אם כולם רוצים את מי שהם לא יכולים לקבל, וכולם כבר יודעים את זה כמו שהם יודעים שהשמש זורחת בבוקר במזרח, אז דייטים הם בסך הכול משחק אומץ שבו אנחנו מחכים לראות מי יהיה זה שירצה ומי יהיה זה שילך. וזה לא נשמע בכלל כמו אהבה."
לכאורה, למעין ולנועם יש 90% התאמה. שניהם למדו ספרות השוואתית, יש להם טעם זהה במוזיקה רגשנית ושניהם ביסקסואלים. בפעם הראשונה שהאפליקציה מפגישה אותם, אי־אז בתל אביב של שנת 2013, נועם לא מוצא חן בעיני מעין והיא מתחמקת מחיזוריו, אבל הגורל יוכיח לה שהאלגוריתם לא טעה. כשרגשותיה יתהפכו, היא תגלה שהם כמו חיות נדירות מאותו מין שלפתע מצאו זה את זה. דווקא אז נועם נבהל מעוצמת הקשר ביניהם ומסיים אותו, ומעין מרגישה שהיא שוב נופלת לאותן תהומות מוכרות ולשאלות שרודפות אותה שנים – למה היא תמיד מתאהבת במי שלא יכול להחזיר לה אהבה, והאם זה בכלל יכול להיות אחרת?
אינסוף שיברונות לב קטנים הוא קומדיה רומנטית סקסית וחכמה, שבמרכזה דמויות כובשות המזנקות מהדף במלוא חיותן. מיכל פיטובסקי רוקמת עלילה נטולת מאמץ ומכמירת לב, שתזכיר לנו כמה החיצים של קופידון דוקרים, ושצריך לעבור אינסוף שיברונות לב כדי למצוא אהבה שלמה.
מיכל פיטובסקי נולדה בפרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית, וגדלה בירושלים. אביה היה איתמר פיטובסקי, פרופסור לפילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית בירושלים. החל מגיל 19 החלה לתקלט תחת שם הבמה "אלטרנטיב צ'יק", מעל במות שונות בירושלים. היא תקלטה רוק אלטרנטיבי, אייטיז ואלקטרו, משלח יד בו עסקה במשך תשע שנים.
פיטובסקי היא בעלת תואר ראשון בספרות כללית והשוואתית ובתולדות האמנות, מן האוניברסיטה העברית בירושלים.
"אספלט" הוא הרומן הראשון שלה שיצא לאור. הרומן פורסם בהוצאת כתר בשנת 2012. בנוסף לכך פירסמה בכתב העת "הכיוון מזרח", ב"אלכסון", ובבלוג שלה, "טיפוסים".
אינספור שברונות לב קטנים הוא לא מסוג הספרים שאני קוראת בדרך כלל, ובטח לא כשכתוב בתקציר שמדובר ב״קומדיה רומנטית קלילה״ ותיאור של התאהבות על בסיס 90% התאמה באפליקציית היכרויות. שבעתי מסדרות כאלה בנטפליקס ואמרתי לא תודה. ובכל זאת פתחתי את הספר, אולי כי מעין גם היא בוגרת תואר ראשון בספרות השוואתית ומחפשת מה לעשות עם חייה, אולי כי הייתי צריכה בלא-מודע לקרוא ספר ״קליל״ אחרי כל הספרים המדכאים האחרונים שקראתי.
בכל אופן, ההתחלה הזכירה לי למה אני נמנעת מהז׳אנר הזה: זה התחיל שטחי, בדיוק כמו שצפיתי; מתאמץ להיות שונה אבל קולע בדיוק לקיטשיות של הרומ-קומ. גלגלתי עיניים מלא זמן ובכל זאת המשכתי לקרוא. לאט לאט משהו השתנה, כמעט בלי ששמתי לב. ככל שהתקדמתי, הבנתי שהקלילות היא רק שכבת צבע דקה שמסתירה עומק ומורכבות, שמביט ישירות בשאלות שהרבה מאיתנו מעדיפים לא לגעת בהן (או לפחות אני מעדיפה, מקווה שאני לא לבד בזה). כאילו פיטובסקי רימתה אותנו עם ממתק לתוך שיחת עומק שכעת אין איך להתחמק ממנה, והיא מכריחה אותנו להתמודד עם נושאים זהותיים קשים.
באמת שיש בספר הזה נגיעה בנושאים רבים שמטרידים בעיקר את הדור שלי. הגיבורה, מעין, למדה ספרות השוואתית ושאפה להיות סופרת, אבל בסוף היא מצאה את עצמה במעין חיי נוחות בהייטק בגלל המשכורת והצורך לפרנס את עצמך. תוך כדי היא וחברתה אודליה מציגות פנים שונים לחיפוש אחר משמעות וזוגיות במאה ה-21, כיצד משחקים את המשחק העדין של התקרבות והתמסרות, מהי אהבה אמיתית בכלל, ומהן ההשלכות של חוסר בקרקע יציבה. מעבר לאהבה הרומנטית, הספר מעלה את נושא החברות, התמודדות עם מערכות יחסים שלא עבדו, הכאב שבפרידה מאדם קרוב. שברונות הלב שמוזכרים בשם הספר מתייחסים לא רק לאהבה רומנטית שלא הצליחה, אלא גם לקבלה ושחרור של מסלול חיים שלא הלך כצפוי, כאשר ההכרה העצמית כרוכה בשינוי וקבלה של ה״אני״ החדש, שלא תואם בדיוק את מי שתיארנו לעצמינו שנהיה.
בקיצור, בלי שציפיתי נכנסתי לתוך ספר שעוסק בפחדים, כישלונות וחיפוש אחר משמעות. פיטובסקי הכריחה אותי לשבת לשיחת עומק ולהתמודד לכמה שעות עם נושאים שבאמת ובתמים מטרידים את מוחי ביומיום של. אז נכון, אולי הסוף חוזר מעט אל כללי הז׳אנר, אולי בשביל לתת קצת נחמה ואוויר אחרי הדרך הארוכה והלא-צפויה של הקריאה. הלב של הספר, רובו המוחלט, עוסק בנפש הגיבורה שמספרת, והיא מאוד דומה לנו. מצאתי את עצמי מתרגשת, אפילו דומעת, וזה היה רחוק מאוד מהציניות שהתחלתי איתה.
זה לא ספר מושלם, אבל הוא כן ספר שמצליח לנער משהו. להזכיר כמה עדינים אנחנו, כמה בקלות אנחנו שוכחים את עצמנו בתוך רצונות של אחרים, כמה קשה לבחור חיים שמרגישים באמת שלנו. ואם ספר מצליח לגרום לי לחשוב על כל זה, אולי יש בו הרבה יותר ממה שהכריכה מבטיחה.
This entire review has been hidden because of spoilers.