"בגיל ארבעים־ושתיים, קצת אחרי סוכות, תקף את מאיר פחד־המוות, וזאת אחרי שהכיר בכך שהמוות הוא חלק ממשי מחייו, אשר כבר עברו את שיאם ומתנהלים עכשיו במדרון"; "ההכרה הזאת, שמילאה אותו בהלה וייאוש, צפה ועלתה מתוך הפקעת השגרתית של החיים בלי כל סיבה שהיה יכול להצביע עליה".
מאיר, מהנדס תל־אביבי באמצע שנותיו, עסוק יומם ולילה בפחד חסר־השחר שלו ובמחלתו העלומה, והמצוקה שלתוכה נקלע משנה את חייו וממלאת אותם בהחלטות סותרות חפוזות ובאוֹבססיוֹת. רק בהמשך תוכל חרדתו להיעגן בסיבות ובנסיבות קונקרטיות, ומאיר ילך ויצבור דאגות גופניות ריאליות. תוך מעקב צמוד אחר תודעתו מלַווה הספר באמפתיה, אך גם באירוניה, את ניסיונותיו האבסורדיים של מאיר לגונן על עצמו מפני הרעה בעשרות מעשים קטנים קפריזיים ופתאומיים, שנועדו לאייך, לאיין, להמיר ולהפֵּך את המצוקה המייסרת שלו. בניגוד לגולדמן־הבן ב'זיכרון דברים', המרים ידיים ומתאבד כשעולה בו "תחושה שחייו נמצאים כבר מאחוריו והנה הוא נדחף אל מותו", מאיר מתחכם למצבו ונאבק בו. ככלל, 'סוף דבר' הוא אנטיתזה חריפה ל'זיכרון דברים'. מאיר הוא אלוף החיים האלטרנטיביים, הוא מבטל מהלכים שפתח בהם או תכנן אותם, וממיר אותם בניגודיהם, מדמיין בכפייתיות תיקונים ושיפורים של מצבים, או חזרות לאחור לצורך התחלות־מחדש משודרגות, ושוב ושוב הוא הוזה מצבי "אילו". מות אמו, ונסיעותיו לאמסטרדם וללונדון שבהן הוא חש זר וגולה, הולכים ומעצימים את הניתוק שלו מעצמו ומן הסובב אותו, ואת הבהלה שמישהו אחר, כפיל בן־דמותו שנע ומשתנה "כנֵד של עשן", מחליף אותו בתוכו, בעוד הוא־עצמו מתגלה "כתעתוע מתפורר". שובו ארצה יחולל בספר תמורה דו־משמעית.
סוף דבר, מיצירות המופת של הספרות העברית לדורותיה, עם הריתמוס הבלתי־נשכח, הדימויים הסוגסטיביים והפרטים הלא־צפויים, הרומאן האחרון של יעקב שבתאי, אחד מגדולי סופרינו, ראה אור לראשונה ב־1984, כמעט שלוש שנים אחרי מותו של שבתאי בן ה־47 מהתקף לב, וזכה מאז לעשרים מהדורות. מהדורת 2025, המותקנת מחדש, חונכת – יחד עם זיכרון דברים – את סדרת "הנבחרים" של הספריה החדשה.
Yaakov Shabtai (Hebrew: יעקב שבתאי) was born in Tel Aviv. After his military service, he moved to a kibbutz and started to write. Ten years later, he returned to Tel Aviv with his family and devoted himself to his literary career. He wrote two novels, a book of short stories, a children`s book, two collections of plays and a collection of poems and ballads. Shabtai holds a unique place in Hebrew literature. His novel, Past Continuous, is considered one of the high points of modern Hebrew fiction. It received the Kenneth B. Smilen Award for Literature and is included in "The 100 Greatest Works of Modern Jewish Literature" (2001). In 2007, Past Continuous topped the list of the most important as well as "best loved" books since the creation of the State of Israel. Yaakov Shabtai was awarded the prestigious Agnon Prize posthumously. His work has been published abroad in 10 languages.
Such a masterpiece of a novel. And the ending... One of the best endings to a novel ever written - Right up there with ''Invitation to a Beheading''. Again I'm so blown away by this novel.
This isn't an easy book. Yaakov writes amazingly, so good actually that he manages to describe the hero of this book so well and with such compassion that you feel for him even though that if you'd stop for a moment and think about this person most likely you'll be very annoyed by him. The last chapter is the most difficult chapter i've read in a long time, i've thought about death so many times there, you can feel that this book was written by a person close to his death and he manages to make you think about it. The ending is superb!
קראתי את הספר בקריאה רצופה אחת ביום כיפור 2011, שבו החלטתי לצום, ולכן תיאורי תענוגות האוכל והמין שהוא מוצף בהם לא באו לי טוב :) הכתיבה מיוחדת ותיאור הדמויות של מאיר ואמו כל כך ריאליסטי ולא מתחנף שהיה לי קל מאוד להזדהות ולהיסחף איתו. גם התיאור של הטיול המשעמם והמייגע לאמסטרדם הזכיר לי מאוד טיולי בדד שלי.. הבעיה: הספר הולך והופך לפנטזיה והחל מאמצע הפרק השלישי התחיל להכביד עלי - כך ששיא האמירה עברה מעליי. כנראה שמדובר בפספוס שלי, ואחרי שקראתי קצת פרשנות אני מצטער שלא הבנתי בעצמי, אבל ככה זה.
את שני הפרקים הראשונים אהבתי מאוד - אלה היו "חפירות" , אבל חפירות כלבבי הפרק השלילי התיש וייגע אותי , הגיבור טייל בחו"ל ואני הרגשתי כאילו העברתי שם יום יום איתו וטיילתי בצורה הכי לא מעניינת וסתמית 0כמו שהוא אכן טייל). אולי זה טוב , אך זה עייף אותי מאוד בסוף של הפרק הרביעי התחילו תיאורים שפשוט כבר לא עניינו אותי , אז קראתי רק את כמה שורות האחרונות של הספר. הרעיון יפה , אבל הביצוע טוב רק חלקית
mm......... i don't usually leave books unfinished (nevertheless i saw it right to create a whole new virtual shelf for them)... it was just too tiresome, sorry