What do you think?
Rate this book
העלאה במשכורת / מתחם התפודים - מחזות
דימוי אחד של העלאה במשכורת אפשר לשאוב מאותם משחקים שוברי ראש – קוביה הונגרית, משחקי טבעות, פאזלים או רוביקוּב, שפתרונותיהם מצריכים תנועות מסובכות יותר ויותר (…)
"העלאה" היא גם פיגורה רטורית שמשמעה לערום ערמות של טיעונים כדי לשכנע.
ולבסוף, "העלאה" היא דימוי בנאלי של היומיום, הדבר שאותו שואף להשיג עובד כשהוא הולך לפגוש את מנהל המחלקה שלו.
בצומת הדרכים של שלוש ההוראות האלה של המילה "העלאה", שהאחת מקורה בשעשועים מתמטיים, השנייה ברטוריקה הקלאסית (…) והשלישית בחיי היומיום, מצא המחזה הזה את מקומו.
מתחם התפודים, שנבנה סביב חמש דמויות שעוברות כל אחת בתורה אותו מסלול מבוכי בחיפושיהן אחר אמת שהן אינן זכאיות לנסחה (…) איננו מחזה לתיאטרון ולא מחזה על תיאטרון, אלא בעיקר משחק על אותה קונבנציה שבירה ומהלכת קסם, שמקבצת למשך שעה או שעתיים כמה צופים, והללו, על מרחב מופרך זה של הבמה (אותו מקום סגור שלעולם יהיה חסר בו הקיר הרביעי), פועלים כאילו איש לא מביט בהם כשהם עושים את עצמם חיים.
* ז'ורז' פרק – מתוך גב הכריכה במקור.
ז'ורז' פרק (1936-1982), בן למהגרים יהודים שבאו מפולין, הוא מגדולי הסופרים שקמו לאסכולת ה-OuLiPo (סדנה לספרות פוטנציאלית) בצרפת. כתיבתו ניתנת לתיאור הן כמייצגת את אמנות "הדור השני" לשואה, והן ככתיבה צרפתית שלאחר ה"רומן החדש". שתי הפנים האלה למעשה בלתי נפרדות ביצירה, ובחיבור הזה ביניהן טמונה ייחודיותה. בין הרומנים שלו שתורגמו לעברית: "הדברים", "איזה טוסטוס קטן עם כידון מכוסה כרום בקצה החצר?", "חלל וכו': מבחר מרחבים", "W או זיכרון הילדות"
"העלאה" היא גם פיגורה רטורית שמשמעה לערום ערמות של טיעונים כדי לשכנע.
ולבסוף, "העלאה" היא דימוי בנאלי של היומיום, הדבר שאותו שואף להשיג עובד כשהוא הולך לפגוש את מנהל המחלקה שלו.
בצומת הדרכים של שלוש ההוראות האלה של המילה "העלאה", שהאחת מקורה בשעשועים מתמטיים, השנייה ברטוריקה הקלאסית (…) והשלישית בחיי היומיום, מצא המחזה הזה את מקומו.
מתחם התפודים, שנבנה סביב חמש דמויות שעוברות כל אחת בתורה אותו מסלול מבוכי בחיפושיהן אחר אמת שהן אינן זכאיות לנסחה (…) איננו מחזה לתיאטרון ולא מחזה על תיאטרון, אלא בעיקר משחק על אותה קונבנציה שבירה ומהלכת קסם, שמקבצת למשך שעה או שעתיים כמה צופים, והללו, על מרחב מופרך זה של הבמה (אותו מקום סגור שלעולם יהיה חסר בו הקיר הרביעי), פועלים כאילו איש לא מביט בהם כשהם עושים את עצמם חיים.
* ז'ורז' פרק – מתוך גב הכריכה במקור.
ז'ורז' פרק (1936-1982), בן למהגרים יהודים שבאו מפולין, הוא מגדולי הסופרים שקמו לאסכולת ה-OuLiPo (סדנה לספרות פוטנציאלית) בצרפת. כתיבתו ניתנת לתיאור הן כמייצגת את אמנות "הדור השני" לשואה, והן ככתיבה צרפתית שלאחר ה"רומן החדש". שתי הפנים האלה למעשה בלתי נפרדות ביצירה, ובחיבור הזה ביניהן טמונה ייחודיותה. בין הרומנים שלו שתורגמו לעברית: "הדברים", "איזה טוסטוס קטן עם כידון מכוסה כרום בקצה החצר?", "חלל וכו': מבחר מרחבים", "W או זיכרון הילדות"
166 pages, Paperback
First published January 1, 1981
27 people want to read
About the author
Georges Perec
139 books1,657 followersGeorges Perec was a highly-regarded French novelist, filmmaker, and essayist. He was a member of the Oulipo group. Many of his novels and essays abound with experimental wordplay, lists, and attempts at classification, and they are usually tinged with melancholy.
