What do you think?
Rate this book
הרוצח האחרון בפתח תקווה
המתרגם פלג דדון מקומה שנייה, דירה 4, רוצה להיות סופר. אחרי שכתב היד שלו נדחה על ידי כל הוצאות הספרים נקרית לפניו הזדמנות מפוקפקת להגשים את חלומו. הוא מתלבט ומתייסר, אך לבסוף מנצל את שעת הכושר. מאוחר מדי הוא מגלה שעבור המוניטין שקנה לעצמו יהיה עליו לשלם בדם, יזע ודמעות, לא בהכרח שלו.
הסופרת נויה בליזובסקי, שמעבירה את סדנאות הכתיבה שלה בקומה שנייה, דירה 5, רוצה בן זוג כותב, כזה שיבין את צרכיה. לא מחבר של מותחנים, כמוה, אלא נפש פיוטית, רגישה ומעמיקה. מישהו שישלים אותה. במרדף אחר חלומה היא מחליפה סופר יומרני אחד באחר, וככל שעובר הזמן מבינה עד כמה היא מוכרת את עצמה בזול.
לכרמית קופר מקומה ראשונה, דירה 2, אין שאיפות גבוהות. מאז שנאלצה לעזוב את משרתה הבכירה היא יושבת בבית, נאבקת בחרדות משתקות, ומוכנה לשלם כל מחיר כדי להוציא לפועל את פרויקט התמ"א של הבניין. היא מנסה להתגבר על סכסוך דיירים עצום כשבמקרה או שלא במקרה, מתחילים השכנים למצוא את מותם בסדרת תאונות מוזרות: טובעים באמבטיה, בים, בולעים רעל, נדרסים ונופלים מהמרפסת. האם מדובר בצירוף מקרים תמים?
כשתלמידי הסדנה של נויה פותחים בחקירה פרטית משלהם, הם מתקרבים בלי משים לסודו הגדול של פלג.
הרוצח האחרון בפתח תקווה הוא תעלומת פשע קומית סבוכה ורוויַת תהפוכות שמתרחשת במיקרוקוסמוס של בניין אחד, המשמש כנקודת מפגש לדמויות הססגוניות שרודפות, כל אחת בדרכה, אחרי הכרה ותהילה. בספרה החדש מביטה מחברת רבי־המכר לימור נחמיאס באירוניה על עולם הספרות ומאבקי הכוח הקטנוניים שלו, על כסף וכבוד, ולא פחות מזה, על השקרים שאנחנו משקרים לעצמנו.
ספריה הקודמים של לימור נחמיאס, אמא היתה זוחלת, צבוטותי, פינג פונג חרדות וסרט לבן על כיפה אדומה ראו אור בהוצאת "כתר".
הסופרת נויה בליזובסקי, שמעבירה את סדנאות הכתיבה שלה בקומה שנייה, דירה 5, רוצה בן זוג כותב, כזה שיבין את צרכיה. לא מחבר של מותחנים, כמוה, אלא נפש פיוטית, רגישה ומעמיקה. מישהו שישלים אותה. במרדף אחר חלומה היא מחליפה סופר יומרני אחד באחר, וככל שעובר הזמן מבינה עד כמה היא מוכרת את עצמה בזול.
לכרמית קופר מקומה ראשונה, דירה 2, אין שאיפות גבוהות. מאז שנאלצה לעזוב את משרתה הבכירה היא יושבת בבית, נאבקת בחרדות משתקות, ומוכנה לשלם כל מחיר כדי להוציא לפועל את פרויקט התמ"א של הבניין. היא מנסה להתגבר על סכסוך דיירים עצום כשבמקרה או שלא במקרה, מתחילים השכנים למצוא את מותם בסדרת תאונות מוזרות: טובעים באמבטיה, בים, בולעים רעל, נדרסים ונופלים מהמרפסת. האם מדובר בצירוף מקרים תמים?
כשתלמידי הסדנה של נויה פותחים בחקירה פרטית משלהם, הם מתקרבים בלי משים לסודו הגדול של פלג.
