מאגרת הרמב``ם לר` יהונתן בן דוד הכהן בפרוואנס ... ומודיע אני משה להדרת הרב, רבי יהונתן הכהן ולכל החברים החכמים הקוראים את ספרי, שאף על פי שבטרם איוצר בבטן התורה ידעתני, ובטרם אצא מרחם אמי לתלמוד הקדישתני, ולהפיץ מעיינותיה חוצה נתנתני. והיא איילת אהובי ואשת נעורי אשר באהבתה שגיתי מבחורי - גם זאת נשים רכות נוכריות נעשו לה צרות, מואביות עמוניות אדומיות צידוניות חיתיות והאל יודע שלא נלקחו מתחילה אלא לרקחות לטבחות ולאופות, ולהראות את העמים את יופיה כי טובת מראה היא... ...בפרקים האחרונים של ה``מורה נבוכים`` (הפילוסופים וההיסטוריונים העוסקים ברמב``ם אינם מ גיעים בדרך כלל עד לפרקים אלו, שבהם מתגלה לנו הרמב``ם האמיתי כפי שאין אנו מכירים אותו מן הפרקים האריסטוטליים שב``מורה``) מנסה הרמב``ם להסביר לנו מה היא ``עבודה שבלב``...(הרב י. ד. סולוכייצ`יק : על התשוהה תשל``ה) בספר זה דן הפרופ` ישעיהו ליבוביץ במספר תחומים מרכזיים ביהדות כפי שהם משתקפים בכתבי הרמב``ם. בין הנושאים: הכרת האל וידיעת האל, אלוהים כמציאות וכאמת, משמעות אמונת הייחוד, האל והעולם, הדת כאמצעי וכתכלית
Yeshayahu Leibowitz (Hebrew: ישעיהו ליבוביץ) was an Israeli Jewish public intellectual, professor of biochemistry, organic chemistry and neurophysiology at the Hebrew University of Jerusalem and a polymath known for his outspoken opinions on Judaism, ethics, religion and politics.
שעיהו ליבוביץ היה מדען והוגה דעות. שימש עורך האנציקלופדיה העברית והיה פרופסור לביוכימיה, כימיה אורגנית ונוירופיזיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נודע כמבקר חריף של ממשלות ישראל, וזכה לכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית".
ליבוביץ פרסם ספרים ומאמרים רבים, שבהם פירט את משנתו הפילוסופית, הדתית והפוליטית. בהגותו הפילוסופית ניכרים יסודות קאנטיאניים מובהקים; יסודות אלה ניכרים גם בגישתו של ליבוביץ לפילוסופיה של המדע, בעיקר בכך שהוא ראה את השיטה המדעית ככפויה על הכרת האדם, ובכך שהוא ראה חלקים ניכרים של ענפי הפסיכולוגיה כעומדים מחוץ לתחום המדע.[1] בהגותו הדתית גרס ליבוביץ כי עיקרה של היהדות הוא המצוות המעשיות, ולא האמונה. הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית, שקידשה ערכים כגון אדמה ולאום. מבחינה פוליטית זוהה ליבוביץ עם השמאל, וכמו כן תמך בהפרדת הדת מהמדינה.
ליבוביץ נודע בסגנון התבטאותו, ובכלל זה בהתבטאויות קיצוניות ופרובוקטיביות, כגון טענתו שבמדינת ישראל ישנם "יהודונאצים". עמדותיו עוררו עניין בקרב חוגים רחבים, גם בקרב מי שהתנגדו להן.