"אני אמצא אותה ואקצץ את כנפיה, אהפוך אותה לשלי וכשאסיים איתה היא תהיה נאמנה רק לי. לא אשאיר לה שום ברירות."
אדריאן
היא האויבת שלי, מלכת המורדים. אלילה בעלת שיער אדום כמו הלהבות הבוערות בנשמתה. הזעם שלה מדרבן אותה להפוך את חיי לכאוס עד שאני לוכד אותה וכופה עליה להפוך ממלכת המורדים לאוכפת האישית שלי, לחיילת שלי. ככל שהיא מתנגדת כך אני נחוש יותר לאלף אותה. היא תישאר קשורה באזיק ולא תצא מטווח הראייה שלי עד שתיכנע למרותי ותהיה האווזה הקטנה, הנאמנה והצייתנית שלי. הגַנְסיטו שלי.
סיארה
הוא לקח ממני הכול, שרף את היקר לי והכריח אותי לרדת על ברכיי על האפר. הוא אכזרי, אבל אני אכזרית יותר. בעוד הוא מוביל צבא של בני אצולה שלא חוו קושי בחייהם אני מובילה צבא של לוחמים מחוספסים שלמדו איך לשרוד בדרכים הקשות ביותר. הוא חושב שאם הוא מכנה אותי 'גנסיטו', אווזה קטנה, שהיא סמל לנאמנות, זה אומר שאציית לו. הוא טועה. כולם יודעים שאווזה מבשרת על בוא הגשם, ואני אמטיר עליו מבול של צרות.
חסדיו של המלך מאת סופרות רבי המכר עדן בל ודיאן אל הוא רומן היסטורי על תקופת ימי הביניים, תקופה שבה מלך האימפריה הספרדית היה המלך הבלתי מעורער עד שמורדת אחת הצליחה לזעזע את האימפריה כולה.
דיאן אל כתבה ארבעה עשר ספרים ועדן בל כתבה עשרה ספרים. כל הספרים היו רבי מכר וכיכבו במקומות הראשונים. זהו שיתוף פעולה ראשון וייחודי של שתי סופרות מטורפות ויש מאחוריהן קהל קוראות שמשתוקק לקרוא את המילים שלהן.
התחיל בפוטנציאל גדול אבל ככל שהמשכתי לקרוא זה רק הפך ליותר ויותר מעפן. אין יכולת לבנות עולם לבנות עומק. סמאט חצי קלאץ׳ בקיצור הרגשתי שקראתי סיפור שכתבה אותו ילדה בת 14
ספר שכתוב גרוע הגיבורה הראשית שלנו סיארה, שמתוארת כאישה כל כך יפה אך עם זאת גם לוחמנית שמסוגלת להפיל גם 3 גברים 2 מטר שבאים אליה בלי בעיה. האופי שלה מתואר כאישה חזקה ועצמאית אך לאורך הספר רואים שוב ושוב שהיא חזקה רק כשנוח. גם הקשר בין סיארה לאדריאן מקרי לחלוטין- לא ברור מה יש ביניהם כי שיחה נורמלית אחת הם לא קיימו כל הספר. הקשר ביניהם מתחיל ומסתיים במין. סיארה, שבעלה נרצח על ידי המלך אחרי שהוא חבר למורדים, חצי ספר מתלוננת ואומרת שבחיים לא תכנע למלך (אדריאן) אך בשנייה שהיא טיפה חרמנית היא שוכחת מבעלה ופשוט שוכבת עם אדריאן. אחרי הפעם הראשונה היא עוד מנסה להראות שזה היה חד פעמי אבל מהרגע שזה קורה שוב (בערך 2 פרקים אחר כך) היא פשוט מוותרת לגמרי ושוכחת מהכל (גם מהעובדה שהמלך גרם שהחברה הכי טובה שלה תעבור התעללות, וגם התעלל בסיארה בתחילת הספר). בכללי כל מה שיש בין סיארה לאדריאן זה מין. הרבה מאוד מין. הרבה פעמים גם בפומבי. בסוף כשחוטפים את סיארה ואדריאן (אחרי שסיארה בגדה באדריאן למרות שכבר הרגישה אהבה כלפיו, אבל ברור שיותר קל לבגוד מאשר לתקשר איתו) והם נמצאים בכלא, מסיבה כלשהי האויב של אדריאן מעדיף שסיארה תבצע מין אוראלי באדריאן ולא בו- דבר שלדעתי הזוי כי אם כבר הלכתן על הקו של אלימות מינית אז שתהיה עד הסוף ולא לנסות