ביקום אחר היו מאורעות תרפ"א מתקפת זומבים. הסופר יוסף חיים ברנר וחבריו נלכדו בבית חווה, מוקפים פגרים רצחניים. הקשר עימם ניתק, ייתכן שהם האנשים החיים האחרונים בארץ ישראל. ובלב המצוקה הזאת — ברנר כותב. יום רודף יום ודף רודף דף, וברנר רושם וכותב ומוחק ומתקן: על הניסיון הנואש שלהם לשרוד, על פעולות החילוץ האובדניות, על שיגעון הכפתורים שאחז ברינה שץ הקטנה, על קצין בריטי מסתורי שצונח לפתחם ממטוס בוער ועל שלושה כוורנים נודדים שצצים מתוך השממה.
שכול וכשלון וזומבים הוא הרומן העברי הראשון מתחום המאש־אפ הספרותי, שסופרים עכשוויים מתבססים בו על יצירות מהקָנון הספרותי הקלאסי וכותבים מתוך דיאלוג איתן יצירות חדשות בסוגות אחרות לגמרי. רומן המאש־אפ המפורסם ביותר, שממנו ההשראה הראשונית לכתיבת ספר זה, הוא גאווה ודעה קדומה וזומבים.
אומר חיים באר:
"ספר זה, מפרי עטו של אמיר חרש, ספר מפתיע שרוחו הגדולה של יוסף חיים ברנר מעלעלת בין דפיו ומפיחה רוח בין משפטיו, הוא נס ספרותי בימים קודרים של שכול וכישלון. לא מצאתי דברים מדויקים לתתם על גבו של ספר יחיד ומיוחד זה, דברים שייתנו ביטוי מדויק לתחושה המפעימה שליוותה אותי לכל אורך הקריאה בו, יותר מאשר המשפט הזה מתוך צוואת המספר הנעלם של מכאן ומכאן: "דבר־מה עצוב, פשוט, מעורר חמלה, ויחד עם זה סודי, חשוב ויקר עד אין קץ"."
הספר בנוי ממחברות שברנר כתב כביכול לפני מותו, על חוויותיו בבית חווה, סמוך ליפו, שם הוא מתבצר עם אחרים לאחר שמתקפת זומבים פשתה בארץ ומאיימת לכלותם. נקודת המוצא של הספר לא ברורה (בוודאי לי, כמי שלא קרא את ברנר מעולם) האם זה עיבוד של ספרו של ברנר "שכול וכשלון" או שזוהי כתיבת מקור בדיונית, ברוחו של ברנר. בדיעבד אני מבין שהשני הוא הנכון, יש כאן שימוש בשפתו של ברנר ובמוטיבים מספריו השונים. למעשה זהו לא רק מפגש ספרותי, אלא מפגש של עולם המציאות עם עולם הבדיון. במציאות , ברנר שהיה חלק מספרות התחייה וכתב את ספריו על עולם ההווה של עולה ציוני, נרצח בפרעות תרפ"א, בבית יצקר. הספר כאן, בעצם מתאר חוויה דומה למציאות הזו (שמן הסתם אינה מופיעה בכתבי ברנר), גם כאן ברנר כלוא בבית יצקר, במצור, כשסכנת החיים אורבת בחוץ ומאיימת לפלוש. בנוסף, זהו ספר על התמודדות החיים מול מצור, שבמסגרתה כל אחת מהדמויות עוברת מטמורפוזה ונדרשת לצאת מעורה ולהפוך למשהו אחר (ברנר מסופר, למורה לרפתן, סופר אחר הופך למושיע הרפתקני, הבעל לחייל ועוד ועוד) היא בעצם אלגוריה לחיי העלייה הציונית, בה ברנר עצמו התמודד עם הרצון, הצורך והכשלון להיות פועל. התוצאה שנוצרה היא רומן כתוב להפליא, מותח לרגעים, הגותי באחר, דיסטופיה-היסטורית, גותי-ישראלי, רומן תחייה ומוות – כל אלו כתובים בעברית קולחת וותיקה כאחד, כאילו נכתב לפני שנים ולמעשה חדש – זו ערבוביה מענגת. מומלץ בחום.