״אולי נזכרתי מאוחר מדי״ הוא יומנה הבדוי של חגית, שנכתב בחודשי חייה האחרונים ונחשף לאחר מותה. ביומן, אשר פותח דלת אל האישה הצעירה שהייתה, היא נותנת דין וחשבון נוקב על חייה, על אימהותה ועל אהבותיה. אלא שמאחורי גבה נרקם סיפור נוסף: מהלך התקדמותה של הדמנציה המאיימת לגזול ממנה את כל הסיפורים.
באיזור עמוד 20 שנאתי את הספר וחשבתי שהדירוג שלי יהיה ⭐. קצת אחרי התחלתי להעריך יותר את הספר אבל עדיין היה לי יותר רגשות שליליים מאשר חיוביים בנוגע לספר. מתישהו היו יותר דעות חיוביות משליליות וכשהייתי לקראת הסוף (וגם עכשיו כשסיימתי) ידעתי שזה אחד הספרים הטובים שקראתי השנה. אני בגדול לא ממש מבקרת פה ספרים, אלא עוקבת אחרי מה שקראתי ונותנת ציון של כוכבים (אני מאוד אוהבת לתת ציונים).