“הפוליטיקה של האוכל” מביא את הסיפור הנסתר של שוק המזון הישראלי. במסע מימי “האוטו הגדול והירוק” של תנובה ועד חנויות הענק של ימינו – הוא חושף את הטריקים והשטיקים של החברות הגדולות, את התהליך ההיסטורי שהפך את השוק למונופוליסטי, את הסכנה הממשית בהחלשות החקלאות המקומית, ומגלה שהסיפור של האוכל שלנו לא רק חסר – אלא מוסתר. במקום ליפול לייאוש הוא מציע שינוי רדיקלי: דרכים בהן אפשר לצרוך, לאכול ולבשל אחרת – ולהפוך את הקערה (או הצלחת) על פיה.
ספר חביב וחשוב מאוד; הרגשתי שהידע שלי בכלכלה לא מספיק כדי להבין את החלק הראשון שלו, שהרגיש קצת כמו זרם תודעה מגובה בנתונים, וקצת חסר לי בו יותר סדר היסטורי. החלק השני עם ההסתכלות לעתיד היה מעודד בהרבה ומשמח לקריאה. הנקודה הכי משמעותית בעיניי פה היא הסיפור של קהילה, והעובדה שא. קהילה מזינה ומפריחה את עצמה וב. אוכל הוא חלק בלתי נפרד מכך. יצאתי אופטימית. ממליצה לקרוא :)
הרמתי אותו לאחר שעקבתי הרבה אחרי פועלו של מאיר-צ'יזיק; במיוחד אחרי ספר ההתססות ויוזמות נוספות.
הבעיה שלי עם הספר - למי שבקיא בשיט הרב ששולט בשוק המזון בישראל, לא יחדשו יותר מדי. יש לא מעט מידע ונתונים, אבל בסופו של דבר, הספר הזה פונה לרגש בפאתוס; פחות לפרקטיקה שכנגד. לדעתי זו אחלה חשיפה לעולם הזה בפני מי שפחות בקיא ברזי התחלואים של הריכוזיות בשוק המזון הישראלי - ולכן גם הציון הראוי על השפה הקולחת, ההנגשה של הנתונים ושל המודלים הכלכליים.
ספר טוב, גם אם ציפיתי קצת למשהו אחר הוא מתאר יפה את התמוטטות החקלאות בארץ אבל משאיר תקווה בהצעות לפעולות פשוטות. הצעות שגם יחזקו את הבריאות שלנו, וגם יחזקו את החקלאות, את הקהילה וכך גם את המדינה. עכשיו נשאר לחפש מתכונים...
ספר חשוב בשביל לפתוח את המחשבה לכיוונים חדשים. מרגישה. שאורי קצת מאוהב מדי בפתרונות ובדיעות שלו ולא מתעכב מספיק כדי לשכנע את הקורא כי הרי ברור שזה נכון:), היתי רוצה טיפה יותר הבנה והצגה של למה המצב הוא כמו שהוא חברתית וכלכלית ומה שינוי אמיתי ידרוש בשני הרבדים
ענה לי על המון שאלות, פתח המון חדשות ובעיקר מילא אותי ברצון לעשות משהו, גם אם זה רק להתחיל קומפוסט בחצר אינפורמטיבי ומלמד אבל בעיקר כתוב טוב, פשוט וקל להבנה מומלץ בחום