What do you think?
Rate this book
צוּלוּל
אל בניין מיועד להריסה בשכונת נווה שאנן בתל אביב, שבו פועלת עמותה למען מבקשי מקלט, מתנקזות שלל דמויות מקצוות שונים של החברה הישראלית: פושעים, עולות חדשות, אמנים, נשים בזנות, אקטיביסטים, נדל"ניסטים, ובעיקר – מבקשי מקלט אריתראים. באמצעות תקבולות, וידויים ומפגש בין עברית ספרותית למבעים ומבטאים אותנטיים מתוארים כל אלה מנקודת מבטו הרגישה של דן, ילד שמנת שהחמיצה, עובד עמותה צעיר ומהורהר.
צוּלוּל (בתיגרינית: משוגע, מעורער) הוא רומן חשוף וססגוני על התבגרות והתגברות, שבו מתכנסים דיווחים מקבריים ורוויי הומור לכדי עלילה גדושה ופועמת. הצטלבויות אלימות מפגישות בין הנפשות הפועלות ומזמנות להן ניצחונות קטנים על רשות ההגירה, על התמכרויות, על פחדים פנימיים ועל הפקחים. מתוך הקושי, הבלבול והבעתה מתבונן דן בעצמו ובונה מבט פנורמי על המציאות, הלוכד את דיוקנה הצבעוני של קהילה שהספרות העברית שכחה.
צוּלוּל (בתיגרינית: משוגע, מעורער) הוא רומן חשוף וססגוני על התבגרות והתגברות, שבו מתכנסים דיווחים מקבריים ורוויי הומור לכדי עלילה גדושה ופועמת. הצטלבויות אלימות מפגישות בין הנפשות הפועלות ומזמנות להן ניצחונות קטנים על רשות ההגירה, על התמכרויות, על פחדים פנימיים ועל הפקחים. מתוך הקושי, הבלבול והבעתה מתבונן דן בעצמו ובונה מבט פנורמי על המציאות, הלוכד את דיוקנה הצבעוני של קהילה שהספרות העברית שכחה.
220 pages, Paperback
Published December 1, 2024
6 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 2 of 2 reviews
January 9, 2026
הספר הזה הוא יותר מ"סתם" סיפור מעניין שכתוב נפלא, למרות שהוא בהחלט גם אלה. זה ספר שעושה שינוי. בקול צלול וטבעי, לא מלודרמטי ואפילו קצת קליל לפעמים, הוא חושף כאב אנושי רב, ולצידו רגעי יופי מרגשים.
בלי לייפות את המציאות הוא מתאר באותנטיות רבה את המקום הבאמת הכי נמוך בתל אביב: זנות, סמים, פליטים שעברו תלאות, אנשי מאפיה ובריונים, אמנים, הזויים למיניהם, וביניהם מתנדבים עם כוונות טובות אבל מעט תקציב, יכולת וכוח. ברקע מהדהדים עורכי הדין הבלתי נלאים, ששואפים להרוס הכול ולבנות מגדל יוקרה על חורבותיו של היקום החברתי הרוחש הזה.
את הסיפור מגולל דן, צעיר שעובד בעמותה למען פליטים אפריקאים, ומתבונן במבט קצת אירוני וקצת עצוב וגם חומל וגם שחוק בכל זה.
הספר יותר מסתם מעניין. הוא אפילו יותר ממעורר מחשבה, אף על פי שבאמת חשבתי עליו הרבה. זה ספר שמניע תנועה מחשבתית, ספר שגורם לקוראים להתבונן אחרת בעולם סביבם, בלי גרם אחד של מניפסטים צדקניים ואידאליזציה ריקנית. המבט שלו אותנטי, מורכב, אנושי. הוא מתאר אנשים כפי שהם: גם טובים וגם רעים, גם מסכנים וגם מעצבנים, גם חכמים וגם תמימים להחריד, ובעיקר מחפשים מה אפשר לעשות עם הקלפים הדלים שחילקו להם החיים. הוא מתאר את החיים עצמם כשרירותיים ולא הוגנים, אבל גם שלכולנו יש סוכנות כלשהי ויכולת השפעה כלשהי בעולם. יש שם הרבה כיעור וכאב, לצד יוזמות מקוריות ורעננות, חברות וצחוק, ריקודים וקפה, הצלחות מרגשות לצד טראומות הרסניות. יש הכול, והכול מקבל את המקום שלו, בלי לקבוע לאף אחד מה הדעות הנכונות ומה הדברים הנכונים לעשות בחיים.
