה כאילו הם חמודים ונראה שהם אוהבים אחד את השני אבל לא הרגשתי שזה מעניין במיוחד או סוחף. 2. עיצבן אותי שגווארו, שאמור להיות עם אוטיזם מצוייר רק כאדם ששונא בלגן ואוהב סדר, ולא מבין רמזים או משמעויות של מילים. וכן, כך כנראה מתבטא אוטיזם לפעמים אבל זה הרגיש כאילו סתם יש לו ocd ובעיות הבנה כאילו זה לא היה ברור שזה אוטיזם. פשוט מוזר מאוד הכתיבה של הדמות. 3. לא הבנתי מה הקטע בספרים של הסופרת הזאת שבכל פעם הבחורה נחטפת ממש לקראת הסוף ואז הגבר בא לחלץ אותה ואז הם מבינים שהם אוהבים אחד את השניה. כאילו, אי אפשר לעשות את זה בכל ספר שלך, זה כבר נהיה משעמם. ראיתי את הטרופ הזה לפחות ב4 ספרים שלה 4. הקרינג'. אוי הקרינג' שחוויתי. פשוט הדיאלוגים בין גווארו לספארו גרמו לי אי נוחות מטורפת. כל הרפרנסים למלך האריות(שאני מבינה שזה הקטע של הסופרת) אבל פשוט היה כל כך הרבה קטעים קרינג'ים עם ה"אני גבר" וואי רציתי למות 5. הכתיבה לא סוחפת. אפילו כשהיה *ספוילר* מוות של אחת הדמויות לא הרגשתי אפילו טיפת רחמים אליה. הספר לא שאב אותי לתוכו ולא גרם לי להרגיש כלום. וזה ממש ממש מבאס. 6. אני חושבת שהאיכות הייתה נוראית. הסופרת הזאת מוציאה המון ספרים בשנה וזה מתבטא באיכות שלהם(סופרים אחרים מוציאים ספר חדש כל חצי שנה-שנה מינימום) העריכה לא משהו והדיאלוגים לא כתובים טוב. המלצה שלי- לא לזלזל בקוראים, תלמדו להשקיע יותר בספרים לפני שמוציאים אותם לאור. איכות יותר חשובה מכמות. לא ממליצה על הספר אבל תעשו מה שטוב לכן❤
25.★ ★ ★ ★ DNF 80% - הספר לא גרוע, הוא פשוט לא מספיק טוב בעיני.. אולי כי באתי עם ציפיות ואולי כי הרגשתי שכבר קראתי את זה (פאולו ומריה🫶🏼🫶🏼🫶🏼) אהבתי את הדמויות וכן אהבתי את העלילה אבל אחרי שהגעתי לשמונים אחוז פשוט לא רציתי להמשיך יותר אני לא רואה את עצמי ממשיכה אותו בקרוב… הוא באמת לא גרוע אבל אני אישית חושבת שזה לא מספיק טוב בשביל דיאן
הרבה יותר טוב מהספר הקודם. הכתיבה קצת הפריעה לי כי רואים שלא ערכו אותה טוב ומרגיש קצת ברמה יותר נמוכה מהספרים הקודמים. העלילה מעולה וגם הזוג, ממש אהבתי גם את גווארו וגם את ספארו. ספארו הרגישה לי כמו דמות נשית טובה אידיאלית וגווארו היה מיוחד לי בקטע נדיר. בין האהובים עליי מכל הגברים בכל הסדרה. לקראת סוף הספר קצת הרגיש לי שההילוך ירד אבל לא ברמה שהשתעממתי.