Born in a working-class district of Paris, Perec was the only son of Icek Judko and Cyrla (Schulewicz) Peretz, Polish Jews who had emigrated to France in the 1920s. He was a distant relative of the Yiddish writer Isaac Leib Peretz.
Perec's first novel, Les Choses (Things: A Story of the Sixties) was awarded the Prix Renaudot in 1965.
In 1978, Perec won the prix Médicis for Life: A User's Manual (French title, La Vie mode d'emploi), possibly his best-known work. The 99 chapters of this 600 page piece move like a knight's tour of a chessboard around the room plan of a Paris apartment building, describing the rooms and stairwell and telling the stories of the inhabitants.
Cantatrix Sopranica L. is a spoof scientific paper detailing experiments on the "yelling reaction" provoked in sopranos by pelting them with rotten tomatoes. All the references in the paper are multi-lingual puns and jokes, e.g. "(Karybb et Scyla, 1973)".
Perec is also noted for his constrained writing: his 300-page novel La disparition (1969) is a lipogram, written without ever using the letter "e". It has been translated into English by Gilbert Adair under the title A Void (1994). The silent disappearance of the letter might be considered a metaphor for the Jewish experience during the Second World War. Since the name 'Georges Perec' is full of 'e's, the disappearance of the letter also ensures the author's own 'disappearance'.
His novella Les revenentes (1972) is a complementary univocalic piece in which the letter "e" is the only vowel used. This constraint affects even the title, which would conventionally be spelt Revenantes. An English translation by Ian Monk was published in 1996 as The Exeter Text: Jewels, Secrets, Sex in the collection Three.
It has been remarked by Jacques Roubaud that these two novels draw words from two disjoint sets of the French language, and that a third novel would be possible, made from the words not used so far (those containing both "e" and a vowel other than "e").
W ou le souvenir d'enfance, (W, or, the Memory of Childhood, 1975) is a semi-autobiographical work which is hard to classify. Two alternating narratives make up the volume: one, a fictional outline of a totalitarian island country called "W", patterned partly on life in a concentration camp; and the second, descriptions of childhood. Both merge towards the end when the common theme of the Holocaust is explained.
Perec was a heavy smoker throughout his life, and was diagnosed with lung cancer in 1981. He died the following year in Ivry-sur-Seine at only forty-five-years old. His ashes are held at the columbarium of the Père Lachaise Cemetery.
David Bellos wrote an extensive biography of Perec: Georges Perec: A Life in Words, which won the Académie Goncourt's bourse for biography in 1994.
Born in a working-class district of Paris, Perec was the only son of Icek Judko and Cyrla (Schulewicz) Peretz, Polish Jews who had emigrated to France in the 1920s. He was a distant relative of the Yiddish writer Isaac Leib Peretz.
Perec's first novel, Les Choses (Things: A Story of the Sixties) was awarded the Prix Renaudot in 1965.
In 1978, Perec won the prix Médicis for Life: A User's Manual (French title, La Vie mode d'emploi), possibly his best-known work. The 99 chapters of this 600 page piece move like a knight's tour of a chessboard around the room plan of a Paris apartment building, describing the rooms and stairwell and telling the stories of the inhabitants.
Cantatrix Sopranica L. is a spoof scientific paper detailing experiments on the "yelling reaction" provoked in sopranos by pelting them with rotten tomatoes. All the references in the paper are multi-lingual puns and jokes, e.g. "(Karybb et Scyla, 1973)".
Perec is also noted for his constrained writing: his 300-page novel La disparition (1969) is a lipogram, written without ever using the letter "e". It has been translated into English by Gilbert Adair under the title A Void (1994). The silent disappearance of the letter might be considered a metaphor for the Jewish experience during the Second World War. Since the name 'Georges Perec' is full of 'e's, the disappearance of the letter also ensures the author's own 'disappearance'.
His novella Les revenentes (1972) is a complementary univocalic piece in which the letter "e" is the only vowel used. This constraint affects even the title, which would conventionally be spelt Revenantes. An English translation by Ian Monk was published in 1996 as The Exeter Text: Jewels, Secrets, Sex in the collection Three.
