"תגידי, להיות כלבה זה המצב הטבעי שלך, או שאת פשוט מקנאה באחותך על זה שהיא קיבלה זיון מעולה הלילה?" אני מרגישה בערה לא נעימה אי שם בבטן. אני מכירה את התחושה הזאת היטב. ככה מתהווה שנאה. "רובי היא לא אחותי, חמור אידיוט שכמוך. היא אימא שלי."
צ'ייס פאקינג קנינג הוא כוכב פוטבול, אליל הבנות באוניברסיטה ושחצן מעצבן שמסתכל עליי כמו על פרס. תוסיפו לכל זה את המפגש הראשון הבלתי נשכח שלנו ותקבלו את האויב הכי גדול שלי. מערכת היחסים שלנו מתאפיינת בכך שהוא מנסה להשכיב אותי בכל דרך אפשרית, ואני שולחת אותו לכל הרוחות. ואתם יודעים מה – זה אפילו עובד לזמן מה, אבל בכל פעם שהוא נוגע בי כוח הרצון שלי עומד למבחן.
האנטר מלאכית המוות בראדשו היא אסון מהלך שהורסת כל מה שהיא נוגעת בו. היא לא שפויה, עקשנית וכלבה אמיתית. כל פגישה שלנו היא משחק הישרדות – ברגע שאני מתחיל לנצח, היא משנה את חוקי המשחק. מצד אחד להתאהב בה שווה ערך למשיכת נצרה של רימון יד, ומצד שני, מי לא אוהב את תחושת הסכנה הזו?
מודה נטשתי לא מעט ספרים שתרגמה ההוצאה אבל חשבתי שאולי הפעם הספר הזה יהיה האחד שלא אנטוש לא שרדתי מעבר לפרק 9, 19% מהספר וגם זה הלם ששרדתי מי שלא רוצה ספויילר שתדלג החל מהשורה הבאה: . . . . . . ההתחלה הייתה לא ברורה בעליל חשבתי שהבת ואמא שונאות אחת את השנייה והאמא מתנקמת בה זה ממשיך בחלק שהבת מאחרת ליום הראשון שלה בקולג' ומזיינת את השכל עם תירוץ הזייתי "ראיתי פורץ שמנסה לגנוב לך את הרכב המרצה אבל הברחתי אותו" וכמובן שהמרצה "אומיגאד מה הרכב הלבן?? תודה רבה לך🥹" די נו בחייאת מה זה? היא מכירה משהי בשם דני אחרי השיעור הראשון הן הולכות לאכול וכמובן שהיא עושה לה ניתוח פסיכולוגי מעמיק ומגלה במקרה תוך כמה דקות שהסיבה שהיא לומדת בקולג' הזה ולא אחר זה בגלל בחור ומה שהכי דפק את השכל היה שהיא שאלה איך קוראים לו, יא הזויה זה היום הראשון שלך, אין לך אפילו את מספר הטלפון של דני הזאת (בהמשך הפרק היא אפילו מודה שאין לה את המספר!) אז איך תדעי איך קוראים לו??????? ההזייה הבאה ממש כמה דקות אחרי שהבריון שזיין את אמא שלה מזמין אותה "למסיבת תחפושות" ואחד החברים שלו דופק לו מבט של "על מה אתה מדבר" אבל היא לא קולטת את זה, כן יאחת קלטת שדני בקולג' בגלל בחור אבל לא נראה לך מוזר שזאת לא עונת ההאלווין ולא קלטת את המבט של החבר, בסדר... לא אהבתי את הקטע הטכנולוגי של לשלוח את פרטי המסיבה באייר דרופ של האייפון, מה קרה ללשלוח בהודעה??? לא הבנתי את הקטע של ביטויים שלא מוכרים בעברית כמו - נערי ריץ'רץ'. אני בת 24 ולא הבנתי, אז מה תגיד נערה בת 16? בספק שגם מבוגרות ממני יודעות מה זה אומר כי בחיים לא שמעתי מהן את הביטוי הזה. היה קטע לא ברור שעד שקראתי את הערת השוליים ה4 או ה5 בפרק זה היה רפרנס למימ של "That Moment She Knew, She Fucked Up" סליחה אבל הייתי מעדיפה הנהרה או שינוי בתרגום העיקר לא לקרוא מליון הערות שוליים. לא אהבתי את חוסר האיזון במשלב, לא אהבתי את הדמויות, לא הבנתי את החורים בעלילה של קפיצה ממשהו למשהו אבל הבנתי מחברה שקוראת ברוסית שזה קטע של סופרות רוסיות. אני חושבת שהספיק לי ואני לא אמשיך לנסות כי הסגנון פשוט לא עבורי. לא ממליצה ולא מתכוונת להמשיך.
