על מה הספר- יואל שהוא ארכיאולוג ממוצע שחי חיים ממוצעים, מקבל פנייה מרשות העתיקות על דמות של אל הבעל שהתגלתה הירקון ונעלמה. מה שמתחיל כחקירה צדדית על גבול החוקית בישראל שאחרי הפיכה דתית, הופך למסע מיסטי משולב פנטזיה ומותחן על בני אור ובני חושך ומה קורה לאדם ולעולם כשהולכים ממש לקצה.
מה אהבתי
בניית העולם של ישראל דיסטופית ודתית בהרבה ממה שהיא היום, הייתה בעינה מוחשית ומוצלחת מאוד, אם כי מטרידה.
הרקע היהודי והכנעני היה מסקרן לי בעיקר כחובב גדול של היסטוריה. הדמות של יואל שרודף אחרי נקודות בלי לראות את התמונה הגדולה הייתה כתובה די טוב, וגם כל הביזנס של עולם הארכיאולוגיה והדתות הפולותיאיסטיות.
מה פחות אהבתי
הרקע הדיסטופי וההפיכה הדתית הורגשו כבר מההתחלה בבניית העולם, ונדמה לי שהאלמנטים האלה עבדו מעולה עד שחזרו על עצמם יותר מדי. החזיונות של יואל הרגישו לעיתים מבלבלים מדי ודרשו ממני לפעמים סבלנות כדי שהקשב יישמר בקריאה שלהם. הרגשתי שהחלק של הספר שקורה בהודו היה יכול לקבל פחות עמודים, והחלק האחרון של הספר סיקרן אותי מאוד והייתי רוצה הרחבה שלו.
לסיכום, בעל ירקון הוא ספר מאוד ייחודי בנוף מבחינת הנושאים והעולמות שבהם הוא מתעסק. הוא משלב בהצלחה יחסית עלילת מתח-מסתורין-פנטזיה ומיסטיקה יהודית/כנענית/פולותיאסטיות, נוגע בשורשים מקומיים ומומלץ למי שיש לו סבלנות וראש לקרוא משהו בועט, מיוחד שדורש ראש פתוח וקריאה בחלקים קטנים ולא בביס אחד.