הבעיה הפסיכופיסית היא שאלת הקשר שבין גוף לנפש. זוהי שאלת יסוד פילוסופית הממשיכה להטריד, לעורר ויכוח ולסקרן גם היום, כ 2500 שנים לאחר שנוסחה לראשונה. בשנים האחרונות, בעקבות המהפכה במדעי המוח, התפתח מאוד הדיון בשאלה זו והתרחב גם אל תחומי הפסיכולוגיה והביולוגיה. במרכז הספר עומד מאמרו הנפלא של פרופסור ישעיהו ליבבוביץ, "יסודות הבעיה הפסיכופיסית". הקריאה בחיבור קלאסי זה היא תענוג רצוף וחגיגה לאוהבי ליבוביץ. יחד פוצחים שלושת המאמרים צוהר אל עולם הגותו של ליבוביץ, ומעניקים מבט חדש אל לב הבעיה שהעסיקה אותו כל חייו: כיצד הנפש קשורה למוח.
Yeshayahu Leibowitz (Hebrew: ישעיהו ליבוביץ) was an Israeli Jewish public intellectual, professor of biochemistry, organic chemistry and neurophysiology at the Hebrew University of Jerusalem and a polymath known for his outspoken opinions on Judaism, ethics, religion and politics.
שעיהו ליבוביץ היה מדען והוגה דעות. שימש עורך האנציקלופדיה העברית והיה פרופסור לביוכימיה, כימיה אורגנית ונוירופיזיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נודע כמבקר חריף של ממשלות ישראל, וזכה לכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית".
ליבוביץ פרסם ספרים ומאמרים רבים, שבהם פירט את משנתו הפילוסופית, הדתית והפוליטית. בהגותו הפילוסופית ניכרים יסודות קאנטיאניים מובהקים; יסודות אלה ניכרים גם בגישתו של ליבוביץ לפילוסופיה של המדע, בעיקר בכך שהוא ראה את השיטה המדעית ככפויה על הכרת האדם, ובכך שהוא ראה חלקים ניכרים של ענפי הפסיכולוגיה כעומדים מחוץ לתחום המדע.[1] בהגותו הדתית גרס ליבוביץ כי עיקרה של היהדות הוא המצוות המעשיות, ולא האמונה. הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית, שקידשה ערכים כגון אדמה ולאום. מבחינה פוליטית זוהה ליבוביץ עם השמאל, וכמו כן תמך בהפרדת הדת מהמדינה.
ליבוביץ נודע בסגנון התבטאותו, ובכלל זה בהתבטאויות קיצוניות ופרובוקטיביות, כגון טענתו שבמדינת ישראל ישנם "יהודונאצים". עמדותיו עוררו עניין בקרב חוגים רחבים, גם בקרב מי שהתנגדו להן.