הרוצח האחרון בפתח תקווה הוא תעלומת פשע קומית סבוכה ורוויַת תהפוכות שמתרחשת במיקרוקוסמוס של בניין אחד, המשמש כנקודת מפגש לדמויות הססגוניות שרודפות, כל אחת בדרכה, אחרי הכרה ותהילה. בספרה החדש מביטה מחברת רבי־המכר לימור נחמיאס באירוניה על עולם הספרות ומאבקי הכוח הקטנוניים שלו, על כסף וכבוד, ולא פחות מזה, על השקרים שאנחנו משקרים לעצמנו.
ספריה הקודמים של לימור נחמיאס, אמא היתה זוחלת, צבוטותי, פינג פונג חרדות וסרט לבן על כיפה אדומה ראו אור בהוצאת "כתר".
336 pages, Unknown Binding
Published September 1, 2024
5 people are currently reading
31 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 9 of 9 reviews
September 27, 2025
אתחיל בוידוי - מזה שנים ארוכות שלא קראתי ספר בעברית.
אני, שהייתי תולעת ספרים מאז ילדותי ובעלתי בשקיקה מכל הבא ליד, גלשתי לי בעשור האחרון אל עבר מלכודת הדופמין המצויה, הלא היא הספרות הרומנטית העכשווית, או מה שאמא שלי היתה מכנה ״רומנים למשרתות״, שאת רובם ככולם קראתי באנגלית בקינדל.
כן, זה פתח לי פתח לעולם חדש מופלא של סיפוק מיידי וריגושים עוצמתיים, אלא שבכל שחלפו השנים, כך מנת הדופמין כבר הפסיקה להספיק לי, הפסיקה לרגש אותי ומצאתי את עצמי קוראת עוד ועוד ועוד מאותו הדבר ופחות ופחות נהנית.
את חנויות הספרים, אהובותיי הנצחיות, הפסקתי לפקוד ורק רכשתי עוד ועוד ועוד ספרים ב-1.99$. והנה, יום אחד, הזדמנתי לחנות ספרים גדולה במהלך שיטוטיי עם הבן שחזר מהצבא ושם מצאתי פתאום ממתק שלא יכולתי לעמוד בפניו - ספר חדש של לימור נחמיאס!
את כל הספרים הקודמים של לימור (אמא היתה זוחלת, צבוטותי, סרט לבן על כיפה אדומה ופינג פונג חרדות) קראתי לפני שנים (את חלקם יותר מפעם אחת) ואהבתי מאד! ללימור יש קול מיוחד, פמיניסטי, בועט (יש שאף יגידו לוחמני) ואני התחברתי ואף מצאתי את עצמי צוחקת לא פעם בקול רם מהשנינות ונמכת לדמויות המיוחדות כל כך שטוותה ביד אומן.
הרוצח האחרון בפתח תקווה שכב על אחד ממדפי הספרים שלי חודשים ארוכים, מחייך אלי מרחוק, אבל לא מצאתי את כוחות הנפש להתחייב אליו. והנה, פתאום התרווח לי מעט ויומיים של חג בראש השנה היו ההזדמנות המצוינת לקפוץ למים ולחזור לקרוא סוף סוף ספר אמיתי, עם ריח של דפוס ועם תוכן שבוודאי יהיה שונה ומרענן וכנראה הרבה יותר אינטליגנטי.
ואכן, אני שמחה שזו היתה חוויית הקריאה ה״ראשונה״ שלי אחרי כל כך הרבה זמן. מהר מאד מצאתי את עצמי נסחפת בעלילה ומתפעלת על בניית הדמויות הייחודית. הדמויות בספר לא היו כאלה שקל לאהוב. יש בהן משהו ששומר על מרחק מהקורא, שלא מאפשר (לפחות לי) להזדהות איתן. הן מוזרות, נוירוטיות-משהו, חלקן ממש רעות או אכזריות ובכל זאת, זה גם קצת סוד המשיכה שלהן.
