פרופ' ישעיהו ליבוביץ הוא מן היחידים שאין להם תמורה. מאז לכתו מאתנו לא קם בינינו אדם שישוה לו ברמתו המוסרית, בנחרצותו, בלמדנותו, באנושיותו ובנכונתו להטות אוזן לבעיות הציבור ולבעיותיו של כל אדם ואדם. ספר זה, ובו תמלול של הפולמוסים בין ליבוביץ ותלמידיו ואוהביו בשאלות המעסיקות אותנו עד היום, ותיעוד הווידאו המצורף לו, מהווים מסמך נדיר המעורר בנו געגועים אליו ומעיד עד כמה חסרים אותו ומה גדול הריק שהותיר אחריו.
הערות: ישעיהו ליבוביץ מתפלמס בהנחיית יונה הדרי עם אבי שגיא, זאב הרווי, משה הלברטל, תמר רוס, יעקב לוניגר, אליעזר גולדמן, אסא כשר, עזמי בשארה ויוסי זיו
Yeshayahu Leibowitz (Hebrew: ישעיהו ליבוביץ) was an Israeli Jewish public intellectual, professor of biochemistry, organic chemistry and neurophysiology at the Hebrew University of Jerusalem and a polymath known for his outspoken opinions on Judaism, ethics, religion and politics.
שעיהו ליבוביץ היה מדען והוגה דעות. שימש עורך האנציקלופדיה העברית והיה פרופסור לביוכימיה, כימיה אורגנית ונוירופיזיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נודע כמבקר חריף של ממשלות ישראל, וזכה לכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית".
ליבוביץ פרסם ספרים ומאמרים רבים, שבהם פירט את משנתו הפילוסופית, הדתית והפוליטית. בהגותו הפילוסופית ניכרים יסודות קאנטיאניים מובהקים; יסודות אלה ניכרים גם בגישתו של ליבוביץ לפילוסופיה של המדע, בעיקר בכך שהוא ראה את השיטה המדעית ככפויה על הכרת האדם, ובכך שהוא ראה חלקים ניכרים של ענפי הפסיכולוגיה כעומדים מחוץ לתחום המדע.[1] בהגותו הדתית גרס ליבוביץ כי עיקרה של היהדות הוא המצוות המעשיות, ולא האמונה. הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית, שקידשה ערכים כגון אדמה ולאום. מבחינה פוליטית זוהה ליבוביץ עם השמאל, וכמו כן תמך בהפרדת הדת מהמדינה.
ליבוביץ נודע בסגנון התבטאותו, ובכלל זה בהתבטאויות קיצוניות ופרובוקטיביות, כגון טענתו שבמדינת ישראל ישנם "יהודונאצים". עמדותיו עוררו עניין בקרב חוגים רחבים, גם בקרב מי שהתנגדו להן.