הספר היה כל כך מעורר מחשבה ולב ותודעה מבחינתי, שבשלב מסוים נתקעתי כמה חודשים בערך ב-85%, כי היה לי קשה להתקדם לסיום. לא שהסיום קודר במיוחד, להפך. הוא נוגה ונוגע ויפה כמו שאר הספר. פשוט היה לי קשה להיפרד מהדמויות, מהסיפור, מהמבט הזה של דן על העולם המכוער שסביבנו. מהיכולת לראות רע ולהכיר בכך שהוא רע, אבל לצידו לראות עוד דברים, מורכבות אנושית אותנטית שהיא תמיד מעניינת יותר מתפיסת טוב ורע שטחית ואטומה.
אני שמחה שקראתי את הספר הזה, אף שהוא מקיף הרבה תמות שאני סולדת מהן. אין ספק שהוא יישאר איתי עוד הרבה.
בלי לייפות את המציאות הוא מתאר באותנטיות רבה את המקום הבאמת הכי נמוך בתל אביב: זנות, סמים, פליטים שעברו תלאות, אנשי מאפיה ובריונים, אמנים, הזויים למיניהם, וביניהם מתנדבים עם כוונות טובות אבל מעט תקציב, יכולת וכוח. ברקע מהדהדים עורכי הדין הבלתי נלאים, ששואפים להרוס הכול ולבנות מגדל יוקרה על חורבותיו של היקום החברתי הרוחש הזה.
את הסיפור מגולל דן, צעיר שעובד בעמותה למען פליטים אפריקאים, ומתבונן במבט קצת אירוני וקצת עצוב וגם חומל וגם שחוק בכל זה.
הספר יותר מסתם מעניין. הוא אפילו יותר ממעורר מחשבה, אף על פי שבאמת חשבתי עליו הרבה. זה ספר שמניע תנועה מחשבתית, ספר שגורם לקוראים להתבונן אחרת בעולם סביבם, בלי גרם אחד של מניפסטים צדקניים ואידאליזציה ריקנית. המבט שלו אותנטי, מורכב, אנושי. הוא מתאר אנשים כפי שהם: גם טובים וגם רעים, גם מסכנים וגם מעצבנים, גם חכמים וגם תמימים להחריד, ובעיקר מחפשים מה אפשר לעשות עם הקלפים הדלים שחילקו להם החיים. הוא מתאר את החיים עצמם כשרירותיים ולא הוגנים, אבל גם שלכולנו יש סוכנות כלשהי ויכולת השפעה כלשהי בעולם. יש שם הרבה כיעור וכאב, לצד יוזמות מקוריות ורעננות, חברות וצחוק, ריקודים וקפה, הצלחות מרגשות לצד טראומות הרסניות. יש הכול, והכול מקבל את המקום שלו, בלי לקבוע לאף אחד מה הדעות הנכונות ומה הדברים הנכונים לעשות בחיים.
הספר היה כל כך מעורר מחשבה ולב ותודעה מבחינתי, שבשלב מסוים נתקעתי כמה חודשים בערך ב-85%, כי היה לי קשה להתקדם לסיום. לא שהסיום קודר במיוחד, להפך. הוא נוגה ונוגע ויפה כמו שאר הספר. פשוט היה לי קשה להיפרד מהדמויות, מהסיפור, מהמבט הזה של דן על העולם המכוער שסביבנו. מהיכולת לראות רע ולהכיר בכך שהוא רע, אבל לצידו לראות עוד דברים, מורכבות אנושית אותנטית שהיא תמיד מעניינת יותר מתפיסת טוב ורע שטחית ואטומה.
אני שמחה שקראתי את הספר הזה, אף שהוא מקיף הרבה תמות שאני סולדת מהן. אין ספק שהוא יישאר איתי עוד הרבה.
Read
March 29, 2025ביג לייק
Displaying 1 - 2 of 2 reviews