What do you think?
Rate this book
The Third Temple
Who will rule the Holy Land, and at what cost?
In a near-future Jerusalem, harrowing omens plague the a desecrated altar, an unbearable stench, a rampant famine. Shaken but devout, Jonathan, the royal family's third son, continues to hold services and offer animal sacrifices at the prophesied Third Temple, built to consecrate the founding of the new Kingdom of Judah. His father, Israel's self-appointed king, has abolished the Supreme Court. The Torah is the law of the land, and only people of the Jewish faith are allowed in. When war breaks out and an angel of God begins to torment Jonathan, warning him of his father's sacrilege, the foundations of the young priest's faith—and then his world—begin to give way.
Winner of the prestigious Bernstein Prize, The Third Temple plunges listeners into a tempest of fanaticism, betrayal, and destruction. Where does the power of man end and the power of God begin? With chilling resonance, this vivid novel from one of Israel's leading authors sounds an unforgettable warning amidst rising extremism.
In a near-future Jerusalem, harrowing omens plague the a desecrated altar, an unbearable stench, a rampant famine. Shaken but devout, Jonathan, the royal family's third son, continues to hold services and offer animal sacrifices at the prophesied Third Temple, built to consecrate the founding of the new Kingdom of Judah. His father, Israel's self-appointed king, has abolished the Supreme Court. The Torah is the law of the land, and only people of the Jewish faith are allowed in. When war breaks out and an angel of God begins to torment Jonathan, warning him of his father's sacrilege, the foundations of the young priest's faith—and then his world—begin to give way.
Winner of the prestigious Bernstein Prize, The Third Temple plunges listeners into a tempest of fanaticism, betrayal, and destruction. Where does the power of man end and the power of God begin? With chilling resonance, this vivid novel from one of Israel's leading authors sounds an unforgettable warning amidst rising extremism.
1 pages, Audio CD
First published July 1, 2015
25 people are currently reading
310 people want to read
About the author
Yishai Sarid
11 books68 followersYishai Sarid (Hebrew: ישי שריד) is an Israeli author, novelist and lawyer. His second book, Limassol, became an international best-seller. His fourth book, The Third, became a major subject of public and literary discussion in Israel and won the Bernstein literary award. Sarid works full-time as an attorney, formerly as a public prosecutor and now privately.
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 30 of 63 reviews
January 17, 2016
בין הספרים המפחידים ביותר שקראתי מימי, מבחינת "אשר יגורתי בא לי". מזעזע, מחריד, מטלטל, וכתוב מצויין. קשה לקרוא על כל חלומותיהם של אבותינו המתנפצים בשל משיחיות מטורפת ומנותקת, ומעורר אימה לחשוב שאנו בדרך לשם. כואב, כואב, כואב על הורינו וסבינו, שהקריבו כל כך הרבה כדי שיהיה פה משהו אחר, ועל ילדינו, שיאלצו להתמודד עם מה שהשארנו להם כאן.
October 24, 2024
לסקירה מפורטת בעברית, קישור לבלוג שלי -
https://sivi-the-avid-reader.com/השלי...
https://sivi-the-avid-reader.com/השלי...
September 9, 2025
This biblical-dystopian almost sci-fi book is written as a kind of report to the king of Israel from a historian who lives in the future. In this future, a Third Temple has been built in Jerusalem after Israel conquers much of the region, defeats its enemies, and re-establishes itself as a biblical-style kingdom. Religion, nationalism, and military power all merge into a single ruling force.
The book begins with a blaze of ritual: oil-fed flames in a great menorah, Levites chanting hymns, priests bleeding lambs across the altar. From the first chapter, Jonathan, limping from a childhood blast that shattered his leg, enters his father’s restored Temple and takes on duties both sacred and suffocating.
He speaks of touching salted entrails, of incense curling toward the heavens, of prayers that he hoped would “carry a fragrance acceptable to God.” His life is measured in ceremonies: trumpets at dawn, loaves of holy bread raised like trophies, choirs competing with the noise of bleating animals, the Ark paraded before a populace intoxicated with divine theater.
Again and again, he records moments of private rupture inside the machinery of spectacle, confessing how “my legs nearly strayed from their path” when he inhaled what he believed to be the breath of the Shekhinah. The story is laced with wars beyond the walls, celebrity siblings playing to the masses, and the constant threat of execution if he stumbles during service.
Jonathan grows into a priest because his wound excludes him from battle. He serves in the Temple under his father, both king and priest, while brothers chase power on other stages. Daily labor takes him across the courtyards where guards can kill with a glance, bakers press bread for altars, and herds of lambs tremble before sacrifice. He writes from confinement, explaining to an unseen tribunal why he acted as he did, hoping his “wider account” will justify his choices.
The Temple doubles as a palace of glory and a cage of terror, where each ritual feeds both ecstasy and dread. Battles in Samaria, the recovery of the Ark, the slow collapse of royal authority, and the private hungers of Jonathan’s heart drive the testimony forward.
Every page drips with ritual that intoxicates while choking those within it. A surreal modern edge creeps in, daughters of the king starring in television dramas, while Jonathan dreams of slipping beyond the veil toward forbidden desire.
The book works as an allegory of theocratic obsession, where faith and politics marry into empire and holiness mutates into control. It reminded me of Margaret Atwood’s The Handmaid’s Tale for its severe liturgy and Orwell’s 1984 for its suffocating surveillance.
Yishai Sarid, son of politician Yossi Sarid and author of Limassol and The Memory Monster, threads irony into scripture and builds a work that warns against the intoxication of power draped in sacred robes, and wondering if the breath behind the curtain belongs to God or to madness. Religious ecstasy and political conquest fused together lead to an empire of sacrifice, surveillance, and cruelty.
עתיד מדומיין אך מציאותי עד כדי צמרמורת, שבו ירושלים הופכת למרכזה של ממלכה חדשה, לאחר הקמתו של בית המקדש השלישי. העלילה מסופרת כעדות אישית של יונתן, בנו הצולע של המלך־כהן יהואז, שמספר את סיפורו מתוך כלאו. דרך מבטו המתפכח, אנו נחשפים לעולם שבו פולחן דתי, מלחמות וכוח פוליטי מתמזגים למציאות מבעיתה.
יונתן עצמו נפצע בילדותו בפיצוץ שהותיר אותו פגוע בגופו, באיבריו המוצנעים, ולכן לא השתלב במסלול הלחימה כמו אחיו. במקום זאת, באופן די תמוה, נשלח לשירות במקדש, ושם הפך עד יומיומי לטקסי קורבן שותתי דם, למנורת זהב שדולקת בלי הפסק, לצאן שנשחט תדיר, לשירת הלווים וללחם הפנים שמובא בכל שבת. לצד תחושת ההדר, מתוארת חוויה של אימה ומחנק, במיוחד בנגיעותיו בפרוכת שמאחוריה הוא מרגיש את נשימת האלוהות, חוויה אסורה אשר מושכת אותו בעוז לעבר הנסתר והנשגב.
הסיפור גולל את נצחונות הממלכה, כיבושיה והאדרת מנהיגיה, אך גם את ההרס, הדיכוי והמחיר האישי שלהם. אביו של יונתן מתואר כשליט־כהן חזק, אחיו הופכים לגיבורים שנופלים בשדות הקרב או עולים לגדולה, ואחותו נהפכת לדמות תקשורתית. יונתן עצמו נותר בתוך המקדש, מתבונן ומספר, קול מתוודה שמציע תמונה שבה חזון דתי־לאומי הופך לחוויה של זוועה וגדולה גם יחד. הספר כולו מהווה אלגוריה חריפה על חיבור מסוכן בין דת לפוליטיקה, ועל השחיקה המוסרית שמתרחשת כאשר חלום גאולה מוחלט הופך למציאות של דם וקורבנות.
מעניין, מצמרר ומעורר תהייה, הספר מומלץ על אף ההטייה המצופה למורשתו הפוליטית של המחבר. ישנן מספיק דמויות של נבחרי עמנו כיום שעתיד כזה המתואר כאן נראה יישים ואמין לחלוטין, אם כי חייב אני לומר, שישנן אופציות ותיתכנה אפשרויות, אפילו משיחיות, שמנבאות עתיד שונה לחלוטין. בהחלט טקסט מלבה מחשבה ומומלץ מאוד.
