What do you think?
Rate this book
ולינדר
כל משיכת קשת זעקה את מצוקתי. כל פריטת מיתר הפכה לדמעה.
בעולם שבו אין זכות לאהוב, המנגינה נעשית אפלה.
בשנת 1938 הפחד הגדול ביותר שלי היה לנגן סולו על במת הקונצרטחבאו באמסטרדם.
בשנת 1940 פלשו הנאצים להולנד, והפחד הגדול ביותר שלי היה שלא אוכל לאחוז שוב בכינור ולספר את הסיפור שלי.
שמי אלקה ברנשטיין ואני כנרית מחוננת.
הנגינה הייתה עבורי כמו אוויר לנשימה, ואני ניגנתי למען הגבר שלי.
הגבר שנאלץ לעזוב אותי ולהילחם עבור מי ששאפו להשמיד אותי.
חשיכה ירדה על הנגינה שלי ומילותיי נעלמו.
אך בתוך הלב פנימה קיוויתי והתפללתי שהמנגינה שלנו לא תכבה לעולם.
ולינדר הוא רומן היסטורי מטלטל שנקרא בנשימה עצורה.
בעולם שבו אין זכות לאהוב, המנגינה נעשית אפלה.
בשנת 1938 הפחד הגדול ביותר שלי היה לנגן סולו על במת הקונצרטחבאו באמסטרדם.
בשנת 1940 פלשו הנאצים להולנד, והפחד הגדול ביותר שלי היה שלא אוכל לאחוז שוב בכינור ולספר את הסיפור שלי.
שמי אלקה ברנשטיין ואני כנרית מחוננת.
הנגינה הייתה עבורי כמו אוויר לנשימה, ואני ניגנתי למען הגבר שלי.
הגבר שנאלץ לעזוב אותי ולהילחם עבור מי ששאפו להשמיד אותי.
חשיכה ירדה על הנגינה שלי ומילותיי נעלמו.
אך בתוך הלב פנימה קיוויתי והתפללתי שהמנגינה שלנו לא תכבה לעולם.
ולינדר הוא רומן היסטורי מטלטל שנקרא בנשימה עצורה.
490 pages, Paperback
Published September 1, 2025
About the author
Dana L. Elgrod
42 books134 followersMy name is Dana Levy Elgrod. I am married to Sir James Elgrod...Well, he's not really a sir, but for me, he is. I am the proud mother of Shachar, a smart, gifted little girl of 7 going on seventeen and Jonathan, my fiery, funny little boy of 5, who has the amazing ability to stretch the truth to suit himself.
I am a lecturer in communications at a private university and CEO of a public relations company. I'm addicted to books; at the age of six I entered a library and haven't left since.
The first romance I ever read, and that left the biggest mark, was 'Gone With The Wind'. Whenever I'm having a bad day, I just think of Scarlett O'Hara, and say to myself" After all... tomorrow is another day."
I was raised in a warm and loving family. My parents taught me the power of imagination, to aim as high as I can, and to live life without fear because good things happen to good people. When I met my husband, I realized how amazing it is to live with someone who shows you what love and passion with no boundaries are all about.
I hope and pray that I have succeeded in conveying this message to my readers.
Why did I decide to write The Passion to Survive?
After the Tsunami in Thailand, a plot started forming in my mind. It stayed with me for a few years, but I never thought about developing it any further. Until one evening, my husband told me something that I already knew. He said that if I don't start writing this book, I would always regret it. The next morning, I sat in front of my computer and wrote the first sentence. I erased it and wrote it again, then I changed it and rewrote it, and so it continued for the next twelve hours. The Passion to Survive trilogy was written in one breath. Once I started, I was barely able to stop, and the result is in front of you. I live and breathe my books. Into each one, I have instilled my values, my beliefs, and my love. In each of the characters, there is a little of the people in my life, and there is no doubt in my mind that I am truly blessed!
I am a lecturer in communications at a private university and CEO of a public relations company. I'm addicted to books; at the age of six I entered a library and haven't left since.
The first romance I ever read, and that left the biggest mark, was 'Gone With The Wind'. Whenever I'm having a bad day, I just think of Scarlett O'Hara, and say to myself" After all... tomorrow is another day."
I was raised in a warm and loving family. My parents taught me the power of imagination, to aim as high as I can, and to live life without fear because good things happen to good people. When I met my husband, I realized how amazing it is to live with someone who shows you what love and passion with no boundaries are all about.
I hope and pray that I have succeeded in conveying this message to my readers.
Why did I decide to write The Passion to Survive?
