אין כאן פרפרים, שקיעות רומנטיות וציוצי ציפורים. זהו ספר מהיר ועצבני, מצחיק מאוד, שאי אפשר לעזוב באמצע אלא כדי לצחוק בקול. הגיבורה היא עורכת דין במשרד גדול, שעשתה כל חייה רק את הדבר הנכון – עד שיום אחד בעלה עזב אותה לטובת אישה מבוגרת ממנה, והעולם התמוטט על ראשה.
תחת עטה הזריז של מירב הלפרין נברא בכישרון רב עולמה של אישה שיש לה הכול ואין לה דבר. היא מגדלת שני מתבגרים ואם – דיווה מזדקנת – ומנסה לנהל קריירה מוצלחת, להתאושש מגירושים ולמצוא אהבה – כל אלה בלי שיראו עליה את המאמץ, ובלי שחולצת המעצבים שלה תתקמט. היא מתמודדת בכל החזיתות ונכשלת בכולן אבל אין לה אלוהים. היא מעיזה לדבר על הדברים שכולם מסתירים: למה ילדים לא גורמים לאושר, איך נראית שגרת הסקס עם הבעל, איך חיים עם בגידות, מה נשים מוכנות להקריב למען זוגיות ומה גברים מוכנים לעשות בשביל סקס.
ללא רחמים ובהומור כובש מגולל הספר את סיפורה של הגיבורה, שהוא בעצם סיפורו המתוסכל של דור הנשים הראשון שהבטיחו לו שאפשר הכול – גם זוגיות, גם ילדים, גל קריירה וגם להיראות כמו מאריסה מאייר, או לפחות להרוויח כמוה.
מירב הלפרין היא עורכת ספרים ילידת חיפה, המתגוררת מרבית שנותיה בתל אביב. זהו ספרה הראשון לאחר קריירה ארוכה כדוגמנית בינלאומית, מנתחת מוח, אצנית טריאתלון ואם לתריסר ילדים שאימצה מאפריקה.
A very enjoyable and very funny little novel that probably doesn't rise to the level of essential literature but provides laughter and interest on every page. A very Israeli story embellished with a list of too many unrealistic descriptions of events and designer clothing while staying grounded in national events and the zeitgeist of the early 21st century with a few historical detours. All in all, it is a well written pseudo feminist rom com that served me as a delightful palate cleanser between heavy novels and a welcome respite in rough times.
( הסקירה עלתה לאתר הלוחשות לספרים בתאריך ה17.3.2017) כשברידג’ט ג’ונס נוחתת בארץ הקודש.
סקירה מאת נתנאל דמין
עלילה בקצרה:
הספר מספר את חייה של אישה בת ארבעים וחמש, גרושה, אם לשניים ועורכת דין מצליחה שמנסה להתמודד עם תלאות חייה, הסטטוס החדש שנגזר עליה לאחר שבעלה עזב אותה לטובת אישה מבוגרת יותר, הילדים, הגברים שרוצים ממנה רק יחסי מין ואם זה לא מספיק עליה להתמודד עם אימה המטורללת שמקימה את כל בית האבות על הרגליים בכל פעם מחדש והפעם החליטה לגזול מאחת הדיירות את בעלה.
האם אפשר לגדל ילדים ולנהל קריירה מצליחה? איך אפשר להתגבר אחרי פרידה? ומה גברים *באמת* מחפשים?
על כל שאלות אלו ועוד רבות מנסה מירב הלפרין לענות בספרה.
על הספר:
הספר הוא ראשון בסדרה של שני ספרים אך ניתן לקרוא אותו כספר יחיד והוא כתוב בגוף ראשון.
נימה אישית:
הספר הוא בסדר אך לא יותר מזה.
הגיבורה בסיפור חסרת השם היא מאוד היפר אקטיבית, בכל רגע נתון קופצת מנושא לנושא כמו קטיה פיסצקי באליפות העולם בהתעלמות אומנותית, דבר שגרם לי לבלבול ובכל פעם נאלצתי לחזור כמה דפים אחורה כדי לזכור במה מדובר.