האמת שאני לא ככ יודעת מאיפה להתחיל לדבר על הספר הזה. באתי אליו עם המון ציפיות עוד מהרגע שחשפו את הכריכה שלו. הכריכה שלו משכה אותי ברמות והיא אחת היפות, התקציר היה נשמע וואו- ואז קראתי את הספר והבנתי שכגודל הציפייה = גודל האכזבה כל ההתחלה של הספר, הייתה רק תיאורים והסברים. מה הוא לבש שם, מה קרה שם, איך קוראים לה, איך נראה המקום הזה… חלאס. זה הגיע למצב שרק חיפשתי את המרכאות כדי לראות שמתחיל משפט כלשהו. ואז כשהתחילה העלילה באמת, זה התחיל טוב. אבל זה נעצר באמצע הדרך. קרה משהו שבגללו צ׳ייס והאנטר (הזוג) נהיו בחוסר תקשורת מטורף- ובגלל דבר שהוא לא כזה דרמטי. עד כמה הם היו בחוסר תקשורת? זה התחיל מאמצע הספר ונגמר בפרק אחד לפני האחרון. רק חיכיתי שהם ידברו וזה כן קרה, אבל בסוף. אם יש חוסר תקשורת ברמה כזאת- לפחות שיהיה מוצדק. מכירים את המקרים האלה בספרים שאחת הדמויות עושה משהו ואז הדמות השנייה לא נותנת לה לדבר ולהסביר? זה מה שקרה בספר הזה, וזה מה שגרם לחוסר תקשורת של חצי ספר. פשוט מאכזב.
הוא הסטוץ של אמא שלה (בת ה32) היא רק רוצה ללמוד באוניברזיטה בלי דרמות רק שרצוי זה נחמד ומה שמצוי זה מה שקורה, אמא שלה מנהלת סוכנות לבנות ליו1י (לא זונ1ת) הוא לומד איתה באוניברסיטה ובלשון המעטה לא עושה לה חיים קלים כל כך. ההתאהבות שלהם הייתה די קלה לי מדי, הרבה דברים היו צפויים: 1. שברור שזה לא באמת מסיבת תחפושות במיוחד את שרוצה להיות חוקרת בעתיד צריכה לזהות שקרנים. 2. שהאירוע שצייס התארגן אליו זה היומולדת 3. שהוא יגלה אותה שם 4. שהכל יתגלה באוניברסיטה כי תמיד מי שרוצה להיות השקט איכשהו מסתבך עם המקובל. זה ספר חמוד וקליל לא הפיל אותי מהברכיים אבל לגמרי שווה קריאה הציק לי שהיו שגיאות כתיב כמו במקום אם תתעסק איתה - עם תתעסק איתה וכו׳ בנוסף גם במעבר בין סצנות אין כוכביות או סימן שעברנו סצנה למה צריך לנחש? ולמה באותה סצנה משתמשים פעם בשם פרטי ופעם בשם משפחה? זה מבלבל😕 סך הכל ספר חמוד אבל לא משהו שהפיל אותי מהרגליים
Просто -1 за книгу. Як тільки дочитала до моменту, де стало зрозуміло, що мгг переспав з мамкою жгг, закрила книгу і видалила з бібліотеки. Ну серйозно, що за збочення. Фу
This entire review has been hidden because of spoilers.
תקשיבו, מי שעוד לא קרא את טאצ'דאון מפספס בענק! מאוד אהבתי את הרומנטיקה הסוערת בין הדמויות, עם כל הקטעים של שונאים לאוהבים, רומן בקולג', בעירה איטית ומה רק לא. ועם כל זה, הספר הרגיש לי מאוד זורם וכתוב בצורה לא שבלונית. אני מאוהב בזוג הזה (האנטר וצ'ייס פור אבר) ומקווה שיוציאו עוד ספרים של הסופרת.