After the Tsunami in Thailand, a plot started forming in my mind. It stayed with me for a few years, but I never thought about developing it any further. Until one evening, my husband told me something that I already knew. He said that if I don't start writing this book, I would always regret it. The next morning, I sat in front of my computer and wrote the first sentence. I erased it and wrote it again, then I changed it and rewrote it, and so it continued for the next twelve hours. The Passion to Survive trilogy was written in one breath. Once I started, I was barely able to stop, and the result is in front of you. I live and breathe my books. Into each one, I have instilled my values, my beliefs, and my love. In each of the characters, there is a little of the people in my life, and there is no doubt in my mind that I am truly blessed!
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 6 of 6 reviews
July 25, 2026
5⭐️
״את המנגינה שלנו לא ישתיקו לעולם🎻.״
אם הייתי יכולה להביא לזה אינסוף כוכבים, זה מה שזה היה מקבל.
הספר הזה היה קשה. היה לי קשה נפשית לקרןא את זה ועל כל הזוועות בתקופת השואה שהם נאלצו לעבור.
עם כמה שהוא היה קשה, הוא היה כל כך טהור. הכתיבה של דנה יודעת בדיוק איך לגעת בלב. אני לא יודעת איך מסכמים את הספר במילים, אבל אני יודעת שלא אעבור הלאה בקלות.
הפרפר והזאב>> הם היו כאלו קדושים ואני כל-כך אוהבת אותם. מהרגע הראשון לא ויתרו אחד על השני למרןת הכל. כן היה לי קשה קצת שלא היה נקודת מבט גברית כי רציתי לדעת מה עבר בראש של וולף. המצ של אלקה שבר אותי רגשית. לא יכולתי לראןת אותה סובלת ככה מהזיות, כל כך קיוויתי שהבת שלה תשוב לאהוב אותה ואני שמחה שזה קרה.
כל כך אהבתי את החבורה של וואלף, אוליב, אן ואלקה!! אוף כל כך רציתי עוד מהם ואני לא יודעת מה הייתי עושה לעצמי אם אחד מהם לא היה חיי.
כל המוות שהיה שם לא עשה לי טוב. כל רגע מצאתי את עצמי על סף דמעות. כל רגע קיוויתי שהם יחיו, ובסוף התנפץ לי כל התקוות.
לא יכולה לחכות לקרוא עוד ספרים של דנה. אני חייבת את זה לנפש שלי.
״את המנגינה שלנו לא ישתיקו לעולם🎻.״
אם הייתי יכולה להביא לזה אינסוף כוכבים, זה מה שזה היה מקבל.
הספר הזה היה קשה. היה לי קשה נפשית לקרןא את זה ועל כל הזוועות בתקופת השואה שהם נאלצו לעבור.
עם כמה שהוא היה קשה, הוא היה כל כך טהור. הכתיבה של דנה יודעת בדיוק איך לגעת בלב. אני לא יודעת איך מסכמים את הספר במילים, אבל אני יודעת שלא אעבור הלאה בקלות.
הפרפר והזאב>> הם היו כאלו קדושים ואני כל-כך אוהבת אותם. מהרגע הראשון לא ויתרו אחד על השני למרןת הכל. כן היה לי קשה קצת שלא היה נקודת מבט גברית כי רציתי לדעת מה עבר בראש של וולף. המצ של אלקה שבר אותי רגשית. לא יכולתי לראןת אותה סובלת ככה מהזיות, כל כך קיוויתי שהבת שלה תשוב לאהוב אותה ואני שמחה שזה קרה.
כל כך אהבתי את החבורה של וואלף, אוליב, אן ואלקה!! אוף כל כך רציתי עוד מהם ואני לא יודעת מה הייתי עושה לעצמי אם אחד מהם לא היה חיי.
כל המוות שהיה שם לא עשה לי טוב. כל רגע מצאתי את עצמי על סף דמעות. כל רגע קיוויתי שהם יחיו, ובסוף התנפץ לי כל התקוות.
לא יכולה לחכות לקרוא עוד ספרים של דנה. אני חייבת את זה לנפש שלי.
November 8, 2025
יצירת מופת.
פשוט לכו לקרוא.
פשוט לכו לקרוא.
December 30, 2025
כמה פעמים בכיתי? מספיק כדי למלא את הכינרת
February 9, 2026
אני בדרך כלל לא בוכה מספרים אבל הספר הזה בהחלט גרם לנ לדמוע.
