בשדה בוקר השמש לא שקעה כמעט אף פעם, וכולנו התרוצצנו יחפים ופרועים מהפנימייה לקבר, מהקבר לצוק, והנעורים בערו לנו על העור ורק רצינו להרגיש עוד ועוד מהדבר הזה שלא ידענו לקרוא לו בשם.
לבנים של שדה בוקר היה עתיד בהיר, נהיר, מזהיר. בנים תמיד יודעים לאן הם הולכים. מישהו כבר צייר להם מפה והם רק צריכים לדעת לקרוא אותה.
אבל אנחנו היינו בנות.
פחדנו ושנאנו את עצמנו כמו בנות, ועמדנו בתחתונים מול המראה בחדר שלנו בפנימייה וכל אחת אמרה מה הכי מכוער בה. להיות בת אומר שאת חייבת להיזהר תמיד. כל הזמן.
ספרה הראשון של מיה יסעור הוא טקסט בשל ונפלא ומלא עסיס וטעם. העברית שלה יחפנית ופושטקית וגם אלגנטית ומדויקת. בעדינות ובתשומת לב היא מספרת סיפור אישי מאוד על מקום אחד ועל נערה אחת, אבל באורח פלא מחזירה אותנו, הקוראות ו
טוב בהחלט מדובר בספר ייחודי ושונה בנוף. עם זאת, הוא בלאגן אחד ענקי שהשאיר אותי בתחושה של, מה לעזאזל קראתי בשעה האחרונה??? מדובר בספרון פצפון וקטן, שהאמת היה לי מה זה נוח להחזיק ולקרוא, במיוחד כשקראתי אותו מיד אחרי ספר של סנדרסון, עצום ומתפרק שישב שנים בספריה. תמיד שניה לפני סוף שנה אני אוהבת לנסות להוסיף כמה שיותר ספרים קצרים כאלה לרשימת הנקראו השנה והוא בהחלט קלע למטרה הזו. אז אין מה לומר, בהחלט מדובר בחוויה ייחודית ואחרת. הקריאה מרגישה כמו שאני מדמיינת שלקרוא מחשבות אמור להרגיש. בליל מטורף ולא תמיד קוהרנטי של אירועים, סיטואציות, מחשבות, רגשות. הכתיבה לא מעבירה כמו שצריך עלילה, אני לא חושבת שממש הבנתי מה קרה שם, אבל בהחלט קיבלתי תמונה של הרגשה וחוויה. אני מניחה שזה מה שהסופרת ניסתה להעביר. בכל זאת, הייתי כן רוצה לקבל מעין התחלה וסוף טיפה ברורים יותר, לדעת מה אשכרה קרה שם. מה שכן, מאוד מאוד אהבתי את צורת הכתיבה, היא היתה מלאה בדימויים שממש התפעלתי מהם מצד אחד, אבל כתובה בשפה יומיומית ולא כבדה מדי מצד שני. עם זאת, השפה בספר בהחלט בוטה. בסופו של יום הוא עוסק בגיל ההתבגרות. מי שלא מעוניין לקרוא על ההשפעה של אוברדוז הורמונלי במוח של נערה בגיל ההתבגרות זה לא ספר בשבילו. באופן אישי היה לי קצת קשה להתחבר לנושא הסמים ואלכוהול שמלווים מאוד את הסיפור, אבל זה כבר טעם והעדפה אישיים. אני מבינה שזה חלק מהתיאור של התקופה והכל. בכל זאת הייתי מעדיפה שזה יהיה חלק פחות משמעותי בסיפור. מעבר לכל זה, אני מניחה שיש לי קצת קושי עם המסר של הספר. כן, נכון, להיות אישה זה מורכב וקשה והעולם לפעמים בנוי נגדנו. הכל נכון. עדיין קשה לי עם הצורה הקצת תוקפנית שנובעת מהספר כלפי גברים. אני מרגישה שלפעמים השיח קצת נסחף סביב הנושא הזה והופך מלהיות בעד נשים ללהיות נגד (עד אפילו קצת שנאת) גברים והספר הרגיש לי עומד על התפר בעניין הזה. להיות אישה זה מאתגר, אבל אני לא חושבת שלהיות גבר זה לא. ברור שאין לנו את אותם הבעיות והאתגרים, אבל אני לא חושבת שקל להיות אף אחד מהמינים. ברור שהספר הזה מציג נקודת מבט מאוד ספציפית ורגעית ואישית. ובכל זאת, אני מרגישה שצריך להשמיע גם קול קצת אחר. בקיצור, אני לא יודעת אם אני ממליצה. אולי אם אתם מרגישים שכל הספרים שאתם קוראים הם אותו דבר ובא לכם משהו בועט וקצת הזוי, שתקראו במהירות ותצאו קצת בשוק. או אם תמיד חלמתם להיות קוראי מחשבות ואתם רוצים לחוות משהו שיכנע אתכם שאולי לא כדאי. אז זה הספר.