It has been remarked by Jacques Roubaud that these two novels draw words from two disjoint sets of the French language, and that a third novel would be possible, made from the words not used so far (those containing both "e" and a vowel other than "e").
W ou le souvenir d'enfance, (W, or, the Memory of Childhood, 1975) is a semi-autobiographical work which is hard to classify. Two alternating narratives make up the volume: one, a fictional outline of a totalitarian island country called "W", patterned partly on life in a concentration camp; and the second, descriptions of childhood. Both merge towards the end when the common theme of the Holocaust is explained.
Perec was a heavy smoker throughout his life, and was diagnosed with lung cancer in 1981. He died the following year in Ivry-sur-Seine at only forty-five-years old. His ashes are held at the columbarium of the Père Lachaise Cemetery.
David Bellos wrote an extensive biography of Perec: Georges Perec: A Life in Words, which won the Académie Goncourt's bourse for biography in 1994.
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 3 of 3 reviews
October 13, 2024
שני מחזות של ז'ורז' פרק, האחד קצר, השני ארוך קצת יותר. במרכז שניהם רעיון – חצי תוכני וחצי צורני. בכל אחד מהם נכרים מאפיינים בולטים בכתיבתו של פרק, המוכרים גם מכתביו האחרים. לכל מחזה מאפיינים אחרים והם בעלי אופי וצורה שונים זה מזה.
המחזה הראשון "העלאה במשכורת" ייחודי בצורתו, וניתן לשייכו לכתיבתו האוליפויאנית (פוטנציאלית-אילוצית) של פרק. פרק הופך את הצופה (או הקורא) במחזה לפקיד זוטר בפירמה גדולה המבקש להתקבל אצל הממונה עליו במטרה להשיג העלאה במשכורת. הדוברים במחזה הם צמתים בתרשים זרימה (תנאים באלגוריתם) וערך אנציקלופדי על מחלת האדמת. המחזה הוא מיצוי של "כל" האפשרויות העומדות בפני הפקיד – המצבים בהם הוא מוצא את עצמו, אפשרויות הבחירה בכל צומת, הבחירה המשוערת והמצב החדש אליו היא מובילה. הגרף או תרשים הזרימה מכיל בחובו מעגלים רבים. דבר זה מביא לחזרות בלתי פוסקות על קטעי טקסט – הפקיד מוצא עצמו שוב ושוב באותם מצבים ובפני אותן ברירות. כל החזרות האלו הן אמצעי ידוע ומקובל ליצירת תחושת חוסר הטעם וההליכתו לאיבוד של הפרט בתוך מבנים חברתיים בירוקרטיים. באופן קפקאי, הפקיד לא ישיג לעולם את התוספת הכספית המיוחלת. תוך שהוא מכניס כל פעם שינויים סגנוניים (ראו תרגילים בסגנון של רמון קנו, מייסד אוליפו) מינוריים בטקסטים החוזרים על עצמם פרק מעצים במחזה את תחושת הזמן החולף באין תכלית וגם מוסיף לו הומור דק.
מצאתי את המחזה נחמד ואפקטיבי. אך הוא גם דל – יש גבול לאפקטים ולמשמעויות שניתן להשיג ע"י שימוש באמצעי אילוצי-אומנותי אחד. מה שהוא מבטא הוא מבטא היטב אבל אין כאן עושר רעיוני אלא רק רעיון מקורי.
המחה השני, "מתחם התפודים", ארוך ומורכב יותר גם מבחינת תוכנו. מדובר בתיאטרון אבסורד המזכיר מחזות אחרים מסוגו – דמויות הלכודות בעולם סוריאליסטי ומנסות לשווא לגלות את פשרו. גם כאן יש רעיון "צורני" עיקרי אחד (חשתי בו במהלך הקריאה, אך עלי להודות לאחרית הדבר שהעירה את עיני לדברים רבים שחרגו מרשת האסוציאציות התרבותיות המוגבלת שלי). הרעיון שייך לז'אנר המחזה בתוך מחזה (סצנת הסיום לקוחה מהמלט שגם בו מחזה בתוך מחזה). ביתר פירוט – מחזה אודות דמויות/שחקנים במחזה (כדומת מחזהו הידוע של פיראנדלו, "שש נפשות מחפשות מחבר", עליו קראתי פעם אך עדין לא קראתיו). העיקר במחזהו של פרק הוא שהדמויות/שחקנים אינן מודעות לכך שהן דמויות/שחקנים ואינן מודעות למשמעותו של המושג תיאטרון – ממש כמו התייר הערבי בסיפורו של בורחס "חיפושו של אבוראס", המתאר באוזני הפילוסוף המוסלמי ביקור בתיאטרון באירופה מבלי להבין את משמעות המושג תיאטרון. הדמויות הן בעת ובעונה אחת שחקנים בתיאטרון (הרי כל העולם במה) אך הן גם מנסות לשווא להבין את המצב המוזר בו הן נתונות. כל זה מוביל את הצופה לאלגוריות ידועות של אבסורד וקפקאיות. הוא מתקשר גם לעיסוק האובססיבי של פרק במהות הזיכרון וההדחקה ובביוגרפיה הפרטית שלו – אמו ואביו נרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה והוא מנסה ללא הרף לשחזר ולהדחיק את שנות ילדותו באמצעות זיכרונות מעוותים וכוזבים.
