הרווקים

by Henry de Montherlant, הנרי דה מונתרלאן (Author's Hebrew Name), יהושע קנז (Translator)

רווקים הוא סיפורם של דוד ואחיינו, בני אצולה שירדה מנכסיה, הנאלצים לגור יחדיו, להיפרד ולהתנסות איש בגורלו כקורבנות החברה. הרומן, שזיכה את מחברו בפרס הגדול של האקדמיה הצרפתית, מצייר לא רק את דיוקנה של אצולה שוקעת בצרפת של שנות העשרים, אלא מגולל בהומור מיזנתרופי ובהתבוננות של מחלה את הגרוטסקה של הניווּל, השפלות והאיוולות האנושית.

הרווקים, שיצא לאור בשנת 1934, כתוב בעט אנין ועצור של קלאסיקן בן-זמננו ונחרת בלב הקורא בעוצמת הריאליזם הסאטירי שלו, בדקות אבחנתו ובחכמת הלב שדפיו שופעים בה.

Genres: French Literature, Fiction, France, Classics, Literature, Roman

180 pages, Paperback

First published January 1, 1934

About the author

Henry de Montherlant (1895-1972) fut romancier, dramaturge, essayiste et poète. Il était membre de l’Académie française et peut être considéré comme un des plus grands écrivains du XXe siècle, à l’égal d’un Proust ou d’un Céline.

Reviews

[Nati Korn · Rating 5 out of 5]

קראתי את הספר בעקבות ביקורת שסקרנה אותי באתר Neglected Books. בדיקה באינטרנט העלתה כי הספר תורגם לעברית (תרגום נהדר בידיו האמונות של יהשע קנז) – זה תמיד מפליא להיווכח, כל פעם מחדש, כמה עשיר אוצר הספרים שכבר תורגמו לעברית במאה השנה האחרונות. ספר צרפתי שנכתב בין מלחמות העולם בידי סופר שמרן – מזכיר מאוד את סגנונו של סלין (אף הוא קצת אנטישמי ואולי מסמפט של הכיבוש הגרמני) בטרגיות ההומוריסטית ובסרקזם המושחז שאינו חדל מלקצץ בגיבוריו ובחברה הצרפתית והאנושית בכלל.

כפי שמעידה תמונת האווזים הנודדים בסוף הספר, בה משתרכים שלושה אווזים בעקבות ראש החץ של הלהקה, לספר שלושה גיבורים תימהוניים, דמויות מוקצנות (ואולי לא) של אנשים שאינם מצליחים להשתלב בחברה (מי כן?).הם כמובן רווקים, כמשתמע. רווקים מזדקנים. שתי דמויות משנה - אחים בני שבעים ומשהו – אוקטב ואלי. שני צאצאים למשפחת אצילים. ביישנים המתקשים בפיענוח קודים חברתיים. הראשון מתחזה תמידי, שבזכות מזל וחבר ילדות צבר הון ומצליח להציג תדמית מכובדת. השני זקן תמהוני וילדותי, שנפלט כבר כשהיה צעיר, מן החברה (כיום היה אולי מאובחן בסוג של אוטיזם). ודמות אחת ראשית – לאון דה קואנטרה – אציל בן 54 שמוצאו מפוקפק, פושט רגל, אחוז חרדות וחסר כל כישורים חברתיים גם הוא.

העלילה עוקבת אחר שתי שנותיו האחרונות של לאון. הסוף כמובן אינו טוב ובמסורת הריאליזם הצרפתי גם אינו יכול להיות אחר. דה מונתרלאן אינו מפסיק ללעוג לדמויותיו ולהגחיך אותן ואינו חוסך שבטו גם ממנהגי החברה הצרפתית שבה הן חיות. יש כאן סרקזם נהדר. בגלל הדמויות הקיצוניות בחוסר היכולת לתפקד חברתית, נוצרות סצנות המגחיכות מוסדות חברתיים ופרקטיקות בורגניות (קטעים משעשעים במיוחד הם הביקורים אצל עורך הדין והרופא הכפרי). וזאת מכיוון שבכל אחד מאתנו ישנה גרסה (מרוככת או לא) של לאון הנוירוטי. כפי שמעיד גם המספר עצמו בסיום הפגישה עם הרופא – "כל זה היה משולל כל הגיון, אך לא כה שונה כפי שאפשר לשער מיחסו של איש רגיל כלפי הרפואה והרופאים."

כתבתי "סרקזם נהדר". אך יש להודות כי כיום כבר לא היו כותבים כך על דמיות הסובלות מבעיות נפשיות. אצל הקורא העכשווי (לפחות אצלי, שבמקרה גם אני בן 54 וביישן) מתעוררות לעיתים מדקרות המצפון מתוך ההתעללות מכמירת הלב שעוברות הדמויות בידי המחבר. ואולי זו גם הייתה כוונתו של המחבר עוד בזמנו. להציף מתוך הקומדיה והלעג לחברה את הטרגדיה שבבסיס הזקנה והקיום האנושי בכלל. ספר מר-מתוק. ולמרות הכאב גם נהדר.