עוד יצירת מופת של דנה
״את המנגינה הזאת לא ישתיקו לעולם״
עוד יצירת מופת של דנה
״את המנגינה הזאת לא ישתיקו לעולם״
October 18, 2025
״את המנגינה שלנו לא ישתיקו לעולם.״ 🎻
——
אלקה היא נערה צעירה ותמימה וכנרית מחוננת. ב-1938 הפחד שלה היה לנגן על הבמה הגדולה ביותר באמסטרדם, ב-1940 הפחד שלה היה לא לספר את הסיפור שלה באמצעות הכינור. הנגינה היא חלק ממנה וכשהיא עשתה זאת, זה היה למען הגבר שלה, שנאלץ לעזוב אותה כדי להילחם עבור הצד שרוצה להשמיד את בני עמה. ולמרות שהתמימות שלה נעלמה בגלל הדברים שנאלצה לעבור והחשכה ששוררת מעליה, משהו בה עדיין מקווה שהאור שלה והמנגינה שלה, לא יכבו לעולם.
——
אין לי בכלל מילים כדי לתאר איך אהבתי את הספר וכמה הוא השפיע עליי. רק אגיד שזה חד משמעית הרומן ההיסטורי הכי טוב של דנה והכתיבה שלה מרגשת אותי תמיד. בעיקר כאן. היכולת שלה לכתוב על נושאים כואבים ברגישות ובצורה כל כך מדוייקת ורכה - יחד עם המחשבות והרגשות של כל דמות - מפליאה אותי כל פעם מחדש. הוא סחף אותי ישר מהעמוד הראשון וקראתי אותו כמעט בלי לעצור.
אלקה פשוט מותק. החברות שלה עם אוליבר ואן מקסימה והדיאלוגים שלהם הצחיקו אותי וגרמו לי לחייך, האהבה שלה ושל וולף עשתה לי פרפרים בבטן וריגש אותי איך שהוא דאג לה כל הזמן, כיבד אותה ותמיד התייחס אליה יפה. והעציב אותי כל מה שנאלצה לעבור כשהייתה בנפרד ממנו, איבדה את האהובים שלה ואיך הטראומה שלה השפיעה עליה, אבל הוא לא ויתר עליה לרגע, גם כשכעסה עליו שלא היה לצידה במהלך כל המלחמה וגם שהתקשתה לסלוח לו על כך. וזאת ההוכחה כמה האהבה שלהם ניצחה הכל.
הספר הזה פשוט יצירת אומנות. הוא מטלטל, מלא רגש ועוצמתי. כשקוראים אותו מבינים איך לצערנו ההיסטוריה חוזרת על עצמה, גם בתקופת השואה וגם בימינו. וכואב להבין את זה. אך בין המילים יש מסר מהמם והוא - לא לאבד את התקווה. ⋆˙⟡♡
——
אלקה היא נערה צעירה ותמימה וכנרית מחוננת. ב-1938 הפחד שלה היה לנגן על הבמה הגדולה ביותר באמסטרדם, ב-1940 הפחד שלה היה לא לספר את הסיפור שלה באמצעות הכינור. הנגינה היא חלק ממנה וכשהיא עשתה זאת, זה היה למען הגבר שלה, שנאלץ לעזוב אותה כדי להילחם עבור הצד שרוצה להשמיד את בני עמה. ולמרות שהתמימות שלה נעלמה בגלל הדברים שנאלצה לעבור והחשכה ששוררת מעליה, משהו בה עדיין מקווה שהאור שלה והמנגינה שלה, לא יכבו לעולם.
——
אין לי בכלל מילים כדי לתאר איך אהבתי את הספר וכמה הוא השפיע עליי. רק אגיד שזה חד משמעית הרומן ההיסטורי הכי טוב של דנה והכתיבה שלה מרגשת אותי תמיד. בעיקר כאן. היכולת שלה לכתוב על נושאים כואבים ברגישות ובצורה כל כך מדוייקת ורכה - יחד עם המחשבות והרגשות של כל דמות - מפליאה אותי כל פעם מחדש. הוא סחף אותי ישר מהעמוד הראשון וקראתי אותו כמעט בלי לעצור.
אלקה פשוט מותק. החברות שלה עם אוליבר ואן מקסימה והדיאלוגים שלהם הצחיקו אותי וגרמו לי לחייך, האהבה שלה ושל וולף עשתה לי פרפרים בבטן וריגש אותי איך שהוא דאג לה כל הזמן, כיבד אותה ותמיד התייחס אליה יפה. והעציב אותי כל מה שנאלצה לעבור כשהייתה בנפרד ממנו, איבדה את האהובים שלה ואיך הטראומה שלה השפיעה עליה, אבל הוא לא ויתר עליה לרגע, גם כשכעסה עליו שלא היה לצידה במהלך כל המלחמה וגם שהתקשתה לסלוח לו על כך. וזאת ההוכחה כמה האהבה שלהם ניצחה הכל.