"... (סו) ההמונים נהרו אל ההר משעות הבוקר. אחד־אחד עברו בשערים, שבב היהדות זיהה אותם, מכונות השיקוף בדקו שאינם נושאים נשק. ברחבה הגדולה שסביב המשכן התארגנו חיילים למסדר הניצחון. משאיות צבאיות פרקו ציוד. הערב יופיע אבא סוף־סוף בפני הקהל, לאחר הסתגרות ארוכה, וההמונים ציפו לכך בכיליון עיניים. הזעקנו שתי משפחות גדולות של כוהנים מירושלים לסייע במלאכה הרבה הצפויה לנו. שני אילים, שלושה פרים וחמישה טלאים, לא פחות, יועלו על המזבח בתוך שעה אחת לכבוד הניצחון. החדשות הטובות מהחזית נפוצו בארץ, המסכים מלאו בהן. הקריינים הודיעו בפנים נלהבים שניצחנו במערכה ניצחון מוחץ ושמימיו הזכים של נהר הירמוך כבר משקים את שדותינו. איש לא ידע כמה חיילים נהרגו במערכה, מספר האבדות נותר חסוי לפי שעה, אבל הכול קיוו שעכשיו תיפסק שפיכות הדמים. בשש לפנות ערב התחילו תופי התזמורת הצבאית לתופף בקצב אחיד. ברחבה החיצונית של ההר נבנתה במה גדולה, אשר לפניה יעבור המצעד. לקיש התהלך בינינו, הכיפה מהודקת ברישול לשערו הדליל ואצבעותיו מחטטות באוזניו בעצבנות. ידעתי שאנשיו מסתובבים בקהל ובולשים אחר כל סימן חשוד. רבבות נדחסו אל השערים, מהרמקולים בקעה נגינת "כל העולם כולו גשר צר מאוד"; משאית צבאית חריגה בגודלה העצום, שאחוריה כוסו ביריעת ברזנט, המתינה בקצה הרחבה מוקפת חיילים חמושים. לפני השקיעה עלו הנכבדים אל הבמה: אלופי הצבא, שרי הממשלה, אחריהם אחי יואל בבגדי הכהונה ואחי דוד, זוהר במדי שר הצבא; הוא נופף לקהל וזכה לתשואות רמות ולשאגות של תמיכה. הלמות התופים התגברה, החצוצרות הריעו, ואחרון עלה לבמה אבא מוקף שומרים, רזה ופניו מסוגפים, עוטה גלימת ארגמן מלכותית ותחתיה חליפה מחויטת בצבע חאקי ..."
The book begins with a blaze of ritual: oil-fed flames in a great menorah, Levites chanting hymns, priests bleeding lambs across the altar. From the first chapter, Jonathan, limping from a childhood blast that shattered his leg, enters his father’s restored Temple and takes on duties both sacred and suffocating.
He speaks of touching salted entrails, of incense curling toward the heavens, of prayers that he hoped would “carry a fragrance acceptable to God.” His life is measured in ceremonies: trumpets at dawn, loaves of holy bread raised like trophies, choirs competing with the noise of bleating animals, the Ark paraded before a populace intoxicated with divine theater.
Again and again, he records moments of private rupture inside the machinery of spectacle, confessing how “my legs nearly strayed from their path” when he inhaled what he believed to be the breath of the Shekhinah. The story is laced with wars beyond the walls, celebrity siblings playing to the masses, and the constant threat of execution if he stumbles during service.
Jonathan grows into a priest because his wound excludes him from battle. He serves in the Temple under his father, both king and priest, while brothers chase power on other stages. Daily labor takes him across the courtyards where guards can kill with a glance, bakers press bread for altars, and herds of lambs tremble before sacrifice. He writes from confinement, explaining to an unseen tribunal why he acted as he did, hoping his “wider account” will justify his choices.
The Temple doubles as a palace of glory and a cage of terror, where each ritual feeds both ecstasy and dread. Battles in Samaria, the recovery of the Ark, the slow collapse of royal authority, and the private hungers of Jonathan’s heart drive the testimony forward.
Every page drips with ritual that intoxicates while choking those within it. A surreal modern edge creeps in, daughters of the king starring in television dramas, while Jonathan dreams of slipping beyond the veil toward forbidden desire.
The book works as an allegory of theocratic obsession, where faith and politics marry into empire and holiness mutates into control. It reminded me of Margaret Atwood’s The Handmaid’s Tale for its severe liturgy and Orwell’s 1984 for its suffocating surveillance.
Yishai Sarid, son of politician Yossi Sarid and author of Limassol and The Memory Monster, threads irony into scripture and builds a work that warns against the intoxication of power draped in sacred robes, and wondering if the breath behind the curtain belongs to God or to madness. Religious ecstasy and political conquest fused together lead to an empire of sacrifice, surveillance, and cruelty.
עתיד מדומיין אך מציאותי עד כדי צמרמורת, שבו ירושלים הופכת למרכזה של ממלכה חדשה, לאחר הקמתו של בית המקדש השלישי. העלילה מסופרת כעדות אישית של יונתן, בנו הצולע של המלך־כהן יהואז, שמספר את סיפורו מתוך כלאו. דרך מבטו המתפכח, אנו נחשפים לעולם שבו פולחן דתי, מלחמות וכוח פוליטי מתמזגים למציאות מבעיתה.
יונתן עצמו נפצע בילדותו בפיצוץ שהותיר אותו פגוע בגופו, באיבריו המוצנעים, ולכן לא השתלב במסלול הלחימה כמו אחיו. במקום זאת, באופן די תמוה, נשלח לשירות במקדש, ושם הפך עד יומיומי לטקסי קורבן שותתי דם, למנורת זהב שדולקת בלי הפסק, לצאן שנשחט תדיר, לשירת הלווים וללחם הפנים שמובא בכל שבת. לצד תחושת ההדר, מתוארת חוויה של אימה ומחנק, במיוחד בנגיעותיו בפרוכת שמאחוריה הוא מרגיש את נשימת האלוהות, חוויה אסורה אשר מושכת אותו בעוז לעבר הנסתר והנשגב.
הסיפור גולל את נצחונות הממלכה, כיבושיה והאדרת מנהיגיה, אך גם את ההרס, הדיכוי והמחיר האישי שלהם. אביו של יונתן מתואר כשליט־כהן חזק, אחיו הופכים לגיבורים שנופלים בשדות הקרב או עולים לגדולה, ואחותו נהפכת לדמות תקשורתית. יונתן עצמו נותר בתוך המקדש, מתבונן ומספר, קול מתוודה שמציע תמונה שבה חזון דתי־לאומי הופך לחוויה של זוועה וגדולה גם יחד. הספר כולו מהווה אלגוריה חריפה על חיבור מסוכן בין דת לפוליטיקה, ועל השחיקה המוסרית שמתרחשת כאשר חלום גאולה מוחלט הופך למציאות של דם וקורבנות.
מעניין, מצמרר ומעורר תהייה, הספר מומלץ על אף ההטייה המצופה למורשתו הפוליטית של המחבר. ישנן מספיק דמויות של נבחרי עמנו כיום שעתיד כזה המתואר כאן נראה יישים ואמין לחלוטין, אם כי חייב אני לומר, שישנן אופציות ותיתכנה אפשרויות, אפילו משיחיות, שמנבאות עתיד שונה לחלוטין. בהחלט טקסט מלבה מחשבה ומומלץ מאוד.