המחזה יפה מאוד. יש בו ציטוטים ממחזות רבים אחרים (חלקם זיהיתי אך את רובם לא הכרתי לצערי, בעיקר מחזות צרפתיים – אחרית הדבר מאירה בצורה תמציתית כמה מהם). מסתבר שפרק, כדרכו, גם הצפין במחזה כל מיני תאריכים ופרטים מהביוגרפיה האישית שלו (למרות שקראתי לפני שנים את "W או זיכרון ילדות" לא הצלחתי בעצמי לזהות את הפרטים הללו – צריך להיות ממש משוגע לפרק בכדי להבחין בהם. שוב תודה לאחרית הדבר שהזכירה זאת על קצה המזלג). בנוסף יש במחזה הרבה משחקי מילים בעלי משמעות ואפקטים המתייחסים לתודעה – שלמרבה הצער לא ניתן לתרגמם באותה אפקטיביות לעברית (יש דוגמא לכך באחרית הדבר, אבל דפנה שניצר נאלצה להביא את הקטע במקור, מכיוון שהוא איבד ממשמעותו בתרגום).
הספר ערוך קצת ברישול ויש בו כמה טעויות הגהה מעצבנות, אבל סך הכל נהניתי לקרוא והיה מעניין.
המחזה הראשון "העלאה במשכורת" ייחודי בצורתו, וניתן לשייכו לכתיבתו האוליפויאנית (פוטנציאלית-אילוצית) של פרק. פרק הופך את הצופה (או הקורא) במחזה לפקיד זוטר בפירמה גדולה המבקש להתקבל אצל הממונה עליו במטרה להשיג העלאה במשכורת. הדוברים במחזה הם צמתים בתרשים זרימה (תנאים באלגוריתם) וערך אנציקלופדי על מחלת האדמת. המחזה הוא מיצוי של "כל" האפשרויות העומדות בפני הפקיד – המצבים בהם הוא מוצא את עצמו, אפשרויות הבחירה בכל צומת, הבחירה המשוערת והמצב החדש אליו היא מובילה. הגרף או תרשים הזרימה מכיל בחובו מעגלים רבים. דבר זה מביא לחזרות בלתי פוסקות על קטעי טקסט – הפקיד מוצא עצמו שוב ושוב באותם מצבים ובפני אותן ברירות. כל החזרות האלו הן אמצעי ידוע ומקובל ליצירת תחושת חוסר הטעם וההליכתו לאיבוד של הפרט בתוך מבנים חברתיים בירוקרטיים. באופן קפקאי, הפקיד לא ישיג לעולם את התוספת הכספית המיוחלת. תוך שהוא מכניס כל פעם שינויים סגנוניים (ראו תרגילים בסגנון של רמון קנו, מייסד אוליפו) מינוריים בטקסטים החוזרים על עצמם פרק מעצים במחזה את תחושת הזמן החולף באין תכלית וגם מוסיף לו הומור דק.
מצאתי את המחזה נחמד ואפקטיבי. אך הוא גם דל – יש גבול לאפקטים ולמשמעויות שניתן להשיג ע"י שימוש באמצעי אילוצי-אומנותי אחד. מה שהוא מבטא הוא מבטא היטב אבל אין כאן עושר רעיוני אלא רק רעיון מקורי.