הדמות הראשית משעשעת אך לעיתים מעייפת. במהלך הספר יש תיאורים חוזרים של בגדים ומאכלים שלא הבנתי למי הם תורמים.
דוגמאות:
“השעה שמונה בערב וככה נראה חדר השינה שלי: חליפה של קנת קוֹל על המיטה ועליה חולצה של שאנל. לצד החליפה זרוקים מכנסיים של דיסקָוֶור ולידם חולצה של נרסיסוֹ רודריגז. באמצע החדר ניצבים מגפיים של אָש ולצדם נעליים של פול סמית. על מתלה בגדים נייד תלויה חצאית עור של ג’ייסון ווּ ולצדה ז’קט של קוֹם דֶה גארסוֹן“
“בסיר אחד בישלתי פסטה ובסיר השני את הרוטב שהמצאתי לפני שנים: אפונת שלג ופטריות פורטבלו ביין לבן, קונפי שום וחמאה, ומעל התערובת הזו פירורי עירית, גבינת גורגונזולה ופלפלים חריפים מגוררים. לצדה החלטתי להכין סלט חסה עם רוטב של שמן זית, סוכר, פלפל שחור גס, צנוברים, עגבניות תמר חצויות, שברי שקדים ותלתלי גבינת פקורינו. לקינוח הכנתי את מנת הטראש הכה-טעימה של אמא של עמונאל, שכונתה “אוכל לא זורקים”. זה היה שילוב קטסטרופלי ומענג גם יחד של עוגת ספוג שכמעט עבר זמנה, בננה שעוד רגע בשלה מדי, תותים שנייה לפני ההרקבה, תמרים לחים משקית שכבר נפתחה, ומעל לכול – שמנת מתוקה ושברי מרנג.”
כמו כן, בספר נאמרות כמה אמירות שנונות אך הן גרמו לי לחייך ולא לצחוק בקולי קולות. הגיבורה האמתית של הסיפור היא האימא המשוגעת שרואה רק את עצמה, אך לא היה לה מספיק “זמן מסך”.
(נאמר עליה) “אתה לא מכיר אותה,” אמרתי, “היא משוגעת. שום מטפלת לא תחזיק איתה מעמד. אתה תבוא לבקר אותה יום אחד ותגלה שהמטפלת חתכה את הוורידים מרוב ייאוש.”
הספר מחולק לפרקים בצורה מאוד מבולבלת ומיותרת. באמצע סצנה הפרק עוצר, ישנה כותרת של הפרק והבא ואז הסצנה ממשיכה.
הספר הזכיר לי את הספר ‘יומנה של ברידג’ט ג’ונס’ שגם עוסק באותם נושאים, גברים, זוגיות, מין ומה שבניהם. יש לומר שנהיתי מהספר הזה יותר מאשר “יומנה של ברידג’ט ג’ונס” אך מכיוון שזה ספר שנכתב לנשים היה לי קשה להתחבר אליו.
הספר הזה נכנס לקטגוריה “קראתי-שכחתי”. אומנם הוא קליל ומהנה אך גם מעייף.
לסיכום: שלושה כוכבים.
ציטוט אהוב: (נאמר על אימה)
“הפעם שבה החליטה שיש לו מאהבת בלונדינית כי מצאה על דש המעיל שלו שערה בלונדינית ארוכה. לא עזרו כל ההסברים שלי, שבטח השערה נדבקה אליו במעלית או בהיתקלות מקרית ברחוב. “אבא שלך לא נוסע במעליות ולא מסתובב ברחובות,” היא ענתה בכעס. היא שלפה את השערה הבלונדינית ממקומה, הדביקה אותה בנייר דבק לחזית המעיל וצירפה אליה פתק שאת מילותיו אני זוכרת עד היום: “נא להחזיר לבעליה“.
הספר התחיל טוב, ככתב אישום של אישה נבגדת וממורמרת כנגד בעלה לשעבר וחיי הנישואים שלה, אבל בשלב כלשהו הוא איבד תנופה (כשהגיבורה מתאהבת). בשורה התחתונה, הספר הזה מכיל בעיקר הגיגים של גרושה טריה ותובנות כל עצמה, על השיעמום שבחיי נישואים ועל הקושי לשלב חיי משפחה עם קריירה משגשגת. בין לבין יש בספר אוסף דמויות משעשע (רובם ככולם מבית האבות שבו האמא של הגיבורה שוהה), עד שלעיתים התחשק לי לראות גירסה מצולמת של הספר. סך הכל ספר קליל לקריאה, שלא משאיר הרבה מחשבות או רושם אחריו.