הספר הזה פשוט יצירת אומנות. הוא מטלטל, מלא רגש ועוצמתי. כשקוראים אותו מבינים איך לצערנו ההיסטוריה חוזרת על עצמה, גם בתקופת השואה וגם בימינו. וכואב להבין את זה. אך בין המילים יש מסר מהמם והוא - לא לאבד את התקווה. ⋆˙⟡♡
June 20, 2026
אוקיי אז הסקירה תלך לפי כמה קריטריונים של דרוג:
עלילה: 5/5
דמויות: 3/5
סיפור:5/5
מחקר של הסופרת- בכל זאת ספר תקופתי: 10/5
כתיבה :2/5
כן מאוד אהבתי את העלילה והמחקר המדהים שדנה עשתה ורק על זה מגיע לה 5 כוכבים, באמת.
אבל לא התחברתי לדמויות ולא הצלחתי להבין מדוע הם התאהבו אחד בשניה. אהבתי יותר את הדמויות המשניות מהדמויות הראשיות. כן אהבתי את ההתפתחות של הדמות של אלקה ממישהי בגיל שלי שמתנהגת כמו תינוקת וכל הסביבה שלה מתייחסת אליה כמו ילדה קטנה לאישה עצמאית, אמיצה וחזקה אבל ב65% מהספר רציתי כבר לסיים עם זה כי הדמות שלה כל כך עצבנה אותי גם בסוף, איך שהיא מתנהגת למי שהיא טוענת שאהבת חיה זה היה פשוט מזעזע.
בסוף הצלחתי להתחבר לדמויות טיפה אבל לא ברמה עכשיו שאני בוכה או מתרגשת איתם. כן הצלחתי להתחבר לכאב של אלקה אבל זה אחרי הרבה זמן בספר בערך ב20 אחוז האחרונים.
האם אקרא את הספר הזה שוב? כנראה שלא אבל בכל זאת דנה הסופרת האהובה עליי ואני ממליצה על שאר הספרים שלה
*ספוילר*
1- אני במקום וופלגנג הייתי כבר מסיימת את את הקשר
או את ח’’ אם אהבת חיי הייתה מאשימה אותי שנטשתי אותה בזמן שהצלתי את אמא שלי. כאילו כן הייתי בוחרת באמא שלי אלף פעם על אישה בת 25 שמתנהגת כמו בת 12!
2- רציתי שהיא תסיים עם ארון הם היו יותר מתאימים ןלא רק בגלל שהוא יהודי, ארון כובש בשקט הפנימי שלו, באומץ שלו, בדאגה שלי והוא פי אלף יותר חתיך ושווה מוופלנגנג (איך שלא קוראים לו).
עלילה: 5/5
דמויות: 3/5
סיפור:5/5
מחקר של הסופרת- בכל זאת ספר תקופתי: 10/5
כתיבה :2/5
כן מאוד אהבתי את העלילה והמחקר המדהים שדנה עשתה ורק על זה מגיע לה 5 כוכבים, באמת.
אבל לא התחברתי לדמויות ולא הצלחתי להבין מדוע הם התאהבו אחד בשניה. אהבתי יותר את הדמויות המשניות מהדמויות הראשיות. כן אהבתי את ההתפתחות של הדמות של אלקה ממישהי בגיל שלי שמתנהגת כמו תינוקת וכל הסביבה שלה מתייחסת אליה כמו ילדה קטנה לאישה עצמאית, אמיצה וחזקה אבל ב65% מהספר רציתי כבר לסיים עם זה כי הדמות שלה כל כך עצבנה אותי גם בסוף, איך שהיא מתנהגת למי שהיא טוענת שאהבת חיה זה היה פשוט מזעזע.
בסוף הצלחתי להתחבר לדמויות טיפה אבל לא ברמה עכשיו שאני בוכה או מתרגשת איתם. כן הצלחתי להתחבר לכאב של אלקה אבל זה אחרי הרבה זמן בספר בערך ב20 אחוז האחרונים.
האם אקרא את הספר הזה שוב? כנראה שלא אבל בכל זאת דנה הסופרת האהובה עליי ואני ממליצה על שאר הספרים שלה
*ספוילר*
1- אני במקום וופלגנג הייתי כבר מסיימת את את הקשר
או את ח’’ אם אהבת חיי הייתה מאשימה אותי שנטשתי אותה בזמן שהצלתי את אמא שלי. כאילו כן הייתי בוחרת באמא שלי אלף פעם על אישה בת 25 שמתנהגת כמו בת 12!
2- רציתי שהיא תסיים עם ארון הם היו יותר מתאימים ןלא רק בגלל שהוא יהודי, ארון כובש בשקט הפנימי שלו, באומץ שלו, בדאגה שלי והוא פי אלף יותר חתיך ושווה מוופלנגנג (איך שלא קוראים לו).
This entire review has been hidden because of spoilers.
Displaying 1 - 6 of 6 reviews