"... (סו) ההמונים נהרו אל ההר משעות הבוקר. אחד־אחד עברו בשערים, שבב היהדות זיהה אותם, מכונות השיקוף בדקו שאינם נושאים נשק. ברחבה הגדולה שסביב המשכן התארגנו חיילים למסדר הניצחון. משאיות צבאיות פרקו ציוד. הערב יופיע אבא סוף־סוף בפני הקהל, לאחר הסתגרות ארוכה, וההמונים ציפו לכך בכיליון עיניים. הזעקנו שתי משפחות גדולות של כוהנים מירושלים לסייע במלאכה הרבה הצפויה לנו. שני אילים, שלושה פרים וחמישה טלאים, לא פחות, יועלו על המזבח בתוך שעה אחת לכבוד הניצחון. החדשות הטובות מהחזית נפוצו בארץ, המסכים מלאו בהן. הקריינים הודיעו בפנים נלהבים שניצחנו במערכה ניצחון מוחץ ושמימיו הזכים של נהר הירמוך כבר משקים את שדותינו. איש לא ידע כמה חיילים נהרגו במערכה, מספר האבדות נותר חסוי לפי שעה, אבל הכול קיוו שעכשיו תיפסק שפיכות הדמים. בשש לפנות ערב התחילו תופי התזמורת הצבאית לתופף בקצב אחיד. ברחבה החיצונית של ההר נבנתה במה גדולה, אשר לפניה יעבור המצעד. לקיש התהלך בינינו, הכיפה מהודקת ברישול לשערו הדליל ואצבעותיו מחטטות באוזניו בעצבנות. ידעתי שאנשיו מסתובבים בקהל ובולשים אחר כל סימן חשוד. רבבות נדחסו אל השערים, מהרמקולים בקעה נגינת "כל העולם כולו גשר צר מאוד"; משאית צבאית חריגה בגודלה העצום, שאחוריה כוסו ביריעת ברזנט, המתינה בקצה הרחבה מוקפת חיילים חמושים. לפני השקיעה עלו הנכבדים אל הבמה: אלופי הצבא, שרי הממשלה, אחריהם אחי יואל בבגדי הכהונה ואחי דוד, זוהר במדי שר הצבא; הוא נופף לקהל וזכה לתשואות רמות ולשאגות של תמיכה. הלמות התופים התגברה, החצוצרות הריעו, ואחרון עלה לבמה אבא מוקף שומרים, רזה ופניו מסוגפים, עוטה גלימת ארגמן מלכותית ותחתיה חליפה מחויטת בצבע חאקי ..."
May 31, 2016
The English review right after the Hebrew one;
סיפור דיסטופי שמפחיד אותי יותר ממשחקי הרעב ו״מפוצלים״ גם יחד כיוון שהוא שואב מעיקרי האמונה הרווחת ברוב תושבי ישראל היהודים. המשיחיסטיות הינה הזרם בעיקרי בעם וכל אחד מהם מתפלל שזה מה שיקרה. פחד מוות.
שריד טווה סיפור מציאותי בהוויתו, אם כי חסר מעט במסירתו. במקומות
מסויימים הוא מסופר מדי אבל ״מתאים״ לפורמט היומן שנכתב ע״י המחבר לאחר מעשה. הייתי מעדיף קצת יותר לראות ופחות לשמוע סיפור. בכל מקרא אהבתי, וליבי מלא חרדה.
Dystopian story which scared me more than Hunger Games and Divergent put together, as it draws from the principles of faith held by the majority of Jews in Israel, and of which each of them pray to happen. Scared me to death.
Sarid writes a realistic story in its core, although lacking in delivery. At times it is too "story-like", told from the perspective of the narrator as a diary after the events took place. I would have preferred to see more and told less. In any case I loved it, and my heart had filled with dread.
סיפור דיסטופי שמפחיד אותי יותר ממשחקי הרעב ו״מפוצלים״ גם יחד כיוון שהוא שואב מעיקרי האמונה הרווחת ברוב תושבי ישראל היהודים. המשיחיסטיות הינה הזרם בעיקרי בעם וכל אחד מהם מתפלל שזה מה שיקרה. פחד מוות.
שריד טווה סיפור מציאותי בהוויתו, אם כי חסר מעט במסירתו. במקומות
מסויימים הוא מסופר מדי אבל ״מתאים״ לפורמט היומן שנכתב ע״י המחבר לאחר מעשה. הייתי מעדיף קצת יותר לראות ופחות לשמוע סיפור. בכל מקרא אהבתי, וליבי מלא חרדה.
Dystopian story which scared me more than Hunger Games and Divergent put together, as it draws from the principles of faith held by the majority of Jews in Israel, and of which each of them pray to happen. Scared me to death.
Sarid writes a realistic story in its core, although lacking in delivery. At times it is too "story-like", told from the perspective of the narrator as a diary after the events took place. I would have preferred to see more and told less. In any case I loved it, and my heart had filled with dread.
February 16, 2025
Yishai Sarid is such an interesting and versatile writer. This is the third book I read by him and all three are very different and they hold up a mirror to Israel and dare to ask uncomfortable questions.
"The Third Temple" is set in the near future, where Tel Aviv and Haifa have been destroyed by nuclear bombs and Israel has waged a war of redemption on the enemy (this was written well before 7 October 2023 but the parallels are obvious, perhaps that's the reason the English translation came now).
Following the victory, a sort of 'military-theocracy' has been reinstated, modelled after the ancient Kingdom of Israel, complete with Sanhedrin and animal sacrifice. The King is wildly popular, especially after destroying the mosque of the Temple Mount, finding back the lost Arc of the Covenant and rebuilding the Temple.
The story is told by Jonathan, third son of the King and priest in the Temple. Jonathan tells us his story from captivity though, so clearly something has gone terribly wrong. This is gradually being revealed.
"The Third Temple" is set in the near future, where Tel Aviv and Haifa have been destroyed by nuclear bombs and Israel has waged a war of redemption on the enemy (this was written well before 7 October 2023 but the parallels are obvious, perhaps that's the reason the English translation came now).
Following the victory, a sort of 'military-theocracy' has been reinstated, modelled after the ancient Kingdom of Israel, complete with Sanhedrin and animal sacrifice. The King is wildly popular, especially after destroying the mosque of the Temple Mount, finding back the lost Arc of the Covenant and rebuilding the Temple.
The story is told by Jonathan, third son of the King and priest in the Temple. Jonathan tells us his story from captivity though, so clearly something has gone terribly wrong. This is gradually being revealed.
November 27, 2018
דיסטופיה מעוררת חלחלה, המתרחשת בעתיד הלא רחוק והמתארת כיצד לאחר מחיקתה של תל אביב (טוב ושל חיפה לא ברור למה העיר הזו חשובה...) קמה ממלכת יהודה, על ידי מנהיג, שבשיוכו הוא מעין ציוני דתי, המקים את בית המקדש השלישי וכובש את הארץ. הספר מסופר למעשה לאחר חורבן הבית השלישי מיומניו של אחד מבניו הצעירים, יונתן.
מה שמעורר חלחלה בספר הוא לא רק החורבן הצפוי, אלא גורלו של העם בישראל לאחר הקמת מדינת הלכה על כל שטחי הארץ המובטחת, החרבת התרבות החילונית, הפולחן, הסיאוב, הנפוטיזים שגם הנהגה דתית אינה חפה ממנה ובעיקר האדרת הדמות הגזעית הטהורה של היהודי הדתי, הטהור, הטבעי, הלוחם לעומת החוטאים ולעומת המספר האנדרדוג שרק רוצה לרצות את אביו מלכו ואת "אבינו מלכנו".
בשתי מילים הספר המצוין הזה הוא: פחד אלוהים.
תרתי משמע.
מה שמעורר חלחלה בספר הוא לא רק החורבן הצפוי, אלא גורלו של העם בישראל לאחר הקמת מדינת הלכה על כל שטחי הארץ המובטחת, החרבת התרבות החילונית, הפולחן, הסיאוב, הנפוטיזים שגם הנהגה דתית אינה חפה ממנה ובעיקר האדרת הדמות הגזעית הטהורה של היהודי הדתי, הטהור, הטבעי, הלוחם לעומת החוטאים ולעומת המספר האנדרדוג שרק רוצה לרצות את אביו מלכו ואת "אבינו מלכנו".
בשתי מילים הספר המצוין הזה הוא: פחד אלוהים.
תרתי משמע.
December 9, 2024
If the editorial staff of Haaretz and Margaret Atwood had a literary baby
January 1, 2016
ביקורת זו מכילה ספוילרים.