וכמו בספרים הקודמים שלה, גם כאן נפרשת עלילת מתח, שאולי מובילה את ההתרחשויות, אך היא די מישנית לדמויות עצמן, שהן-הן מבחינתי מרכז הספר.
בשורה התחתונה, אני מודה שאהבתי הרבה יותר את צבוטותי ואת אמא היתה זוחלת ובכל זאת קיבלתי כאן ״לימור נחמיאס״ טיפוסי, ביקורתי, סרקסטי ובוודאי אינטליגנטי. יחסי המשיכה-דחייה עם הדמויות גרמו לי לא פעם לעצור ולחשוב, הלכו איתי גם בשעות בהן לא קראתי ולפיכך אני שמחה לומר שסוף סוף קראתי ספר שאין לי ספק שאזכור ויישאר איתי עוד זמן רב (בניגוד לכל דבר אחר כמעט שקראתי לאחרונה, שנשכח ממני דקה לאחר שאני מסיימת לקרוא).
מומלץ למי שאוהב את הסגנון הייחודי של לימור. לא לבעלי לב חלש.
נ.ב.
א-פרצופו הביקורת שטמונה בסיפור, חשבתי לקרוא ולא לכתוב על החוויה.
הלא ככה היינו עושים פעם - פשוט קוראים ולא מיד רצים לרשת חברתית זו או אחרת לדרג ולחלוק את החוויה האישית הזאת, אבל הנה, עובדה, לא הצלחתי להתאפק - וכנראה שגם אני כבר מכורה למשחק הזה (;
אני, שהייתי תולעת ספרים מאז ילדותי ובעלתי בשקיקה מכל הבא ליד, גלשתי לי בעשור האחרון אל עבר מלכודת הדופמין המצויה, הלא היא הספרות הרומנטית העכשווית, או מה שאמא שלי היתה מכנה ״רומנים למשרתות״, שאת רובם ככולם קראתי באנגלית בקינדל.
כן, זה פתח לי פתח לעולם חדש מופלא של סיפוק מיידי וריגושים עוצמתיים, אלא שבכל שחלפו השנים, כך מנת הדופמין כבר הפסיקה להספיק לי, הפסיקה לרגש אותי ומצאתי את עצמי קוראת עוד ועוד ועוד מאותו הדבר ופחות ופחות נהנית.
את חנויות הספרים, אהובותיי הנצחיות, הפסקתי לפקוד ורק רכשתי עוד ועוד ועוד ספרים ב-1.99$. והנה, יום אחד, הזדמנתי לחנות ספרים גדולה במהלך שיטוטיי עם הבן שחזר מהצבא ושם מצאתי פתאום ממתק שלא יכולתי לעמוד בפניו - ספר חדש של לימור נחמיאס!
את כל הספרים הקודמים של לימור (אמא היתה זוחלת, צבוטותי, סרט לבן על כיפה אדומה ופינג פונג חרדות) קראתי לפני שנים (את חלקם יותר מפעם אחת) ואהבתי מאד! ללימור יש קול מיוחד, פמיניסטי, בועט (יש שאף יגידו לוחמני) ואני התחברתי ואף מצאתי את עצמי צוחקת לא פעם בקול רם מהשנינות ונמכת לדמויות המיוחדות כל כך שטוותה ביד אומן.
הרוצח האחרון בפתח תקווה שכב על אחד ממדפי הספרים שלי חודשים ארוכים, מחייך אלי מרחוק, אבל לא מצאתי את כוחות הנפש להתחייב אליו. והנה, פתאום התרווח לי מעט ויומיים של חג בראש השנה היו ההזדמנות המצוינת לקפוץ למים ולחזור לקרוא סוף סוף ספר אמיתי, עם ריח של דפוס ועם תוכן שבוודאי יהיה שונה ומרענן וכנראה הרבה יותר אינטליגנטי.
