היה לך טוב או היה לך רע? נפתח בשאלה ישירה וכללית, נטולת הקשר לכאורה. אולם כבר מן המילים הראשונות מתברר שהשאלה הכללית היא למעשה צופן פרטי; שאלה שקיבוצניקים, שגדלו לתוך מסגרות החינוך המשותף, שואלים כשהם נפגשים לראשונה זה עם זה. שאלה שהיא מעין לחיצת יד סודית.
היה לך טוב או היה לך רע? עוסק בתשובה אחת, יוצאת דופן בחריפותה ובצורת ההגשה שלה לשאלת המפתח של מי שנולדו לתוך השיטה. העומד מאחוריה הוא אדם שנאמן לא פגשה מעולם. תשובתו לשאלה היה לך טוב או היה לך רע? התפרסמה לפני שנים רבות בכתבת מוסף בעיתון, ונחרתה בזיכרונה. בספרה החדש נאמן חוזרת לעסוק בחיי הקיבוץ, מנקודת מבט אחרת ומפתיעה. היא מתעמקת בכתבה ומתחקה אחרי המרואיין בה, כדי ללמוד על קורותיו ולפענח את סיפורו. בקולה הייחודי והמובחן, המשלב חקירה היסטורית ופרוזה ממוארית, היא שוזרת את סיפורו בסיפורה. עינה האחת ממוקדת בו והשנייה בהשתקפויות, בהצטלבויות ובנקודות העיוורון השונות והמשותפות להם.
היה לך טוב או היה לך רע? הוא ספרה הרביעי של יעל נאמן, כלת פרס עגנון לאמנות הסיפור לשנת תשפ"ב (2022). ספריה הקודמים, היינו העתיד (אחוזת בית, 2011), כתובת אש (כתר, 2013) והיה היתה (אחוזת בית, 2018) התקבלו בהתלהבות, תורגמו לשפות זרות וזיכו את נאמן בפרסים ובאהבת הקוראים.
קודם כל צריך לציין שזה ספרון, 70 עמודים. מעבר לכך, כבן קיבוץ תמיד מרתק לקרוא את יעל נאמן. הספר לא מחדש המון מעבר ל״היינו העתיד״, אלא יותר מצליב את החוויה של נאמן עם החוויות של נחשון גולץ, כפי שנכתבו בעיתון הארץ בשנת 2000.
I read this short and interesting book because it was chosen for discussion in a book club. The title of the book translates: "Was it good for you or bad for you?" The "it" is growing up on a kibbutz in a children's house, separated from your parents - a form of child-raising that the kibbutzim have since abandoned. The author was raised that way on a kibbutz and writes about it in dialogue with Nachshon Goltz, who was also raised the way, not someone she knew. They both left their kibbutzim and made lives for themselves in the outside world. Goltz was interviewed in 2000 because he sued the government for allowing the kibbutzim to practice such a cruel and inhuman way of raising children. Neeman recalled the article twenty years later and followed up Goltz, who is now a professor of law in Perth, Australia. He should actually be given credit as co-author of the book, as a lot of it consists of quotations of his words from the initial interview and later writing. Interestingly, while it is clear that for Goltz, it was bad to grow up that way, Neeman doesn't quite commit herself to either answer. One message I take away from the book is that it shows how idealism can lead to emotional cruelty - not exactly a new insight, but worth thinking about.
תיעוד מעניין של הילדות בקיבוץ, שנעה בין כמה דברים יפים להרבה דברים מטרידים בלשון המעטה. למרות הכותרת ה"ניטרלית", שמציגה משוואה שקולה בין שתי האפשרויות (טוב/רע), בפועל זוהי עדותם של שני בוגרי קיבוץ - נחשון גולץ, שהתראיין בנושא בעבר, ויעל נאמן עצמה - שלהם היה רע לתפארת, ועל כן הספר עוסק בעיקר ברע. מצאתי את הקטעים האישיים של יעל מעניינים יותר מקטעי הראיונות של נחשון. הם גם היו קצת יותר מורכבים ועגולים, בניגוד לשחור המוחלט בנקודת מבטו של נחשון. לא כל כך הבנתי את הצורך בתנועה בין השניים - מובן לי למה הסיפור שלו היה מקור השראה לספר, אבל בגרסה הסופית הוא לא מספיק תורם לדעתי בהיקף שבו הוצג. לדעתי התוצאה היא יותר ממואר של יעל, כל כך פרטי וכתוב בזרם התודעה שיכול היה להיות קטעי יומן אישי, ופחות ספר לקהל הרחב - במיוחד אם הוא לא בא מהעולם הזה, ורוצה להבין לעומק את חוויית הילדות בקיבוץ.