ספרו של ישי שריד הותיר אותי מבולבל באשר למטרת הספר. "השלישי" מספר על עתיד לא רחוק בו ממלכת יהודה קמה מחורבותיה העשנים של מדינת ישראל שערי החוף שלה הושמדו בפצצות אטום. הממלכה החדשה מקימה את בית המקדש השלישי והופכת, לחצי יובל, למדינת הלכה יהודית. אלא שמקץ התקופה הזו, מתחילה התדרדרות מהירה שבסופו מושמדת הממלכה על תושביה (על פניו) במתקפה משולבת של צבאות ערב בגיבוי מדינות המערב.
מהביקורות שראיתי חשבתי שהספר יהיה רומן דיסטופי על הרסנותה של המשיחיות הפושה בחלקים מסויימים מאוכלוסיית ישראל כיום. אבל יש בעיה בפרשנות הזו: כדי לבקר את המשיחיות, צריך לחשוב שהם טועים. במקרה כזה, היינו מצפים לספר שכל כולו שגיונותיהם ושגעונותיהם של בני אדם. ואכן, פה ושם אפשר לפרש ארועים מיסטיים כשקר רהבתני (ההתגלות האלוהית למלך יהועז) או כשגעון (יהונתן וחזון החיות המדברות). במקומות אחרים אפשר לפסול בגיחוך את הפרשנות שנותנות דמויות שונות לארועים המתרחשים, כאילו מדובר בעונש מאלוהים (אידויה של תל-אביב, או מות בנו של ראש הסנהדרין).
אבל בשלב כלשהו לא ניתן עוד להתכחש לכך שהארועים המתרחשים מהווים התערבות אלוהית מובהקת ומפורשת, או לכל הפחות התערבות על-טבעית כלשהי. כמובן, לגיטימי לגמרי לכתוב סיפור שבעולם שבו הוא מתרחש אכן קורים ניסים ואלוהים והשכינה יכולים להתגלות בפני בני אדם. אבל ספר כזה לא יכול בו בזמן לשמש כביקורת חילונית על אלו הדורשים למלא את רצון האל ולהקים בית מקדש שלישי. הבעיה היא בכך שאלוהים "נכלא" בין כתלי המקדש והעם מקדש את המלך יהועז תחתיו. זו אינה ביקורת על המשיחיות. לכל היותר, זו התרעה שיזהרו פן לא ימלאו את השליחות המשיחית כיאות וימצאו עצמם חוטאים ליהוה.
ופה המוזרות. שריד הוא, בבירור, לא אדם ירא שם. לשם דוגמא, הספר גדוש ומלא בשם המפורש (הרשו לי לנחש ש"השלישי" גם הוא לא צפוי להכנס לרשימת הספרים לבגרות בשנים הקרובות). מחזה המוסר שמציג לפנינו שריד, לפיכך, ממלא צורך לא ברור. אין זה פלא שקוראיו של הספר טעו לראות בו ביקורת על המשיחיות, שהרי לכך ציפו מאדם כמו שריד, וכך גם מרגיש הספר בנקודות ספורות במהלכו. אלא שככל שמתבהרת המציאות המיסטית של העולם הסיפורי, כך פרשנות שכזו נעשית פחות ופחות סבירה.
מכיוון שהפירוש הביקורתי והפירוש המוסרי שניהם נפסלים על בסיס העדויות, לא נותרת פרשנות סבירה כלשהי למטרת הספר. מה מנסה שריד לומר לנו בנבואת הזעם שלו? האם יש כאן אזהרה? אלגוריה? לא ברור. אין טובים ורעים בסיפור הזה. אין חשיפה כלשהי לגבי עליונותם המוסרית של הגויים אל מול השנאה היוקדת של ממלכת יהודה ל"עמלקים". אם כבר, מלאכת ההשמדה של היהודים שבה מסתיים הספר - מלאכה שבה נוטלות חלק, לפחות מתוך הסכמה שבשתיקה, מדינות המערב, למרות החרם שהוטל על ממלכת יהודה לכאורה בגלל פשעי המלחמה שבוצעו בעת הקמתה - מצדיקה בעליל את כל מה שנאמר על העמלקים. אפילו אלוהים אינו מוצג באור חיובי.
בסופו של דבר, אם כן, אולי זהו רומן ניהיליסטי ותו לא. "עשו מה שתעשו - תכשלו בכל מעשיכם". זה מה שאומר ישי שריד לקוראיו. הוא אינו נושא עיניו לשום ערך מקודש, לא יהדות ולא דמוקרטיה, לא קידוש השם ולא רדיפת שלום, חירות או שיוויון. אפילו הופעת האורח של יצחק רבין מרגישה כאילו היא לועגת לקורא השמאלני שחשב שהנה, אולי מכאן תבוא הישועה. רבין אינו שונה בתפקידו בספר מאשר התפילה המוסלמית שמהדהדת משום מקום, או ריח הסרחון שפושה בירושלים, או פגר החזיר שנמצא על המזבח. צלם בהיכל ולא יותר.
הבל הבלים, הכל הבל. זהו, עד כמה שאני מצליח לזהות, המסר היחיד של "השלישי" לישי שריד.
ספרו של ישי שריד הותיר אותי מבולבל באשר למטרת הספר. "השלישי" מספר על עתיד לא רחוק בו ממלכת יהודה קמה מחורבותיה העשנים של מדינת ישראל שערי החוף שלה הושמדו בפצצות אטום. הממלכה החדשה מקימה את בית המקדש השלישי והופכת, לחצי יובל, למדינת הלכה יהודית. אלא שמקץ התקופה הזו, מתחילה התדרדרות מהירה שבסופו מושמדת הממלכה על תושביה (על פניו) במתקפה משולבת של צבאות ערב בגיבוי מדינות המערב.
מהביקורות שראיתי חשבתי שהספר יהיה רומן דיסטופי על הרסנותה של המשיחיות הפושה בחלקים מסויימים מאוכלוסיית ישראל כיום. אבל יש בעיה בפרשנות הזו: כדי לבקר את המשיחיות, צריך לחשוב שהם טועים. במקרה כזה, היינו מצפים לספר שכל כולו שגיונותיהם ושגעונותיהם של בני אדם. ואכן, פה ושם אפשר לפרש ארועים מיסטיים כשקר רהבתני (ההתגלות האלוהית למלך יהועז) או כשגעון (יהונתן וחזון החיות המדברות). במקומות אחרים אפשר לפסול בגיחוך את הפרשנות שנותנות דמויות שונות לארועים המתרחשים, כאילו מדובר בעונש מאלוהים (אידויה של תל-אביב, או מות בנו של ראש הסנהדרין).
אבל בשלב כלשהו לא ניתן עוד להתכחש לכך שהארועים המתרחשים מהווים התערבות אלוהית מובהקת ומפורשת, או לכל הפחות התערבות על-טבעית כלשהי. כמובן, לגיטימי לגמרי לכתוב סיפור שבעולם שבו הוא מתרחש אכן קורים ניסים ואלוהים והשכינה יכולים להתגלות בפני בני אדם. אבל ספר כזה לא יכול בו בזמן לשמש כביקורת חילונית על אלו הדורשים למלא את רצון האל ולהקים בית מקדש שלישי. הבעיה היא בכך שאלוהים "נכלא" בין כתלי המקדש והעם מקדש את המלך יהועז תחתיו. זו אינה ביקורת על המשיחיות. לכל היותר, זו התרעה שיזהרו פן לא ימלאו את השליחות המשיחית כיאות וימצאו עצמם חוטאים ליהוה.
ופה המוזרות. שריד הוא, בבירור, לא אדם ירא שם. לשם דוגמא, הספר גדוש ומלא בשם המפורש (הרשו לי לנחש ש"השלישי" גם הוא לא צפוי להכנס לרשימת הספרים לבגרות בשנים הקרובות). מחזה המוסר שמציג לפנינו שריד, לפיכך, ממלא צורך לא ברור. אין זה פלא שקוראיו של הספר טעו לראות בו ביקורת על המשיחיות, שהרי לכך ציפו מאדם כמו שריד, וכך גם מרגיש הספר בנקודות ספורות במהלכו. אלא שככל שמתבהרת המציאות המיסטית של העולם הסיפורי, כך פרשנות שכזו נעשית פחות ופחות סבירה.