לעשות את זה רומנטי שהיא תעדיף ״להוריד מכבודה״ (שדרך אגב לא קיים) מול אדריאן ולא לגרום לו להיפגע. אם כבר אלימות מינית אז שתאלץ לבצע מין באויב של אדריאן ולא באדריאן- כי זה פשוט לא נשמע לי הגיוני שהאויב ירצה להשפיל אותה ככה ולא דרך השגה של סיפוק לעצמו. גם בכללי, כמו שאמרתי היא מתוארת כאישה חזקה ועצמאית שתפיל גם גברים שגבוהים ממנה בשני ראשים, אבל ברגע שהיא נתפסת בשבי יחד עם אדריאן פתאום היא חלשה ושברירית ולא מסוגלת להילחם באף אחד ורק חייבת לעשות מה שאומרים לה (כמו שאמרתי לבצע מין אוראלי באדריאן, שאם להיות כנים היה נשמע שהיא להוטה לעשות זאת גם אם לא היו כופים עליה). בכללי נמאס לי כבר מספרים שכתובים כאילו הגיבורה הראשית היא חזקה ועם עמוד שדרה אבל ברגע האמת היא חלשת אופי וחזקה רק כשנותנים לה. במציאות אם מישהי הייתה מדברת/ מתנהגת ככה למלך לא משנה כמה היא יפה בעיניו וכמה הוא חם עליה הוא היה תולה אותה בכיכר העיר ולא ״מעניש״ אותה בכך שהוא שוכב עם אישתו מולה. על החלק של אישתו בכלל אין מה לדבר- היא מתוארת כביצ׳ אבל בתכלס היא לא עושה כלום רק רוצה את בעלה ותינוק ממנו, קוראים לה כלבה אבל אין שום סיבה אמיתית לקרוא לה ככה- כן כשאישה אחרת שוכבת עם בעלה היא תשנא אותה ותעשה לה דווקא. בנוסף גם מרגיש שבסוף פשוט לא היה כוח לסופרות לחשוב מה יהיה עם אישתו אז פשוט פתרו את הבעיה הזאת בלהרוג אותה על ידי חברה של סיארה שבטעות דחפה אותה מהחלון. אין שום התמודדות של אדריאן עם הנושא של מה לעשות בנוגע לעובדה שהוא רוצה את סיארה אך נשוי אז פשוט עשו לעצמן חיים קלים והרגו את אישתו (גם המוות שלה לא מתואר, זה משהו שקרה על הדרך). הספר הזה הכניס אותי למחסום קריאה רציני ולקח לי חודשיים לסיים אותו (וסיימתי רק בגלל שכבר רכשתי אותו). לא מומלץ בכלל.
This entire review has been hidden because of spoilers.
אוקיי!! קודם כל, זה לא ספר רומנטי סטנדרטי ואל תחשבו שהוא גם כזה. הסופרות מזהירות על זה מראש מסיבה מסוימת.
אני חד משמעית ממליצה על הספר הזה אבל!! למי שיש לו ראש פתוח ויודע לקבל את מה שקרה בימי הביניים, לי היה ממש קשה לקבל את רוב הסצנות עד שהבנתי שזה הראש של פעם והיה נהוג לבגוד היה נהוג לעשות המון דברים שהיום אני רוצה להרוג מישהן אם יעשה אותם, מה שלא עבד לי כתוב למטה.
מה שכן אהבתי ממש את האקשן ואת הסיום עם ואליד, מהרגע שהן הגיעו לשבי נהניתי הרבה יותר כי הרגיש לי שהתרכזו סוף סוף בכל מה שלא דובר, הם פתחו את הלב (תרתי משמע), התוודאו על רוב הרגשות והמעשים, הראו את האהבה שלהם גם כשהיה קשה לסלוח אחד לשני, וזה מה שהכי אהבתי בספר. אהבתי את ההשקעה של החקירה בעבר עם האפיפיור - זה הרגיש כאילו חזרתי לשיעורי ההיסטוריה ששם למדתי גם על הארכי בישוף והבישופים. אהבתי את הנאמנות העיוורת שלה לאלמנדרה עם זאת הרגיש לי שהיא לא תמיד הייתה נאמנה עד הסוף, כלומר כשהיא הרבישה שהיא רוצה את המלך היא הלכה אליו והייתה איתו ורצתה אותו ועדיין הרגישה רגשות אשם - זה עשה אותה אנושית בסופו של דבר.
