הילוך חוזר

by Benny Barbash, בני ברבש

מיקי, פרסומאי, צייר כושל לשעבר, מואס בשגרת חיו ובשבע-עשרה שנות נישואיו הכבויות. כבר שנים הוא משקיע מאמצים להפיק איזו התרחשות שתחלץ אותו מהמעגלים השחוקים של קיומו ותאפשר לו להתחיל הכל מחדש, והוא בוחן בהתמדה בפינטוזיו בבואות מפורטות של חיים אלטרנטיביים.

ההזדמנות "נקרית" לו בלובי של מלון: כשהמלצרית מחפשת איזה "מר ספירו", שהגיעה אליו שיחת טלפון, מחליט מיקי החלטה גורלית – להעמיד פנים שהוא ספירו ולקבל את השיחה. מרגע זה ואילך הוא נשאב להרפתקה של התחזוּת כפולה ומכופלת, כי בזהותו השאולה עליו להתחזוֹת למתחזה – מסתבר שספירו הוא זייפן ציורים נודע, שהוזמן לפברק ציור של צייר נשכח מן הרנסנס, יוהנס גוּמפ, שגומפ נראה בו כשהוא מצייר דיוקן-עצמי ומביט בעצמו בראי.

קומדיית הבבואות הזאת הופכת להילוך חוזר, לסיפור מעגלי שראשו וזנבו עתידים להיפגש. חייו השאולים של מיקי מתערבבים בחייו הקודמים.

עלילת ה"זהות הגנובה" זוכה ברומאן של ברבש לאחד ממימושיה המבריקים, הנועזים והקומיים ביותר; מסתבר בה שמאחורי כל חיים מסתתרים חיים-שאולים, ומאחוריהם חיים שאולים אחרים... במידה רבה זוהי גם סאטירה על הגבר הישראלי, המסחררת במונולוגים פנימיים צבעוניים, מצחיקים לעילא. אבל בסופו של דבר מוצבת בה מראה אכזרית, שבה על מיקי לבחון את כישלונו כאדם, כבעל, כבן וכחבר ולהתמודד עם זהותו המתפוררת.

216 pages, Paperback

First published January 1, 2003

Reviews

[Cecilie · Rating 1 out of 5]

Je me suis ennuyée de bout en bout
On attend le dernier tiers du livre pour enfin savoir qui est Monsieur Sapiro, ou environ.
Tout le reste relève du délire, des délires plutôt. L'intrigue était super, c'est dommage

[Michael · Rating 4 out of 5]

This is an excellent and entertaining novel, I believe in the wake of Philip Roth (I am thinking of Roth's masterpiece Counterlife in particular) and some of Haruki Murakami's work.

Particularly enjoyable is the free, irrepressible prose, which rests on Barbash's rare, almost magical ability to sail across the whole spectrum of reported speech: direct, indirect, but also virtual and everything in-between---the specialty of the narrator being imagined monologues and conversations.

I do not (yet) rank Barbash with Roth or Murakami, because it felt at times that the novel could have been slightly shorter without being the poorer for it, but I highly recommend this book.

P.S.: As for the French edition, my hat to Rotermund for a splendid translation, and to Zulma for the sheer joy of reading from their gorgeous books.