מכיוון שהפירוש הביקורתי והפירוש המוסרי שניהם נפסלים על בסיס העדויות, לא נותרת פרשנות סבירה כלשהי למטרת הספר. מה מנסה שריד לומר לנו בנבואת הזעם שלו? האם יש כאן אזהרה? אלגוריה? לא ברור. אין טובים ורעים בסיפור הזה. אין חשיפה כלשהי לגבי עליונותם המוסרית של הגויים אל מול השנאה היוקדת של ממלכת יהודה ל"עמלקים". אם כבר, מלאכת ההשמדה של היהודים שבה מסתיים הספר - מלאכה שבה נוטלות חלק, לפחות מתוך הסכמה שבשתיקה, מדינות המערב, למרות החרם שהוטל על ממלכת יהודה לכאורה בגלל פשעי המלחמה שבוצעו בעת הקמתה - מצדיקה בעליל את כל מה שנאמר על העמלקים. אפילו אלוהים אינו מוצג באור חיובי.
בסופו של דבר, אם כן, אולי זהו רומן ניהיליסטי ותו לא. "עשו מה שתעשו - תכשלו בכל מעשיכם". זה מה שאומר ישי שריד לקוראיו. הוא אינו נושא עיניו לשום ערך מקודש, לא יהדות ולא דמוקרטיה, לא קידוש השם ולא רדיפת שלום, חירות או שיוויון. אפילו הופעת האורח של יצחק רבין מרגישה כאילו היא לועגת לקורא השמאלני שחשב שהנה, אולי מכאן תבוא הישועה. רבין אינו שונה בתפקידו בספר מאשר התפילה המוסלמית שמהדהדת משום מקום, או ריח הסרחון שפושה בירושלים, או פגר החזיר שנמצא על המזבח. צלם בהיכל ולא יותר.
הבל הבלים, הכל הבל. זהו, עד כמה שאני מצליח לזהות, המסר היחיד של "השלישי" לישי שריד.
Read
November 19, 2020ספר מדהים. מרהיב בתיאורים הכמו-תנ"כיי
הסיפור מתחיל ותופס את הגרון מיד בהתחלה. קשה מאד
להניח אותו הצידה
והקורא רק רוצה לגמוע עוד ועוד כדי להבין, מה קורה הלאה.
הציטוטים הארוכים מהתנל וקריאת התפילות קצת מייגעת אבל זה תשלום קטן לשלם, בשביל, העונג הצרוף בלגימות הגדולות שהכותב מלעיט את הכותב בסצנות שרודפות אחת את השנייה והדמויות שלכל אחת תפקיד חשוב ביותר במבע המורכב שהסופר שוטח בפנינו. מוריד את הכובע בהכנעה גמורה. שאפו!
הסיפור מתחיל ותופס את הגרון מיד בהתחלה. קשה מאד
להניח אותו הצידה
והקורא רק רוצה לגמוע עוד ועוד כדי להבין, מה קורה הלאה.
הציטוטים הארוכים מהתנל וקריאת התפילות קצת מייגעת אבל זה תשלום קטן לשלם, בשביל, העונג הצרוף בלגימות הגדולות שהכותב מלעיט את הכותב בסצנות שרודפות אחת את השנייה והדמויות שלכל אחת תפקיד חשוב ביותר במבע המורכב שהסופר שוטח בפנינו. מוריד את הכובע בהכנעה גמורה. שאפו!
September 14, 2015
מרתק ומטלטל. לא יכולתי להניח מהיד וקראתי תוך כמה שעות.
July 31, 2023
One of the best books I have ever read! I never wanted to put it down, and I brought it with me wherever I went -- in the hopes I would find time to read it.
Somewhere in the near future, the Kingdom of Judah is established and takes the place of what is left of the State of Israel, after a deadly attack that destroyed the coastal plain. A charismatic leader organizes the remnants of Israel for a counter-attack, ascends the throne and is also appointed high priest. The Third Temple is built (hence the name of this book, "The Third"), and daily animal sacrifices are renewed, which become the centre of national life.
What could possibly go wrong?
Half a jubilee later, the youngest prince, Jonathan, tells the story of the last weeks of the Third Temple, between the month of Av and Yom Kippur.
I read Yishai Sarid's dystopian novel about Israel in the past few weeks, in the days leading up to Tisha b'Av, the day of mourning commemorating the destruction of the First and Second Temples. This also coincides with Israeli PM Bibi kowtowing to his racist, politically extremist, and religious fundamentalist coalition partners to push through judicial reforms in his bid to destroy Israeli democracy and protect himself from criminal prosecution.
This brilliant book is a horrifying look at devastating reality to which some Israelis aspire.
Reading this in the current political climate has been especially disturbing, as I see on social media that Bibi's supporters post racist messages and their hopes of rebuilding the Temple on the Temple Mount.
It's really unfortunate that this book isn't translated into English, as it would have a much wider readership.
Make Yishai Sarid fiction again!
Somewhere in the near future, the Kingdom of Judah is established and takes the place of what is left of the State of Israel, after a deadly attack that destroyed the coastal plain. A charismatic leader organizes the remnants of Israel for a counter-attack, ascends the throne and is also appointed high priest. The Third Temple is built (hence the name of this book, "The Third"), and daily animal sacrifices are renewed, which become the centre of national life.
What could possibly go wrong?
Half a jubilee later, the youngest prince, Jonathan, tells the story of the last weeks of the Third Temple, between the month of Av and Yom Kippur.
I read Yishai Sarid's dystopian novel about Israel in the past few weeks, in the days leading up to Tisha b'Av, the day of mourning commemorating the destruction of the First and Second Temples. This also coincides with Israeli PM Bibi kowtowing to his racist, politically extremist, and religious fundamentalist coalition partners to push through judicial reforms in his bid to destroy Israeli democracy and protect himself from criminal prosecution.
This brilliant book is a horrifying look at devastating reality to which some Israelis aspire.
Reading this in the current political climate has been especially disturbing, as I see on social media that Bibi's supporters post racist messages and their hopes of rebuilding the Temple on the Temple Mount.
It's really unfortunate that this book isn't translated into English, as it would have a much wider readership.
Make Yishai Sarid fiction again!
May 25, 2024
היה כיף לתת לעוד ספר לסחוף אותי שוב
קצת מרגיש כמו אם 1984 היה חלק מהמקרא.
הדמויות כתובות מאוד טוב והן מרגישות אמיתיות. אני מאוד אוהב ספרים שמגלים לך את הסוף על ההתחלה כדי לדעת למה לצפות בלי לדעת איך הסיפור יגיע לנקודה הזו.
קצת מרגיש כמו אם 1984 היה חלק מהמקרא.
הדמויות כתובות מאוד טוב והן מרגישות אמיתיות. אני מאוד אוהב ספרים שמגלים לך את הסוף על ההתחלה כדי לדעת למה לצפות בלי לדעת איך הסיפור יגיע לנקודה הזו.
October 2, 2023
עוד ספר משובח מבית היוצר של שריד. הפעם שריד לוקח אותנו לזאנר המציאות החלופית, האפוקליפטית. לאחר שורת הפצצות אטום של ערי החוף מוקמת ממלכת יהודה. יהועז, עד אז בחור שנטש את הדת וחי במדבר, מנהיג את מי שנשאר מהיהודים לכבוש את כל הארץ ולגרש את כל הערבים. בזאת, מוקמת ממלכת יהודה, ארון הקודש החבוי נמצא ומוקם בית המקדש. הסיפור מתחיל כ-25 שנה לאחר מכן ועוקב אחר ילד הזקונים של המלך יהועז - יהונתן - האחראי לפעולתו השוטפת של המקדש.
ראשית כל, מבחינה סגנונית הספר בנוי נפלא. הוא כתוב כמו פסוקים (כל פרק הוא פסוק) ומשולבת בו שפה מקראית וציטוטים רבים מן המקרא. ניחן שנעשתה עבודת הכנה ומחקר קפדניים מצידו של ישי.