עכשיו למה שלא התחברתי 💚
~ קודם כל הוא עם שיער ארוך, בשביל להבליג על זה דמיינתי את גאן יאמן😂
~ שנית, בסצנה שהוא ✨ את קטלינה מול סיארה זה הזכיר לי את אהבה מכוערת - שם הוא אמר פאק רייצל, ופה לעזאזל גנסיטו כשהוא שוכב עם מישהי אחרת 😭
~ היו קטעים שהשנאה שלהם פגעה בסובבים אותם וזה חרפן אותי בטירוף!! כי הם לא חשבו על אף אחד מלבד התחת של עצמם (והנקמה אחד בשני)
~היא אמרה לו אל תנשק אותי לא כשאני זקוקה לרוך וחום, אל תנצל את המצב ועדיין, הוא נישק אותה. גם כשהיא דחפה אותו לקח לו זמן להתרחק זה הרגע שסגרתי תספר ופשוט צעקתי למה למה למה. ~~~~ ואז קטע נוסף שהפעם היא רצhה מישהו בשבילו (זה התפקיד שלה כי היא אוכפת) ואז חזרה על הסוס של הנרצh מגואלת בדם והוא פשוט תפס אותה נישק אותה בפרעות - במודע שהחיילים מסתכלים עליהם- והחליט שעכשיו זה הזמן להזד״ן - הוא לקח תסכין שלו קרע לה תמכנס ואז שכבו בכמה מקומות שונים - על בוץ (החיילים רק שמעו כי נזכרו להסתובב) , ויש גשם שבמזל שטף את הדם. הבנתי שזה היה נהוג פעם אבל אני לא התחברתי לקטע🧚🏽 ואז היה הקטע עם הנוצה בחדר ואני באמת לא יודעת למה היא הייתה נחוצה😂
This entire review has been hidden because of spoilers.
סיארה, מלכת המורדים שנלחמת באדריאן, מלך האימפריה הספרדית, ונתפסת בשבי תחת חסותו. בהתחלה השנאה ביניהם מתלהטת מרגע לרגע, אבל כמו שהשנאה גודלת - ככה האהבה גודלת יחד איתה , גם אם הם לא ממש מחבבים את העובדה הזו. כמו שאדריאן שולט על הממלכה - ככה סיארה שולטת בחזקת המורדים , אבל שניהם לא מתארים לעצמם כמה האהבה תעמיד אותם בקרע בין הרגשות שלהם לבין החובות שלהם לעמים . קודם כל אדריאן . למרותתת שהיו פעמים שרציתי להרביץ לו - מה זה הדבר הזה . איזה גברררר וסיארה. נתחיל מזה שהיא חתיכת לוחמת שאין דברים כאלו. בהרבה מובנים היא הזכירה לי את טליה מהקיסר , אבל אם יש משהו אחד שהפריע לי בה שהרס לי - זה שרגע אחד היא הלוחמת הכי מטורפת , ורגע אחרי זה היא נחלשת ובלי עמוד שדרה . חוץ מזה באמת שהספר היה מטורף , אי אפשר לצפות לרגע אחד מה יהיה בהמשך , ואני מחכה כבר לספר הבא של סנטיאגו שהוא חתיכת אייקון😍
נסיון מאד חלש ולא מוצלח במיוחד לחקות את משחקי הכס מבחינת כמות האלימות ושפיכת הדמים וכמות סצנות הסמאט נראה כי שתי הסופרות לא עשו מחקר מעמיק על התקופה ואפשרו מספר אי דיוקים שלא תואמים את רוח או המציאות של הזמן שבו מתרחשת העלילה הדמויות שטחיות מאד ואתה לא באמת יכול להתחבר לאף אחד אפשר לוותר בקלות
2.5⭐️ משהו בספר הזה כן סחף אותי ובגלל זה סיימתי אותו. מערכת היחסים בין הדמויות רעילה והדמות הנשית חסרת עמוד שדרה בעיניי. לא הבנתי למה הם מרדו מלכתחילה או למה בעלה בגד בשלטון, מה היה המניע… העקרונות של סיארה וחבריה נזרקו מהחלון, הם היו כל כך נגד השלטון ופתאום הם לא. פתאום היא אוהבת אותו וממצב של בוגדים למצב של שותפים מלאים. היא בתור המלכה והחבר שלה סרג׳יו הגנרל של הצבא.