ההשערה של מיסטר אספרגר

by Ami Dvir, עמי דביר

עוד לא פגשתם גיבור ספרותי כמו תותי, מראשוני הילדים המאובחנים כלוקים בתסמונת אספרגר, שחי בקיבוץ בעמק המעיינות ויש לו אמא קטנה, קטנטונת, ששרדה את מנגלה; חונך בשם קרול - איש שלמיטב ידיעתו של תותי הגיע אלינו מכוכב אחר ונוהג ללכת עירום בלילות של גשם; וידידים נפלאים ונוראים כמו צמד הקולונלים הקשוח של הקיבוץ, המנהלים את המשק ביד רמה (יש להם רק אחת) מבונקר שבנו להם על תל סמוך.

משך שנות התבגרותו, תותי נחוש להשלים שתי משימות: להפריך את נבואת הזעם של מאבחנת משופמת בשם סרפימה, שקבעה כי יתקשה ליצור קשרי אהבה עם נשים, ולהוכיח את קיומם של חוצנים.

כשהוא פוגש את יונת, מזכירתו של היועץ של בן גוריון לענייני ביטחון, מתלכדות שתי המשימות החשובות האלה.

ההשערה של מיסטר אספרגר הוא סיפור חניכה קומי, חכם, שנון, עשיר ופרוע, המעלה על הדעת את יצירותיהם של קורט וונגוט, ג'ון אירווינג ומאיר שלו. חיי קיבוץ צעיר בשנות החמישים מספקים רקע הזוי ומושלם לריאליזם מאגי, המהלך על הקו שבין דמיונות שווא למציאות פנטסטית. ספר מרתק מתחילתו ועד סופו המפתיע.

"אני זוכר את היום שבו התחלתי להתעניין בנושא האהבה, ולא בסתם אהבה במובנה הרחב, אלא באהבה בין גבר לאישה. הייתי אז בן חמש וחודשיים בלבד, התאריך היה 4.2.1950, ובארכיוני העיתונים אפשר לגלות בקלות שזה היה היום הכי קר בחמישים השנים שקדמו לו וגם בחמישים השנים שבאו אחריו. בערבו של אותו יום ירד שלג בעמק המעיינות, ואני לא מדבר על פתיתים לרגע, אלא על שלג ממש שכיסה את האדמה בשמיכת פוך לבנה".

עמי דביר נולד בקיבוץ רשפים שבעמק המעיינות, ושם הוא מתגורר עד היום. גיבור ההשערה של מיסטר אספרגר הוא גם גיבור ספריו הקודמים של דביר: אבימלך עולה בסערה השמימה והקוף הפטפטן.

413 pages

First published January 1, 2013

Reviews

[Nitzhia Peleg · Rating 3 out of 5]

יום אחד ייצא מילון מיוחד. מילון שיתרגם את כל המינוחים והמושגים שאפשר למצוא על כריכות אחוריות של ספרים, ויכתוב אותן כך שיהיה אפשר באמת לדעת במה מדובר. מצויידים במילון, או באפליקציה התואמת, יהיה אפשר לדעת בדיוק על מה מדבר הטקסט השיווקי שהודפס על הספר ושמטרתו לגרום לכמה שיותר אנשים להתפתות ולקנות אותו. את הערך "רומן התבגרות" במילון אני מוכנה לכתוב. הפירוש של המושג הזה הוא "בספר הזה אין עלילה של ממש". בכל סיפור העלילה גורמת לשינוי באישיות של הגיבור, וזה מה שיוצר עניין בסיפור. בהתבגרות אין צורך בעלילה. חלוף הזמן הוא בעצמו היוצר שינוי אצל גיבור הספר. כל שנותר לסופר הוא ללקט קטעי סיפורים ואנקדוטות, בעדיפות גדולה לכאלה המוכרות קולקטיבית, כך שייצרו תחושת נוסטלגיה אצל הקורא שהתבגר באותן שנים שעליהם נסוב הספר, וזהו.

ההשערה של מיסטר אספרגר הינו ספר התבגרות. הקורא מלווה את אבימלך בן דוד, הלוא הוא תותי, למן גיל חמש ועד שמונה עשרה. מגוריו בקיבוץ, בני שכבת הגיל שלו נתי ואפי, אימו ניצולת השואה שעברה את ניסוייו של ד"ר מנגלה בהיותה גם גמדה וגם תאומה, והאנשים התמהוניים והמוזרים שעושה רושם שהקיבוץ משופע בהם. וכמובן, גם אביו המאמץ שהוא פרופסור לפסיכולוגיה, והוא הראשון לזהות את הלקות התקשורתית של תותי.

שכן תותי לוקה בתסמונת אספרגר. כן. זה ספר מהסוג הזה. מסוג תסמונת הסופר הכותב על תסמונת. בחסות הלקות שלו מטפח תותי שני תחביבים שהופכים עד מהרה לאובססיה. הראשון זה המין השני, או בקיצור מין. התחביב השני הוא חוצנים. וכך ספר שהתחיל נחמד ממצה את עצמו. בהעדר עלילה של ממש, ההתעסקות הגדולה בבחורות ובאיברים, בחוצנים ובאיברים, ובמיני קונספירציות שונות, הופך להיות מתיש ומעייף. אולי *זה* באמת אוטיזם, אבל יש גבול לכוחות שלי. קצת הזכיר לי את הספר "הכל משנה", אבל בהפוך. לא ים של רעיונות וקפיצה תזזיתית מזה לזה, אלא עיסוק אובססיבי (אם כי גם הוא תזזיתי במידה מסוימת) בנושא בלי להרפות ממנו.

בינוני