"המטרה של הספר הזה היא חזרתך בשאלה", כך מצהיר ג'רמי פוגל בהקדמה לספרו המבריק והמצחיק פילוסופים נגד אלוהים, ולוקח את הקוראים למסע בכמה מהתחנות החשובות ביותר של הפילוסופיה המערבית. על חוף גאולה, כסטודנט בקיימברידג' ובמהלך דייט אחד מחכים במיוחד, פוגל – ואנחנו איתו – פוגש את משנתם משנת התודעה של הוגים כסוקרטס ופירון, דיוויד יום ואלפרד אייר, שבמרוצת ההיסטוריה התמודדו עם הספק באמונה ועם האמונה בספק. המסר של כל אלה הוא אחד: אמונה באלוהים שנראה וחושב בדיוק כמוני היא אי־אמונה, והיא כפירה באלוהים האמיתי שאולי ישנו.
לג׳רמי פוגל יש אישיות מעצבנת שקורנת כמעט מכל עמוד, בניסיון להיות נגיש הוא גורם לקורא להרגיש טיפה כמו תינוק… ובנוסף לכל זה הוא גם צרפתי (🤮🤮🤮) . אבל כל כמה זמן כשהוא מצליח סוף סוף להגיע לנקודה הוא כותב משהו כל כך טוב שהוא גורם לי לחשוב על הכל בצורה אחרת..
״ “מי שמאמין באל ככל הנראה אשם בכפירה! מי שטוען לדעת בוודאות את הפתרון לבעיית הרוע מגביל את תפיסת האל שלו לכדי תמונה מוטעית של האלוהות. לבוא לאלוהים בגסות, להאמין בו בגסות, זה להפוך את האל לרע, לחלש, וזו כפירה!” כל הכבוד ג׳רמי.. ספר טוב
חולה על ג'רמי, מקשיב לו בכל הפוסקאסטים שהוא נמצא הפרק הראשון על הדייויד המלך הוא פרק טוב אבל, כחילוני, לא נראה לי שהספר הזה יוצא בשאלה מישהו עדיין ספר טוב על פילוסופים, אלוהים, ועל ג'רמי פוגל