ספר זה הוא קובץ של מאמרים, שיחות והרצאות, מפירות עיונו ודיונו של ישעיהו ליבוביץ עשרות שנים בבעיות אזור - הספר שבין עולמם של מדעי - הטבע ועולמם של מדעי - האדם (מדעי הרוח והחברה). הם לוקטו מקורותיהם השונים - קבצים אחרים, כתבי עת, הקיטות, האנציקלופדיה העברית, וצירופם יחד לספר אחד מביא להצגת השניות הגדולה בעולמה של ההגות האנושית הרציונאלית, שעליה מחפה בעברית השימוש במונח "מדע" לגבי שניהם, לעומת ההבחנה הלועזית בין science ל - :humanities מצד אחד - הכרת המציאות כטבע שניתן לתפיסתנו ושמוסבר ממה שאנו מגלים כקיים בו בעצמו; מצד שני - הכרת מציאות שהיא מוצר תודעתנו ורציותינו ושמובנת לנו ממה שגלום בנו בעצמנו. לשון אחר - העימות בין מה שנראה לנו כיש ובין השיפוט עליו וההערכה והדרישה לגביו; ועוד לשון אחר - העימות בין "העובדות" ובין "ערכים". יש הוגי - דעות שרואים בעימות זה את הציר שעליו סובבת ההגות הפילוסופית לכל זרמיה ובכי התקופות: אם הוא מציג שניות - בפועל או שניות בתודעתנו בלבד. מכאן הניסוחים הרווחים היום על "שתי תרבויות" או על "מעמדנו בין שני העולמות". המאמרים בקובץ זה אינם עיונים מקצועיים בבעיות של שתי התרבויות או שני העולמות אלא, עיונים בעימות הגדול שביניהם.
Yeshayahu Leibowitz (Hebrew: ישעיהו ליבוביץ) was an Israeli Jewish public intellectual, professor of biochemistry, organic chemistry and neurophysiology at the Hebrew University of Jerusalem and a polymath known for his outspoken opinions on Judaism, ethics, religion and politics.
שעיהו ליבוביץ היה מדען והוגה דעות. שימש עורך האנציקלופדיה העברית והיה פרופסור לביוכימיה, כימיה אורגנית ונוירופיזיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נודע כמבקר חריף של ממשלות ישראל, וזכה לכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית".
ליבוביץ פרסם ספרים ומאמרים רבים, שבהם פירט את משנתו הפילוסופית, הדתית והפוליטית. בהגותו הפילוסופית ניכרים יסודות קאנטיאניים מובהקים; יסודות אלה ניכרים גם בגישתו של ליבוביץ לפילוסופיה של המדע, בעיקר בכך שהוא ראה את השיטה המדעית ככפויה על הכרת האדם, ובכך שהוא ראה חלקים ניכרים של ענפי הפסיכולוגיה כעומדים מחוץ לתחום המדע.[1] בהגותו הדתית גרס ליבוביץ כי עיקרה של היהדות הוא המצוות המעשיות, ולא האמונה. הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית, שקידשה ערכים כגון אדמה ולאום. מבחינה פוליטית זוהה ליבוביץ עם השמאל, וכמו כן תמך בהפרדת הדת מהמדינה.
ליבוביץ נודע בסגנון התבטאותו, ובכלל זה בהתבטאויות קיצוניות ופרובוקטיביות, כגון טענתו שבמדינת ישראל ישנם "יהודונאצים". עמדותיו עוררו עניין בקרב חוגים רחבים, גם בקרב מי שהתנגדו להן.