המחה השני, "מתחם התפודים", ארוך ומורכב יותר גם מבחינת תוכנו. מדובר בתיאטרון אבסורד המזכיר מחזות אחרים מסוגו – דמויות הלכודות בעולם סוריאליסטי ומנסות לשווא לגלות את פשרו. גם כאן יש רעיון "צורני" עיקרי אחד (חשתי בו במהלך הקריאה, אך עלי להודות לאחרית הדבר שהעירה את עיני לדברים רבים שחרגו מרשת האסוציאציות התרבותיות המוגבלת שלי). הרעיון שייך לז'אנר המחזה בתוך מחזה (סצנת הסיום לקוחה מהמלט שגם בו מחזה בתוך מחזה). ביתר פירוט – מחזה אודות דמויות/שחקנים במחזה (כדומת מחזהו הידוע של פיראנדלו, "שש נפשות מחפשות מחבר", עליו קראתי פעם אך עדין לא קראתיו). העיקר במחזהו של פרק הוא שהדמויות/שחקנים אינן מודעות לכך שהן דמויות/שחקנים ואינן מודעות למשמעותו של המושג תיאטרון – ממש כמו התייר הערבי בסיפורו של בורחס "חיפושו של אבוראס", המתאר באוזני הפילוסוף המוסלמי ביקור בתיאטרון באירופה מבלי להבין את משמעות המושג תיאטרון. הדמויות הן בעת ובעונה אחת שחקנים בתיאטרון (הרי כל העולם במה) אך הן גם מנסות לשווא להבין את המצב המוזר בו הן נתונות. כל זה מוביל את הצופה לאלגוריות ידועות של אבסורד וקפקאיות. הוא מתקשר גם לעיסוק האובססיבי של פרק במהות הזיכרון וההדחקה ובביוגרפיה הפרטית שלו – אמו ואביו נרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה והוא מנסה ללא הרף לשחזר ולהדחיק את שנות ילדותו באמצעות זיכרונות מעוותים וכוזבים.
המחזה יפה מאוד. יש בו ציטוטים ממחזות רבים אחרים (חלקם זיהיתי אך את רובם לא הכרתי לצערי, בעיקר מחזות צרפתיים – אחרית הדבר מאירה בצורה תמציתית כמה מהם). מסתבר שפרק, כדרכו, גם הצפין במחזה כל מיני תאריכים ופרטים מהביוגרפיה האישית שלו (למרות שקראתי לפני שנים את "W או זיכרון ילדות" לא הצלחתי בעצמי לזהות את הפרטים הללו – צריך להיות ממש משוגע לפרק בכדי להבחין בהם. שוב תודה לאחרית הדבר שהזכירה זאת על קצה המזלג). בנוסף יש במחזה הרבה משחקי מילים בעלי משמעות ואפקטים המתייחסים לתודעה – שלמרבה הצער לא ניתן לתרגמם באותה אפקטיביות לעברית (יש דוגמא לכך באחרית הדבר, אבל דפנה שניצר נאלצה להביא את הקטע במקור, מכיוון שהוא איבד ממשמעותו בתרגום).
הספר ערוך קצת ברישול ויש בו כמה טעויות הגהה מעצבנות, אבל סך הכל נהניתי לקרוא והיה מעניין.
February 17, 2018
Knappe editie van Perecs eerste theaterwerk, 'L'augmentation', zijn geweldig hoorspel gebaseerd op 'L'art et la manière d'aborder son chef de service pour lui demander une augmentation', zijn tragikomische tekst van 116 pagina's bestaande uit 1 zin, met wenken om een loonsverhoging te bekomen.
Inclusief een cd met de uitzending door de NCRV-radio in 1998 (met vertaalster Pittoors als '5. DE KEUZE'). Nummer 91 in de ondergewaardeerde Slibreeks.
Inclusief een cd met de uitzending door de NCRV-radio in 1998 (met vertaalster Pittoors als '5. DE KEUZE'). Nummer 91 in de ondergewaardeerde Slibreeks.
October 31, 2020
La première pièce, L’augmentation, est extrêmement drôle. Perec a très intelligemment retravaillé « L'Art et la Manière d'aborder son chef de service pour lui demander une augmentation » (que je n’avais pas du tout aimé) pour être joué à 6 voix. C’est malin, dynamique et je serais ravi d’en voir une représentation.
Ensuite on peut lire La poche Parmentier mais c’est du grand n’importe quoi. Pièce barbante et sans intérêt. Dommage.
Ensuite on peut lire La poche Parmentier mais c’est du grand n’importe quoi. Pièce barbante et sans intérêt. Dommage.
Displaying 1 - 3 of 3 reviews