[Andrew Weitzel · Rating 4 out of 5]

Two eccentric noblemen who live cut off from society are forced to face a bleak future of poverty after their estate collapses from the outstanding debts left by a dead relative. This being a de Montherlant novel, things generally do not go well for our "heroes". Highly recommended to anyone who likes to read about awful things happening to unlikable people.

[Jeff Bursey · Rating 4 out of 5]

Just an exquisite, small novel that's affecting.

[rachid idjiou · Rating 3 out of 5]

Henri de Montherlant à travers ce roman Les célibataires décrit les moeurs de ces vieux garçons et vieilles filles dans le Paris des années 1920. je suis fasciné par la description qu'il fait de ses personnages principaux.Les trois hommes bourgeois et pauvres vécurent de leur médiocrité dans une société où la pauvreté est un crime.Un merveilleux roman féroce à lire .heureux d'avoir rencontré un auteur rare et sublime

[Eric Byrd]

Bailing out of this. The narration is prim, the aphorisms lukewarm. I was wrong in expecting something like Mercier and Camier.

[Stil de scriitor · Rating 4 out of 5]

http://stildescriitor.ro/blog/2019/03...

[Carol · Rating 4 out of 5]

I enjoyed this book very much: first published in 1934, takes place in the 1920's and translated to english from the French Les Celibataires. Two titled aristocratic bachelors, M. Elie and his nephew Leon share a house left to them by M. Elie's sister. They have little money, having never disposed themselves to work, dress like tramps in clothes from an earlier era, and apparently never bathe.
Leon is not quite so badly off, as he once had a "life" during his youth, but a business investment fell through and he never quite found his way forward after that time. When extra funds or extraordinary assistance is needed, they rely on their wealthy, but parsimonious, Uncle Octave (M. Elie's brother).
It is quite apparent each suffers his own version of a debilitating mental illness; they are not insane or dangerous, but suffer anxiety and have habits that a normal person would not experience.
The book is written with a quiet humor. The character studies of these three men and the several side characters is superb. In the last few pages where Leon realizes what he has lost in life by having too much "pride" is touching and sad.
It's a short little book at 190 pages, and I would certainly consider reading it again someday.

[Bruno Rigolle · Rating 5 out of 5]

Superbe écriture comme souvent chez ces écrivains.
Extrait : 《M. de Coëtquidan descendit l'étage, et pénétra dans la cuisine. Dans le sucrier, il prit trois sucres, dans un compotier, trois noix ; le tout fut empoché. Un litre de vin rouge était entamé ; il en mit le goulot à sa bouche, en but la valeur d'un verre, s'essuyant la bouche avec le revers de son veston. Il trempa dans la confiture une cuiller, et s'en fit du bien. Il était en train de laver la cuiller _ tout cela dans le plus grand silence _ quand, derrière la porte, une voix trémulante cria :
_Qui est là ?》

[Milo Le · Rating 4 out of 5]

Full of satire, mainly mocking the bourgeois and the declining aristocrats. This was a well-written novel full of witty descriptions of these terrible people. I enjoy the writing extremely, it has the same humour as ‘The Confederacy of the Dunces’. However, it is a bit of a slow moving novel. While I enjoy the writing, I did find it at times a bit of a slog to get through.

[Sorana · Rating 5 out of 5]

Cartea mea preferata. Personaje construite ingenios. ❤

[Anne · Rating 1 out of 5]

c'etait penible...

[Purple Booklover · Rating 1 out of 5]

1/5.

[Elena · Rating 4 out of 5]

Observation of human nature at its finest.

[Alexandru Cuibus · Rating 5 out of 5]

A slow read, but left a lasting impression

[Ronnie · Rating 1 out of 5]

The only reason to read this book is for the insight of French attitudes towards America/American trends following WWI. Otherwise, what a slog.

[Byfuss · Rating 3 out of 5]

VArlık Yayınları 1962

[Nikolai Miletskiy · Rating 5 out of 5]

Дуже забавна історична капсула про парижських інселів-аристократів. Не так ядовито і саркастично як я очікував.

[Lobstergirl]

I suspect that A Reader's Manifesto: An Attack on the Growing Pretentiousness in American Literary Prose, which I greatly enjoyed, recommended this. I can't. It's not clear whether the original 1934 French, and the fusty, timebound 1960 translation are equally awful, but what I'm reading is unfit for human consumption.

[N Young · Rating 3 out of 5]

I saw another review on here when adding this book which says that they would recommend this "to anyone who likes to read about awful things happening to unlikeable people". I could not summarise it better. It's well-written, but the main characters are detestable and I found it difficult to engage with.

[Nate · Rating 4 out of 5]

There is an updated version of this book which I purchased through Amazon, with a much better translation than previous editions.

[Michel Van Goethem · Rating 5 out of 5]

Les célibataires
by Henri de Montherlant

Genummerd : 2877

[Deborah · Rating 5 out of 5]

excellent, enjoyed this book immensely,