אני לא אוהבת לקרוא ספרי רומנטיקה שכתבו סופרות ישראליות. אני יכולה לטעון שזה בגלל שהספרים האלה לא מספקים לי את האסקפיזם הנדרש מספרי רומנטיקה, אבל האמת היא שרובם כתובים ברמה ממש ממש נמוכה. לכן הייתי קצת סקפטית כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה. לא ציפיתי ממנו ליותר מדי, ובחרתי לקרוא אותו בעיקר בזכות הכריכה היפה והתקציר המסקרן. אני שמחה לדווח שהספר הזה הפתיע אותי לטובה, גם ברמת האסקפיזם שהוא סיפק ובעיקר ברמת הכתיבה הגבוהה.
דני מקבלת לנהל את היקב של משפחת קאן. אבא שלה היה היינן הראשי של היקב והיא גדלה לצד המשפחה ולצד היקב. הבעיה שדמי, בעלת היקב, מצוותת לדני את יובל, הנכד שלה, שיעזור לה בניהול היקב. דני מאוהבת ביובל מגיל 13, אבל הוא שבר את לבה כשהתחתן עם החברה הכי טובה שלה.
לכאורה, עלילה קלאסית עם טרופים מוכרים וטובים (האהוב עלי: הוא מטפל בה כשהיא חולה), אבל בניית המתח המיני והאופן שבו נכתבה הכמיהה של דני ליובל, כל כך טובים, שזה מה שעושה את כל ההבדל. אני מודה שאני מתקשה להבין אהבה מכלה כזאת שמחזיקה מעמד כל כך הרבה שנים, אבל הסופרת הצליחה לכתוב את זה בצורה טובה ואמינה. נוף הגפנים ודיבורי היין נתנו לי את האסקפיזם הנדרש, גם אם פה ושם מוזכר שירות המילואים של יובל.
אחלה ספר! מומלץ לחובבות הרומנטיקה וגם לאלה שנמנעות מרומנטיקה ישראלית.
הורדתי חצי כוכב, כי החצי הראשון של הספר זרם לי קצת יותר לאט מהרגיל, אז סה"כ 4.5⭐