סנוורים אפלים

by איתן גפני

כל החיים אמרו לעמליה שאול שהיא משוגעת, והיא ידעה עמוק בפנים שהיא לא. היום היא השתחררה מהכלא אחרי עשור, בגין רצח שהומתק ל’המתה באחריות מופחתת’ – והעולם שהיא פוגשת בחוץ הוא עולם שהיא לא מכירה: הפרעות במציאות, חזיונות שיטיון, אירועים הזויים, וגם הביקור המסתורי אצל אמא שלה – הדבר האחרון שהיא רצתה לעשות. אז היום שהיה אמור להחזיר אותה לחיים נורמליים הופך להיות יום פרוע ומוטרף, עם זיכרונות כואבים שמתערבבים כמו תרופה במזרק עם סודות קדומים. כי במקום לפתוח בחיים חדשים, עמליה נאלצת להיאבק על חייה בתוך עולם מסויט שנע בין דמיון למציאות, הווה ועבר, פאנק רוק ומוזיקה קלאסית, אימה ותקווה. ואם כל זה לא מספיק, היא נאלצת לשרוד בתוך בסיס צבאי באמצע שום מקום, שמציע יותר תעלומות מתשובות.

והיא בסך הכל רצתה חטיף טורטית, וסיגריה של חופש.

****

סנוורים אפלים הוא מותחן פסיכולוגי מרתק וגם קודר, שמשלב מיתולוגיות יהודיות עם סיפור הישרדות וריפוי מטראומות מצלקות. אם אי פעם תהית מה יקרה כשסטיבן קינג יעשה פק”ל קפה במדבר ביחד עם דיוויד לינץ’, התשובה תהיה יום השחרור של עמליה – שהופך להיות זירת קרב שבסיומו, היא תצטרך לגלות אם היא באמת אישה ללא אלוהים אבל עם שדים בנשמתה.

****

איתן גפני הוא במאי קולנוע ואיש תוכן, מחלוצי סרטי הז’אנר בישראל. יליד 1981, שמסרב לקחת על כך אחריות עד היום. סרטיו הופצו והוקרנו ברחבי העולם, וזכו באינספור פרסים. הוא איש משפחה מסור ואדם נחמד בכללי, שמפחד פחד מוות מג’וקים. סנוורים אפלים הוא ספרו הראשון, שהוא גם סוג של פריקוול לספר שדים וסמטאות.

240 pages, Paperback

Published January 1, 2025

Reviews

[Daniel · Rating 2 out of 5]

לאיתן גפני יש ערוץ יוטיוב מעולה על קולנוע (בעיקר) ומאד שמחתי לשמוע על קמפיין ההדסטארט שהוא הרים במטרה לפרסם 2 ספרים שכתב. כמובן שתרמתי. לדבריו, הספרים החלו את דרכם כתסריטים וזה בהחלט ניכר במהלך הקריאה. "סנוורים אפלים" ממש מתחנן שיסריטו אותו. לזכות הספר ייאמר שהשליש האחרון שלו די טוב ומעניין והנסיון לכתוב עלילת אימה על טבעית שמתרחשת בישראל (לא משהו מובן מאליו) צולח יפה. מה שלא עבד בשבילי היו הכתיבה עצמה שרוב הזמן שיעממה אותי והשימוש הבלתי פוסק במטאפורות קלישאתיות. תהליך ההגהה לא היה קפדני מספיק. היו כמה טעויות תחביריות. אהבתי את הרפרנסים לסרטי ז'אנר שללא ספק היוו השראה לספר. הגיבורה הראשית הזכירה לי בכמה מקרים את שרה קונור מסרטי "שליחות קטלנית ". למרות המגרעות צריך לומר שאפשר להרגיש כמה הכוונות של גפני היו טובות וכמה הוא נתן מהלב שלו ועל זה מגיע לו כל הכבוד.