שמיל רכן לעברי, "אם זה את או דרור, מי זה יהיה, דליה? אם יגיע הרגע ואת תהיי חייבת לבחור – במי תבחרי?"
אחרי שיורם עזב אותי לעולם שכולו טוב, או כך לפחות אומרים, הנחתי שהנורא מכול מאחוריי. כמה תמימה הייתי. לא האמנתי לרגע שהבן שלי, ילד הקינמון המתוק והחייכן שהפך למבוגר מרושל, חצוף ועצלן, ייכנע לבצע כסף וינסה להשתלט על ביתי, על חשבונות הבנק שלי ולבסוף על העצמאות שלי. הייתי מאשימה את מי שחינכה אותו, אם זו לא הייתה אני.
אבל אני לא לבד. מירה, חברתי הטובה עוד מהימים שבהם לימדנו יחד בתיכון, ניצבת לצידי. וגם שמיל, הירקן המשונה שהשמועות אומרות שהיה בכיר ב"סקוריטטה" של צ'אוצ'סקו, תמיד שם, מדיף ריח של וישניאק ובוחן אותי בעיניים רעבות.
בקרוב יהיה עליי לקבל את ההחלטה ששום אמא לא מעלה על דעתה שתצטרך לעמוד מולה: אם יהיה עליי לבחור ביני לבין בני יחידי, במי אבחר?
דרור חייב למות הוא רומן הביכורים של רז קלמנוביץ', נשוי, אב לשלוש בנות וכלב המתגורר בהוד השרון. בימים הוא מנהל שיווק ואסטרטגיה, ובלילות – סופר. לדרור חייב למות הוא קורא דרמת נקמה קומית. אבל ממתי אפשר להאמין לאיש שיווק?
הגיבורה בדרור חייב למות בלתי נסבלת אבל קל להתחבר אליה. היא מתחפרת בבדידותה, לא מרוצה משום דבר ואף אחד. מתגעגעת לבעלה שנפטר וסוחבת רגשות קשים כלפי הבן שלה, אכזבתה. הבן מתנהג בצורה חשודה והסיפור מתגלגל ומלחיץ לגבי כוונותיו. חשבתי שיהיה טוויסט צפוי אז ניסיתי למצוא את הרמזים במהלך הקריאה אבל הטוויסט לא היה צפוי ומשובח מאד.
לאחרונה אני קוראת יותר ויותר ספרים שהדמות הראשית בהם היא מבוגרת, 70+. זה מרענן ופוקח עיניים לגבי חוויית ההזדקנות והאתגרים שהיא מביאה איתה, כמו למשל, להיתקע על מה שמכירים ולפחד לשנות.
ספר מאוד "בסיסי", שום דבר מיוחד בדמויות או בעלילה. הדמויות שטוחות, ואת הטוויסט בסוף מריחים מקילומטר. בינוני מינוס, אבל קריאה קלה מאוד למי שמחפש לכבות את המח לשעתיים.