נקודת החוזקה הנוספת של הספר היא בכוח שלו. למרות שמההתחלה אנחנו יודעים כי ממלכת יהודה נחרבה (שכן אנו שומעים את הסיפור בדיעבד על ידי כתביו של יהונתן) יש אקשן תמידי וזה שומר על מומנטום גבוה של הספר. הוא נקרא בנשימה אחת. הכוח הנוסף הוא זה שמתחת לפני השטח. במיוחד בימים אלו, הספר מדגיש לא רק את החשיבות של הפלורליזם וכמה כל קבוצה בחברה הישראלית חשובה לאחרת (ויוצרת את המרקם המיוחד הזה שנקרא ״מדינת ישראל״) אלא גם את הסכנה של הפנאטיות - הן הדתית והן החילונית. ואולי החשוב מכל, כמה זה מסוכן להמליך אנשים בשר ודם. כמה זה מעוור. עד רמה שבה כבר קשה להכריע לטובת האל.
ראשית כל, מבחינה סגנונית הספר בנוי נפלא. הוא כתוב כמו פסוקים (כל פרק הוא פסוק) ומשולבת בו שפה מקראית וציטוטים רבים מן המקרא. ניחן שנעשתה עבודת הכנה ומחקר קפדניים מצידו של ישי.
נקודת החוזקה הנוספת של הספר היא בכוח שלו. למרות שמההתחלה אנחנו יודעים כי ממלכת יהודה נחרבה (שכן אנו שומעים את הסיפור בדיעבד על ידי כתביו של יהונתן) יש אקשן תמידי וזה שומר על מומנטום גבוה של הספר. הוא נקרא בנשימה אחת. הכוח הנוסף הוא זה שמתחת לפני השטח. במיוחד בימים אלו, הספר מדגיש לא רק את החשיבות של הפלורליזם וכמה כל קבוצה בחברה הישראלית חשובה לאחרת (ויוצרת את המרקם המיוחד הזה שנקרא ״מדינת ישראל״) אלא גם את הסכנה של הפנאטיות - הן הדתית והן החילונית. ואולי החשוב מכל, כמה זה מסוכן להמליך אנשים בשר ודם. כמה זה מעוור. עד רמה שבה כבר קשה להכריע לטובת האל.
September 11, 2022
A book about a dystopian world where the religious zionism right takes control of Israel and makes the temple the center of Judaism again. I think it’s one of the most interesting science fiction's world that I've read about. It makes a compelling read, full of ideas about the future of Israel that seems reliable and acts as a satire about current Israel political direction. As it usually happens in science fiction, the world is much more interesting than the characters that it inhabits. There are some parts of the books that involve some kind of ghosts, which only weaken the story's reliability, and I think a better idea is to learn more about the world, not only from inside the temple.
March 27, 2024
נגמר לי מהר מדי
April 22, 2024
אין לי מה לומר
חוץ משזה הספר הכי טוב שקראתי השנה עד כה
ויצירה מהדהדת שעוד אני צריך לחשוב עליה.
חוץ משזה הספר הכי טוב שקראתי השנה עד כה
ויצירה מהדהדת שעוד אני צריך לחשוב עליה.
December 19, 2024
Harrowing. Must read for any Jew
March 3, 2025
*** I received an Advance Reader Copy of this book in exchange for this unbiased review. ***
I enjoyed this book moderately. But I will warn you, zero parts of this book are uplifting. The book is written from the point of view of a partially crippled man who has gotten the raw end of the deal in a lot of ways, and is emotionally downtrodden even though he holds something of an important position in the rebuilt Temple. The language was pleasing; I marked several passages as being worthy of going back to revisit when I was done. If I had to say what the overall theme was, it'd be sacrifice and human suffering. That they're somehow both required, yet not intrensically necessary. One thing I especially enjoyed was that the writing was clear; I was never confused about who was speaking, who was acting, what was happening. For me personally, the book didn't impart new ideas, but was a study in human deification, human fallibility, anger, and again, a lot of suffering. I guess the main twist is that it seems like it's going bad, then it keeps going bad, and when you assume that, as with most stories, there's an upswing coming--you're wrong.
I enjoyed this book moderately. But I will warn you, zero parts of this book are uplifting. The book is written from the point of view of a partially crippled man who has gotten the raw end of the deal in a lot of ways, and is emotionally downtrodden even though he holds something of an important position in the rebuilt Temple. The language was pleasing; I marked several passages as being worthy of going back to revisit when I was done. If I had to say what the overall theme was, it'd be sacrifice and human suffering. That they're somehow both required, yet not intrensically necessary. One thing I especially enjoyed was that the writing was clear; I was never confused about who was speaking, who was acting, what was happening. For me personally, the book didn't impart new ideas, but was a study in human deification, human fallibility, anger, and again, a lot of suffering. I guess the main twist is that it seems like it's going bad, then it keeps going bad, and when you assume that, as with most stories, there's an upswing coming--you're wrong.
This entire review has been hidden because of spoilers.
February 11, 2026
דיסטופיה יפיפייה ומבחילה. שילוב בין "שנת הבשרים שלי" והטיקטוק של בן גביר. שמע ישראל, כי קרוב הדבר אצלך מאוד.
August 15, 2025
This was kind of fascinating but also confusing. Idk where the line was between normal Jewish theology and the stuff that happened in this book. This book presents an alternate reality where the ruling king and government of Israel is fanatical in its religious beliefs and dictatorial in the way it rules. It was disheartening but also felt accurate in the way the king ruled as a religious icon and an authoritarian leader. And the way he was treated, with deference and total power was tragic but creepily familiar. He ruled with god and with the people and there was no arguing with him. He was always right.
And the fanaticism of the population was also wild. They’re starving and living in poverty but their king is a man of god and can do no wrong.
The main character was a priest and son of the king who was disabled by a grenade as a child. It was interesting following his story and how he was treated for his disabilities. But I had a hard time connecting to him. With his experiences, you’d think he’d be skeptical but he was devout and scrupulous. I did appreciate his character arc. But it all felt sad and a bit pathetic.
So, overall, this was a tough read. There’s a melancholy over this whole book and sense of menace. I was on edge. But I possibly felt that way because it was so familiar and relatable. The book mirrors current events in a way and I see actions here that have played out in similar ways irl.
Would make a good discussion.
And the fanaticism of the population was also wild. They’re starving and living in poverty but their king is a man of god and can do no wrong.
The main character was a priest and son of the king who was disabled by a grenade as a child. It was interesting following his story and how he was treated for his disabilities. But I had a hard time connecting to him. With his experiences, you’d think he’d be skeptical but he was devout and scrupulous. I did appreciate his character arc. But it all felt sad and a bit pathetic.
So, overall, this was a tough read. There’s a melancholy over this whole book and sense of menace. I was on edge. But I possibly felt that way because it was so familiar and relatable. The book mirrors current events in a way and I see actions here that have played out in similar ways irl.
Would make a good discussion.
February 26, 2025
The Third Temple is a bold and unsettling exploration of religious extremism, power, and faith set in a near-future Jerusalem. Yishai Sarid crafts a world where prophecy, politics, and divine intervention collide, creating a story that is both thought-provoking and disorienting.
While I appreciated the novel’s ambition and unique premise, it wasn’t quite my cup of tea. The narrative often felt all over the place, making it hard to follow at times. The blend of dystopian politics, theological debate, and supernatural elements created an eerie, almost dreamlike atmosphere—but at the cost of clarity.
That said, Sarid’s writing (and Yardenne Greenspan’s translation) effectively conveys the intensity of Jonathan’s internal struggle, and the book raises fascinating questions about faith, power, and the consequences of unchecked ideology. Even though it wasn’t a personal favorite, I can see why it’s been praised for its boldness and relevance. If you enjoy dense, philosophical, and unsettling reads, The Third Temple might be worth your time.
While I appreciated the novel’s ambition and unique premise, it wasn’t quite my cup of tea. The narrative often felt all over the place, making it hard to follow at times. The blend of dystopian politics, theological debate, and supernatural elements created an eerie, almost dreamlike atmosphere—but at the cost of clarity.
That said, Sarid’s writing (and Yardenne Greenspan’s translation) effectively conveys the intensity of Jonathan’s internal struggle, and the book raises fascinating questions about faith, power, and the consequences of unchecked ideology. Even though it wasn’t a personal favorite, I can see why it’s been praised for its boldness and relevance. If you enjoy dense, philosophical, and unsettling reads, The Third Temple might be worth your time.