ואכן, אני שמחה שזו היתה חוויית הקריאה ה״ראשונה״ שלי אחרי כל כך הרבה זמן. מהר מאד מצאתי את עצמי נסחפת בעלילה ומתפעלת על בניית הדמויות הייחודית. הדמויות בספר לא היו כאלה שקל לאהוב. יש בהן משהו ששומר על מרחק מהקורא, שלא מאפשר (לפחות לי) להזדהות איתן. הן מוזרות, נוירוטיות-משהו, חלקן ממש רעות או אכזריות ובכל זאת, זה גם קצת סוד המשיכה שלהן.
וכמו בספרים הקודמים שלה, גם כאן נפרשת עלילת מתח, שאולי מובילה את ההתרחשויות, אך היא די מישנית לדמויות עצמן, שהן-הן מבחינתי מרכז הספר.
בשורה התחתונה, אני מודה שאהבתי הרבה יותר את צבוטותי ואת אמא היתה זוחלת ובכל זאת קיבלתי כאן ״לימור נחמיאס״ טיפוסי, ביקורתי, סרקסטי ובוודאי אינטליגנטי. יחסי המשיכה-דחייה עם הדמויות גרמו לי לא פעם לעצור ולחשוב, הלכו איתי גם בשעות בהן לא קראתי ולפיכך אני שמחה לומר שסוף סוף קראתי ספר שאין לי ספק שאזכור ויישאר איתי עוד זמן רב (בניגוד לכל דבר אחר כמעט שקראתי לאחרונה, שנשכח ממני דקה לאחר שאני מסיימת לקרוא).
מומלץ למי שאוהב את הסגנון הייחודי של לימור. לא לבעלי לב חלש.
נ.ב.
א-פרצופו הביקורת שטמונה בסיפור, חשבתי לקרוא ולא לכתוב על החוויה.
הלא ככה היינו עושים פעם - פשוט קוראים ולא מיד רצים לרשת חברתית זו או אחרת לדרג ולחלוק את החוויה האישית הזאת, אבל הנה, עובדה, לא הצלחתי להתאפק - וכנראה שגם אני כבר מכורה למשחק הזה (;
February 1, 2025
לסקירה מפורטת בעברית ואנגלית, קישור לבלוג שלי -
https://sivi-the-avid-reader.com/הרוצ...
https://sivi-the-avid-reader.com/הרוצ...
November 23, 2024
התאכזבתי. לימור נחמיאס מהאהובות עלי. כאן משהו מתפקשש.
February 1, 2025
Imagine what would happen if Muriel Spark wrote Yellowface.
October 22, 2024
3.9 i have waited 20 years for this book and i hope Nachmias is working on another.
It starts as a typical Israeli novel but somewhere in the middle it went to the areas i remember from Nachmias other books.
I know i missed a lot of easter eggs in it - managed to see Batya gur peeping behind one of the deaths.
It starts as a typical Israeli novel but somewhere in the middle it went to the areas i remember from Nachmias other books.
I know i missed a lot of easter eggs in it - managed to see Batya gur peeping behind one of the deaths.
May 4, 2025
מעניין, מותח, תוהה אם מתוחכם או מנסה להתחכם. כנראה שגם וגם.
May 17, 2025
ביקורת על עולם הספרות, על היצרים בביצה
דמויות מעט חד מימדיות
דמויות מעט חד מימדיות
October 22, 2025
ספר משמים למדי.
באמצע הספר נשברתי. אין בו שום פואנטה ושום עלילה. הרגשתי כמו השכנה החטטנית שפותחת את הדלת בכל פעם שמשהו זז בחדר המדרגות ורצה לרכל על כלום ושום דבר עם חבריה לספסל.
באמצע הספר נשברתי. אין בו שום פואנטה ושום עלילה. הרגשתי כמו השכנה החטטנית שפותחת את הדלת בכל פעם שמשהו זז בחדר המדרגות ורצה לרכל על כלום ושום דבר עם חבריה לספסל.
December 18, 2024
לא צפוי וכתוב מעניין!
Displaying 1 - 9 of 9 reviews