"אני תמיד אומר שיש לפעול חזק הסברתית למען המדינה כאילו הכול טוב בפנים, ובתוך המדינה צריך לפעול חזק לקידום חברה משותפת ולפתרון האתגרים הפנימיים כאילו הכל טוב בחוץ... כל דבר שעברתי במסע שלי עד כה הוביל אותי להבין שיש לי שליחות: לשנות, להשפיע, להביא קול אחר, כזה שלא היה במדינה עד היום, אבל הגיע הזמן שיהיה".
יוסף חדאד נהפך לפנים מוכרות כמעט בכל בית בישראל. הוא ניצב עצמאית בחזית ההסברה, כבר שנים מעלה מדי יום פוסטים וסרטונים שגורפים מיליוני צפיות בכל העולם ולא מפחד להתעמת עם המתנגדים הכי גדולים של ישראל, גם במקומות המפחידים ביותר. אבל מה גרם לערבי שגדל בנצרת, בן למורה וכומר, להתגייס לצה"ל, לשרת בגולני (ולשרוד מפיצוץ טיל נ"ט של חיזבאללה) ולהפוך לכלי הדיפלומטי וההסברתי הכי חשוב במדינה? ויתרה מכך, לתת קול ללא מעט ערבים ישראלים שמעדיפים לשתוק, ולישראלים בכלל, מימין ומשמאל, שאוהבים את המדינה?
בתנו לי להסביר חדאד עונה על כל השאלות הללו, ועל עוד רבות אחרות, בכתיבה קצבית, היישר מהלב, מהבטן ומהקרביים, השזורה בהומור ייחודי ובהמון רגישות. בין תחנות ביוגרפיות בחייו שנעשו משמעותיות לעתידו, לבין אפיזודות מרגשות ומצמררות במסגרת מסעי ההסברה שלו, עולה ומתגבש לנגד עיני הקורא חזון אחד, פשוט וחד – חזון של מדינה יהודית ודמוקרטית, שבה יחיו יהודים וערבים בשותפות אמיתית; חזון שיהפוך את ישראל לטובה, חזקה ומאוחדת יותר.
אם יוסף חדאד לא היה קיים, היינו צריכים להמציא אותו. סיפור החיים שלו לא יאומן, והספר כתוב בצורה מאוד רהוטה ומעניינת. כשקראתי אותו, דמיינתי שיוסף מקריא לי בקולו הייחודי והמלא התלהבות לגבי העיסוק המיוחד שהוא בחר. מאוד מרגש ומעורר הערצה.
Yoseph Haddad is an Israeli journalist and social activist, and he's a Christian Arab, who served in the IDF. This book is his reflection on his life so far, his decisions to join the armyת to pick social activism as a vocation and to become a very forceful and loud public defender of Israel on social media and in public debates. The book is unevenly written - some parts are more interesting and some are somewhat repetitive. But it is honest, personal, passionate and very kind - Haddad is far less critical about our society than I would expect given his background and he gives a lot of credit to people and often ascribes them good and kind motivation. Though I often disagree on his interpretation of our local politics I really enjoyed reading this book.
יוסף חדאד, ערבי נוצרי מנצרת שירת ונפצע במלחמת לבנון השנייה כמפקד בגולני ואף איבד שם את רגלו. שר ההסברה הישראלי הכי מוצלח, חוץ אולי ממסעב יוסף (בן החמאס), מהסיבה הפשוטה שהוא מפרק את טענות העולם האנטישמי במקצועיות ובקלילות אחת אחרי השנייה. תפיסת העולם שלו וראייתו את החיים במדינה בתור ערבי נוצרי היא מרתקת. הוא לא מתנצל ואומר בפה מלא את האמת שברורה לכל. איכות החיים של ערביי ישראל תחת המשטר הציוני היא בפער הכי טובה במזרח התיכון. או כמו שנהוג לומר אצלם: 'עדיף הגהינום של ישראל על גן העדן של הרשות'. אני הייתי סבור כי בשל השתייכותו למיעוט הנוצרי הנרדף במזרח התיכון, דרך המחשבה שלו הגיונית עד שלמדתי שערבים נוצרים כמו עזמי בשארה, באסל גאטס ועיאדה תומא סולימן משרתים את האינטרס הפלסטיני וחותרים תחת המדינה. הספר הוא ה'אני מאמין' שלו, מין יומן מסע ונימוקים לצל"ש, שמגיעים לו יש לומר. שמו של הספר 'תנו לי להסביר', אני חושב, מצביע על חתירה לתפקיד 'שר ההסברה' אותו הוא ממלא בין כה וכה ובחינם. יכול להיות נחמד שפעם נשלם על שרות ובאמת נקבל אותו. מגיע לו. הדבקות שלו באמונה במדינה מעוררת הערצה. זה לא שהכל מושלם אבל יש בו הכרת הטוב וזה נותן תקווה. השאלה כמה יוסף חדאד יש בחברה הערבית שאיתם אפשר לחיות בשיתוף.
קיבלתי את הספר בשישי בצהריים סיימתי אותו הרגע - בשלוש וחצי אח"צ בשבת. דבר אחד שליווה אותי לאורך כל הספר זה הקול הברור של יוסף - נו כן, הרי הוא כתב אותו אך לא רק זה אלא זה הרגיש כאילו הוא הקריא את המילים על הדף לתוך הראש שלי. אולי זה נשמע מוזר אבל זה מדבר לאוטנטיות של התוכן בשבילי.
התחלתי לעקוב אחר יוסף עם פרוץ מלחמת השביעי באוקטובר (כפי שיוסף עצמו מכנה אותה ולעיני זה צודק) אז כן, הרבה מהתכנים והמקרים שהוא מדבר עליהם בספר הם דברים שמוכרים לי מהסרטונים וראיונות שלו. ובכל זאת העברתי דף אחר דף כדי לראות מה יש לו להגיד. רואים בכל מילה עד כמה שהוא מדבר מהלב ומהנשמה.
הספר הזה גרם לי להרגיש את כל ספקטרום הרגשות ולהתרגש ממנו. אם הייה אפשר הייתי נותנת לו 10 כוכבים, לא חמש.
בקיצר - אהבתי מאוד ויוסף אכבר גבר והוא נכס לחברה הישראלית ולמדינת ישראל כאחד.