December 11, 2024
An astonishingly great and prophetic work by an Israeli who knows where the current path of the Israeli government--the genocide of the Palestinians in Gaza following the October 7 attacks by Hamas--can only lead.
The final pages of the novel build to an apocalyptic crescendo that must be read to be experienced.
Easily the best book I have read in years.
It deserves a Nobel Prize for literature.
The final pages of the novel build to an apocalyptic crescendo that must be read to be experienced.
Easily the best book I have read in years.
It deserves a Nobel Prize for literature.
November 12, 2015
ספר דיסטופי ומצמרר, מעט שטחי וקלישאי, אבל נחרת בזכרון ולא עוזב אותך כל ימי הקריאה וגם אחריה. אילוזיה נהדרת לכיוון אליו כולנו הולכים.
December 28, 2017
ישי שריד מתעלה על עצמו וכותב את מה שעלול להיות המציאות המפחידה המתהווה כאן
March 23, 2025
For more reviews and bookish posts visit: https://www.ManOfLaBook.com
The Third Temple by Yishai Sarid is a dystopian novel where free, secular Israel has been destroyed by weapons of mass destruction and in new religious Judah has risen. Mr. Saird is an Israeli author and former member of the Knesset.
Israel has been destroyed by non-conventional weapons. An officer, Jehoaz, leads the survives in a Messinian fever, reconquer some of the lands and push out all who live there. The world, of course, is outraged by Israel’s actions (though not so much using unconventional weapons) and boycotts the new kingdom of Judah.
Jehoaz declares himself King, and in religious fervor the people abandon the study of the sciences, technology, philosophy, and strategy in favor of religion. Jehoaz also managed to retrieve the arc of the covenant and trap G-d in the third temple he built.
Prince Jonathan, Jehoaz’s son, is tormented by an angel, warning him that his father’s sacrilege will be the undoing of the kingdom. The story is written from a journal written by Jonathan, sitting in the enemy’s jail.
This book was written in 2015 and I believe that today is it even more relevant. Not simply because of the attack on Israel but the monstrous future of a theocratic kingdom under the guise of religious extremism.
The Third Templeby Yishai Sarid is both fast paced and touching. The glimpse into a theocratic country where ancient rituals are not only practiced but expanded. Especially poignant is the ritual of animal sacrifice on an almost industrial scale, all by hand. While beasts of burden are sacrificed physically, human beings are scarified mentally, and society is only for the rich and healthy.
Mr. Sarid’s story is a warning to all those who wish for the return of ancient customs and government. In a place where absolute love of G-d is taught, people put the sick, poor, and wretched into a dark corner where no savior exists and words of comfort disappear when hunger, and disease strike.
It occurred to me that this excellent book is about democracy, but without democracy being in it. Instead, democracy cries in the shadows of every line, while messianic blindness that ignores human beings in favor of ancient rituals thrives. The warning is clear: we have to defend ourselves against the religious run state before it’ll be too late.
The Third Temple by Yishai Sarid is a dystopian novel where free, secular Israel has been destroyed by weapons of mass destruction and in new religious Judah has risen. Mr. Saird is an Israeli author and former member of the Knesset.
Israel has been destroyed by non-conventional weapons. An officer, Jehoaz, leads the survives in a Messinian fever, reconquer some of the lands and push out all who live there. The world, of course, is outraged by Israel’s actions (though not so much using unconventional weapons) and boycotts the new kingdom of Judah.
Jehoaz declares himself King, and in religious fervor the people abandon the study of the sciences, technology, philosophy, and strategy in favor of religion. Jehoaz also managed to retrieve the arc of the covenant and trap G-d in the third temple he built.
Prince Jonathan, Jehoaz’s son, is tormented by an angel, warning him that his father’s sacrilege will be the undoing of the kingdom. The story is written from a journal written by Jonathan, sitting in the enemy’s jail.
This book was written in 2015 and I believe that today is it even more relevant. Not simply because of the attack on Israel but the monstrous future of a theocratic kingdom under the guise of religious extremism.
The Third Templeby Yishai Sarid is both fast paced and touching. The glimpse into a theocratic country where ancient rituals are not only practiced but expanded. Especially poignant is the ritual of animal sacrifice on an almost industrial scale, all by hand. While beasts of burden are sacrificed physically, human beings are scarified mentally, and society is only for the rich and healthy.
Mr. Sarid’s story is a warning to all those who wish for the return of ancient customs and government. In a place where absolute love of G-d is taught, people put the sick, poor, and wretched into a dark corner where no savior exists and words of comfort disappear when hunger, and disease strike.
It occurred to me that this excellent book is about democracy, but without democracy being in it. Instead, democracy cries in the shadows of every line, while messianic blindness that ignores human beings in favor of ancient rituals thrives. The warning is clear: we have to defend ourselves against the religious run state before it’ll be too late.
January 11, 2026
09/12/25–11/01/26
הספר סוחף ולא פעם ולא פעמיים לא הצלחתי להניח אותו.
הספר כתוב היטב ודמויותיו מרתקות.
הספר קלע בכמה היבטים. האגף המשיחי אכן הולך ונוטה במחשבה כמו ששריד מתאר. הרבה זוועות שתוארו בספר קרו, לשני הצדדים.
אבל כמה דברים לוקים בחסר. ניכר ששריד הוא בן דור הבומרים, יליד שנות השישים. פרטים רבים נראים ארכאיים והולמים ספר מד"ב שנכתב בשנות השישים, לא שנות ה-10. קשה להאמין לקיומה של ממלכת יהודה בעתיד הקרוב (של לפני עשור) בתיאורו של שריד, כשיש צ'יפים (במקום מאגר ביומטרי) וטילים המוצגים לראווה (בדומה לשביט 2) אבל ניכר היעדרם של תופעות מודרניות בישראל, שנכחו כבר בצאת הספר לאור: טלפונים ניידים, אוונגליסטיים תומכי ישראל, ערסים, טייקונים, נובורישיזם ישראלי, צנזורה. גם סכסוכים פנימיים רבים בישראל/יהדות נעדרים – מה עלה בגורל יהדות התפוצות, במיוחד הליברלים בארה"ב? כיצד נתפסו מי שהחרד"לים נוהגים בגזענות כלפיהם, אלו שלא יהודים לפי ההלכה (סובייטים ואתיופים), האם גורשו או גוירו? האם הבדלי המזרחים והאשכנזים נותרו בממלכת יהודה? כיצד נוצחו החרדים כל כך בקלות? לחלקם איזכורים מועטים מאוד אם בכלל, כך שבמשך כל הקריאה נדמה כי לא מדובר בנבואה שמתייחסת לישראל המודרנית – בין אם של 2016 או בהווה – אלא ישראל של יקום מקביל או בתיאורו של מי שלא לחלוטין מעורה בענייני ישראל. כמובן שלא היה הכרח להרחיב בכל נושא, אבל עצם הפירוט בנושאים מסוימים מאלץ לפרט בעוד נושאים.
בחלקים רבים שריד מפרט יותר מדי. כשהוא מפרט את ארמון מלך יהודה המודרני, זה לצערי פגע באמינות הסיפור. עדיף היה שלא מתאר אותו בכלל ונותר לקוראים להשלים בדמיונם מאשר לתאר ארמונות שלי נדמו כלא סבירים בממלכה כזאת, ובעלי תיאור גנרי מדי. אבל כן ייאמר שחלקים רבים שהותיר לא ברורים גם לאחר שאוזכרו: כמו מי בדיוק המדינות הערביות שתקפו, ואיך, ומה עלה בגורל הלהט"בים בישראל, רק גרמו לספר להיות יותר מותח וחיזקו שמדובר בעדות של יהונתן, הנסיך הצעיר, הפגום והתמים, שלא בהכרח ידע מה קרה בממלכתו.
סה"כ קריאה מרתקת.
הספר סוחף ולא פעם ולא פעמיים לא הצלחתי להניח אותו.
הספר כתוב היטב ודמויותיו מרתקות.
הספר קלע בכמה היבטים. האגף המשיחי אכן הולך ונוטה במחשבה כמו ששריד מתאר. הרבה זוועות שתוארו בספר קרו, לשני הצדדים.
