ארבעים שנה שהיא שם, בבית החולים הפסיכיאטרי בירושלים, בונה יקום פרטי, מסועף, מלא פרטים ורמזים. היא לא שכחה דבר אך לא ברור עד כמה עולמה הפנימי קשור למציאות. ואז מגיע נדב, פסיכולוג צעיר עם שקט חיצוני ונפש סדוקה מהשירות הקרבי, והוא מקשיב לה באופן אחר. מתעקש להבין. לאט, נגד כל הסיכויים, היא מניחה לו להתקרב, אבל ככל שהוא מתקרב הוא מתקשה להבחין היכן נגמר השבר שלה ומתחיל אזור הדמדומים שבו הוא עצמו חי, וחווה על בשרו את מסקנתו של ויליאם פוקנר: העבר לעולם לא מת, הוא אפילו לא עבר.
בנובלה הכורסה הירוקה בוחן יובל נריה מה קורה כשמטפל יושב מול מטופל ופוגש בכאב שלו־עצמו, שאותו לא הצליח לרפא; מה אם הכאב הזה הוא הדבר האחרון שנותר לו מאדם אהוב; כיצד נשזרים להם היחסים בין מטופל למטפל; ואיך, אם בכלל, נשמרים גבולות התפקיד במשך המסע הטיפולי. מהלך האירועים בספר מגלה שטיפול נפשי עשוי להיות מן הדברים הנועזים ביותר ששני אנשים יכולים לעשות יחד מבלי לצאת מן החדר.
Yuval Neria (Hebrew: יובל נריה) is a Professor of Medical Psychology at the Departments of Psychiatry and Epidemiology at Columbia University Medical Center (CUMC), and Director of Trauma and PTSD Program, and a Research Scientist at the New York State Psychiatric Institute (NYSPI) and Columbia University Department of Psychiatry.
He is a recipient of the Medal of Valor, Israel's highest decoration, for his exploits during the 1973 Yom Kippur War.
The Green Armchair - Yuval Neria הוצאת כנרת זמורה, 2025, 127 עמודים מודפסים
נתחיל מהסוף. זהו ספר מכובד ומכבד, אך כזה שנותן אגרוף בבטן. נובלה קצרה שאין בה אף מילה מיותרת, מאלה שלא יכולים להפסיק אבל גם לא רוצים שתיגמר.
נדב גרין הוא פסיכולוג קליני בבית החולים הפסיכיאטרי בירושלים. נדיבה היא מטופלת שחיה בבית החולים הזה כבר 40 שנה. נדב לוקח על עצמו את המשימה לרדת לעומקו של הטיפול בה כדי לאפשר לה להשתחרר סוף סוף מבית החולים ולהתחיל בחיים עצמאיים משלה. "ומה הלאה, מה באשר לטיפול עצמו? החליט לפשט דברים. די ללכת סחור-סחור, אמר לעצמו. הגיע הזמן לטיפול ממוקד טראומה, קצר, מובנה, אפקטיבי. כזה שפועל לא רע עם רוב נפגעי הטראומה הנפשית, חיילים, אזרחים." עמ' 64
וזה אכן מתחיל מטיפול מקצועי וסדור, עם אבחון של מתמחָה. לכאורה הכל זורם כמתוכנן. הפגישות בין נדב לנדיבה מתקיימות בשיגרה, כשהיא מגיעה למשרדו, יושבת על הכורסה הירוקה ומתחילה, לאט לאט, לחשוף את האובדנים שחוותה עוד מילדותה. "אומַר לו כי כך וכך וכך אירע לי. כך-וכך-וכך- וכך. ומילותי יזרמו מפי... וזה הכול. זה סוד הדברים כולם. סוד יסוד עולמי. פשר חטאַי. מסכת אשמתי." עמ' 61
במהלך הטיפול והדיאלוג עם נדיבה, נחשף השבר שנדב נושא עימו. לרגע מתחלפים השניים בתפקידים. הוא חוטף התקף חרדה שמדליק אצלו אור אדום, ומאלץ אותו להתמודד עם עברו.
נובלה נהדרת. נדב מסופר בגוף שלישי, נדיבה, בשפה יפה ומיוחדת - בגוף ראשון. אהבתי את התמונה על הכריכה, את הכורסה הנעימה מול החבל הקרוע. גם הפורמט של הספר נותן לו מבחינתי נקודות זכות. ממליצה מאד מאד. https://taliasbooks.blogspot.com/2025...
נובלה קצרה על טיפול פסיכולוגי ועל המחיר של טראומה והדחקה. הכתיבה אכן מיוחדת, אבל לא באופן שהלהיב או סיקרן אותי. העולם הרגיש מעט דל, וההתפתחות ה"טיפולית" נעשתה מהר מדי לטעמי. ספר אחר, בעל מבנה דומה – כשניטשה בכה – הרגיש מוקפד יותר, והייתי ממליץ עליו למתעניינים בנובלה העוסקת בטיפול פסיכולוגי.
גם ספריו של יורם יובל טובים, אם כי אינם פרוזה.
בכל מקרה, אני ממליץ על "הכורסה" בשל העכשוויות שלו בחברה הישראלית. אנחנו מוצפים ומוקפים בטראומה, שתלווה אותנו כחברה במשך שנים ארוכות. חשיפה ושיתוף, הנעשים בבטחה ובהקשר טיפולי אישי או קבוצתי, הם הכרחיים לריפוי. בנושא הזה ד"ר נריה עושה עבודה חשובה מאין כמותה.