קראתי את הספר פעמיים, בזמנים שונים. אין הרבה ספרים שהצליחו לגרום לי לצחוק בקולי קולות. ממש פרצי צחוק עזים. ספר שהוא גם מצחיק נורא אבל גם מתמודד עם רגשות מאוד קשים כמו בדידות בזוגיות, קשר זוגי, אהבה, כמיהה, מה מחזיק שני אנשים ביחד, מהי זוגיוצ מוצלחת, איך מתמודדים עם כישלון של חיי הנישואין, בגידות, גירושים, אמא נרקסיסטית, ילדים מתבגרים וכפויי טובה, הזדקנות, קריירה- הכל! הגל יש בספר הנפלא הזה. מומלץ בחום!
לא היו לי ציפיות גבוהות אבל הופתעתי לטובה. קודם כל, הספר מאד מצחיק. המספרת מדברת עם הקורא בגוף ראשון בצורה ישירה וקורעת. דבר נוסף , יש הרבה דברים שהיא אומרת שגם חשבתי אך בחיים לא אגיד בקול רם. מאד נהנתי מהספר ומסגנון הכתיבה שלה.
עו"ד שותפה במשרד נחשב עם שני ילדים טיפש-עשרה ושרוטה מהחיים - ממשקעי העבר וממשקעי ההווה. עם כל זה, פלא שהיא מצליחה לייצג ולטפל בלקוחות החברה.
חוטפת כפות על ימין ועל שמאל מאמה, ילדיה ובעלה - שעזב אותה לטובת מישהי מבוגרת ממנה. מנסה לתמרן בין כולם ובין בני הזוג המזדמנים שלה.
זה יותר דרמה נוגעת ללב על מישהי שמנסה בכל כוחה לרצות את כל העולם (את עצמה, אמה, בעלה, ילדיה לקוחותיה ובני הזוג שלה) ולא כל כך מצליח לה. מאשר, קומדיה מצחיקה שלא ניתן להפסיק לקרוא בה מרוב צחוק.
"בעלי לא בבית" חיכה לי אצל חבר. התארחתי אצלו והוא יודע שאני תולעת ספרים אז הוא אמר לי "תקשיב, נתנו לי את הספר הזה בעבודה, אמרו לי שזה או זה או לזרוק לפח אז לקחתי אותו, לא קראתי אך אשמח לתת לך" הספר שבאמצעות הגורל נמצא בידי, לא ציפה שאסיים אותו ביומיים, גם אני לא.
הספר הזה מסופר בגוף ראשון, מנקודת מבטה של עורכת דין ממורמרת הנמצאת ביובל הרביעי לחייה. הספר כתוב באווירה הומוריסטית אך לעיתים רצינית ובסופו מתגלה סוד אפל.
אני דירגתי אותו 5 כוכבים כי הוא באמת ספר מעולה, קל לקריאה, מצחיק, ובעצם ספר מעולה להעביר איתו כמה אחרי צהריים טובים באווירה נינוחה.
תודה למירב הלפרין, חייב לציין שהייתי מאוד שמח לראות ספר המשך, במיוחד לאחר ההתעניינות הרבה שהסיפור הכניס אותי לרומן הסוער של עורכת הדין עם מנכ"ל בנק צמרת, אביב צימרמן.
לא משהו.הסיפור ידוע ואין צורך לחזור עליו. ��ומור אינפטילי שמתיימר להיות חכם. כמו הקניות בספורפארם-רגיעון,מרגיעון,שלוותון.....הבנו. "אין ציוצי ציפורים,אין שקיעות" וגם אין כישרון.שיא הבינוניות.
The first couple of chapters were hilarious, well written and even though i do not identify myself with the heroine - i could still relate and see where she was coming from.
A quick and funny book! Recommended if you feel like smiling and enjoying an easy light read