אבל כמה דברים לוקים בחסר. ניכר ששריד הוא בן דור הבומרים, יליד שנות השישים. פרטים רבים נראים ארכאיים והולמים ספר מד"ב שנכתב בשנות השישים, לא שנות ה-10. קשה להאמין לקיומה של ממלכת יהודה בעתיד הקרוב (של לפני עשור) בתיאורו של שריד, כשיש צ'יפים (במקום מאגר ביומטרי) וטילים המוצגים לראווה (בדומה לשביט 2) אבל ניכר היעדרם של תופעות מודרניות בישראל, שנכחו כבר בצאת הספר לאור: טלפונים ניידים, אוונגליסטיים תומכי ישראל, ערסים, טייקונים, נובורישיזם ישראלי, צנזורה. גם סכסוכים פנימיים רבים בישראל/יהדות נעדרים – מה עלה בגורל יהדות התפוצות, במיוחד הליברלים בארה"ב? כיצד נתפסו מי שהחרד"לים נוהגים בגזענות כלפיהם, אלו שלא יהודים לפי ההלכה (סובייטים ואתיופים), האם גורשו או גוירו? האם הבדלי המזרחים והאשכנזים נותרו בממלכת יהודה? כיצד נוצחו החרדים כל כך בקלות? לחלקם איזכורים מועטים מאוד אם בכלל, כך שבמשך כל הקריאה נדמה כי לא מדובר בנבואה שמתייחסת לישראל המודרנית – בין אם של 2016 או בהווה – אלא ישראל של יקום מקביל או בתיאורו של מי שלא לחלוטין מעורה בענייני ישראל. כמובן שלא היה הכרח להרחיב בכל נושא, אבל עצם הפירוט בנושאים מסוימים מאלץ לפרט בעוד נושאים.
בחלקים רבים שריד מפרט יותר מדי. כשהוא מפרט את ארמון מלך יהודה המודרני, זה לצערי פגע באמינות הסיפור. עדיף היה שלא מתאר אותו בכלל ונותר לקוראים להשלים בדמיונם מאשר לתאר ארמונות שלי נדמו כלא סבירים בממלכה כזאת, ובעלי תיאור גנרי מדי. אבל כן ייאמר שחלקים רבים שהותיר לא ברורים גם לאחר שאוזכרו: כמו מי בדיוק המדינות הערביות שתקפו, ואיך, ומה עלה בגורל הלהט"בים בישראל, רק גרמו לספר להיות יותר מותח וחיזקו שמדובר בעדות של יהונתן, הנסיך הצעיר, הפגום והתמים, שלא בהכרח ידע מה קרה בממלכתו.
סה"כ קריאה מרתקת.
This entire review has been hidden because of spoilers.
November 11, 2024
This was the hardest book for me to read during the 2024 election in the United States, or should I say the Divided States of America. It’s about what happens after the rebuilding of the Temple in Jerusalem by one man who every Jewish person idolizes as their savior. He is also made the High Priest and is the only one allowed into the holy of holies inside the Temple. He has 3 grown sons and one of them, Jonathan, was crippled as a boy because of a grenade attack. By Jewish law Jonathan should be an outcast, but because he is the Kings son he is allowed to be a Priest and run the Temple doing animal sacrifices to appease God. God is not happy with this, because the King is lying and using propaganda to exalt himself. His heart is far from God. So, God sends an Angel to warn Jonathan and gives him a message to give to his father. As war is raging in the land, a battle is going on in Jonathan whether or not to believe this Angel who is upsetting everything he has believed. 5 stars for a book I wish more people would read. Well done on the translation too. On a personal note, I am a Jesus follower and half of my family is Jewish, so I know that reclaiming the Temple is on the agenda for Christians and Jews. Unfortunately, man’s ego and desire for their own exaltation leaves God out of the equation.
August 4, 2025
The writing is amazing, and Yardenne Greenspan's translation is outstanding. The plot is engaging, and the heart is passionate. So what did I object to? The premise that the religious right in Israel is ready to sacrifice their children to maintain power. That any Jew who holds out hope for Geulah and the return of the Temple is racist, extremist, fundamentalist who opposes democracy.
The message is that connecting to our past as an indigenous people who decolonized our homeland is horrifying and apocalyptic.
What no secular Israeli has explained is, by what right are you in this land? If you tell me you're a Jew, then what's horrifying about living as a Jew? If you say you're Israeli and eschew your Judaism, then what are you doing in *this* land? Why not another land?
It's disheartening that the events of October 7 did not spur the author to consider any kind of edits before setting off to translate this book into English for the wider world. The message of murderous Jews is not only currently mainstream, but touted and blessed as the slogan of the highest moral values. Do we really need to support this perversion with the words of a purported insider?
What we need more of is a message of unity, humility, love, brotherhood, and gratitude for the land we were given. In short, more *Jewish* values.
The message is that connecting to our past as an indigenous people who decolonized our homeland is horrifying and apocalyptic.
What no secular Israeli has explained is, by what right are you in this land? If you tell me you're a Jew, then what's horrifying about living as a Jew? If you say you're Israeli and eschew your Judaism, then what are you doing in *this* land? Why not another land?
It's disheartening that the events of October 7 did not spur the author to consider any kind of edits before setting off to translate this book into English for the wider world. The message of murderous Jews is not only currently mainstream, but touted and blessed as the slogan of the highest moral values. Do we really need to support this perversion with the words of a purported insider?
What we need more of is a message of unity, humility, love, brotherhood, and gratitude for the land we were given. In short, more *Jewish* values.
January 20, 2025
“Your God hates people, I thought. Perhaps he only likes murderers.” This dystopian novel couldn’t be translated and published at a more auspicious time. It is Israel in the near future when, after Tel Aviv is nuked, religious extremists have taken over, banished non-Jews, erected a third temple, and reinstituted animal sacrifices. The fanaticism of observance comes at a high cost: the looming destruction of this “Kingdom of Judah” because of its own folly. The protagonist is the crippled third son of the founding regent who labors in the new Temple on behalf of the God who ‘dwells’ there. Resonant with Biblical and Talmudic allusions, this book is a warning about, among other things, an actual Temple movement that has gained traction in Israeli politics over the last few decades, as well as a blinkered Jewish supremacist trend, militaristic, nihilistic, and racist. This reminds me of Michel Houellebecq’s “Submission”, also published in 2015, warning of a near-future Islamicist France.
April 1, 2025
won this book on LibraryThing-
The Third Temple is a bold and unsettling exploration of religious extremism, power, and faith set in a near-future Jerusalem. Yishai Sarid crafts a world where prophecy, politics, and divine intervention collide, creating a story that is both thought-provoking and disorienting.
While I appreciated the novel’s ambition and unique premise, it wasn’t quite my cup of tea. The narrative often felt all over the place, making it hard to follow at times. The blend of dystopian politics, theological debate, and supernatural elements created an eerie, almost dreamlike atmosphere—but at the cost of clarity.
That said, Sarid’s writing (and Yardenne Greenspan’s translation) effectively conveys the intensity of Jonathan’s internal struggle, and the book raises fascinating questions about faith, power, and the consequences of unchecked ideology. Even though it wasn’t a personal favorite, I can see why it’s been praised for its boldness and relevance. If you enjoy dense, philosophical, and unsettling reads, The Third Temple might be worth your time.
The Third Temple is a bold and unsettling exploration of religious extremism, power, and faith set in a near-future Jerusalem. Yishai Sarid crafts a world where prophecy, politics, and divine intervention collide, creating a story that is both thought-provoking and disorienting.
While I appreciated the novel’s ambition and unique premise, it wasn’t quite my cup of tea. The narrative often felt all over the place, making it hard to follow at times. The blend of dystopian politics, theological debate, and supernatural elements created an eerie, almost dreamlike atmosphere—but at the cost of clarity.
That said, Sarid’s writing (and Yardenne Greenspan’s translation) effectively conveys the intensity of Jonathan’s internal struggle, and the book raises fascinating questions about faith, power, and the consequences of unchecked ideology. Even though it wasn’t a personal favorite, I can see why it’s been praised for its boldness and relevance. If you enjoy dense, philosophical, and unsettling reads, The Third Temple might be worth your time.
Displaying 1 - 30 of 63 reviews