"הוא ניגש לפינת האוכל, גרר משם כיסא כבד והניח ליד הדלת כמעצור. אבל הוא שכח דבר אחד: כיסאות כבדים בבית מספר 8 יכולים לזוז לבד".
כשנועה טסה לנסיעת עבודה, שחר נשאר לבד עם התאומות בקוטג' המושלם שקנו בפרויקט בשרון. מהר מאוד הוא מגלה לאימתו שבבית הזה הבנות הן לא היחידות שמשחקות בצעצועים. חפצים זזים מעצמם, רעשים מוזרים נשמעים, ושחר מבין שהם לא לבד. ברגע שהאירועים מתחילים להיות מפחידים מדי, הוא נעזר בחברו חובב המיסטיקה כדי לגרש את הדייר הלא קרוא מבית חלומותיהם. כשנועה חוזרת, העניינים מידרדרים ושחר נאלץ לעמוד במבחנים בלתי אפשריים כאבא וכבן זוג, מבחנים שיקבעו את גורל משפחתו ואת גורלו שלו.
החדר בקצה המסדרון הוא מותחן פסיכולוגי על-טבעי המשלב דרמה משפחתית, מסתורין ואימה. בין סימני שאלה מטרידים לתגליות מצמררות, גל ובר פורש בפנינו ביד בוטחת עלילה אפלה וחודרת-נשמה שמקפלת בתוכה סיפור נוגע ללב על מסירות הורית, על קנאה רומנטית, על אשמה ועל תיקון.
אף שלא תרצו להניח את הספר מהיד, לפעמים תיאלצו לעשות זאת כדי להירגע ממה שקראתם. כמו רוח רפאים, הספר הזה עלול לתפוס אתכם לא מוכנים.
גל ובר, נשוי ואב לשלוש, החל לפרסם סיפורים קצרים בהיותו סטודנט לפסיכולוגיה. הוא מתגורר בכרכור ומתפרנס מפרסום. זהו ספרו הראשון.
גילוי נאות: אינני מחובבי הז'אנר. קראתי את הספר לקראת מועדון קריאה
חיובי * נקרא במהירות, כתיבה קולחת * משחק הפרספקטיבות לקראת שיאו של הספר נחמד * כנהוג בז'אנר, הקצב מואץ ככל שמתקרבים לסוף (כולל סצינת "היד הבוקעת מהקבר")
שלילי * פרט לעשרים העמודים האחרונים, חסר הרכיב עוכר השלווה הדרוש לספר אימה. * יש מספר אירועי תבהלה שלא מבהילים בעליל * בסופו של יום יש רק דמות אחת מעניינת בספר, וגם היא חד-גונית.
ספר אימה נגיש- לא מכביד מידי, לא מפחיד ולא מצמרר. סה"כ ספר די קריא וזורם. הייתי צריכה לקרוא אותו למועדון קריאה. ז'אנר האימה לא חביב עליי בסרטים ולכן לא יצא לי לקרוא הרבה ספרים המוגדרים אימה ודי חששתי מהקריאה בו. לשמחתי הספר לא צימרר אותי אלא היה מותח ומסקרן. קראתי אותי די מהר ונהניתי מהקריאה. יהיה לי מעניין לשוחח עם אחרים על האפילוג של הספר ואיך הם הבינו אותו.