במהלך היום שי היא שוטרת בתחילת דרכה בתחנת לב הבירה בירושלים, להוטה להוכיח את עצמה למנטור שלה, מי שהציל אותה מחיים ברחוב, שבהם היתה עשויה להפוך בקלות לאחת מהקורבנות שהיא פוגשת בתפקיד.
אבל בלילה שי חיה בעולם אחר, עולם של צ'אטים ומסיבות, שמאוכלס בזהויות חד־פעמיות ובשמות־מסך מתחלפים. במקום שבו הכל משתנה, שבו ארעיות היא הקבוע היחיד, היא מרגישה בבית.
החיים המפוצלים של שי לימדו אותה שפה שהשוטרים הוותיקים לא מבינים, ולכן היא זו שמזהה קצה חוט: רמז לפשע שעשוי להתרחש סביב המילניום.
זהו פשע שהמפקדים שלה לא יצליחו לפענח בלעדיה — וששי עצמה לא תוכל לפענח בלי מישהי שנמצאת מהעבר השני של המסך.
סיפור בלשי לסבי סייברפאנקי שהוא גם גרסה מודרנית של עוץ-לי-גוץ-לי (כן כן), עם הכתיבה המכשפת של מעין רוגל, שאני אישית מתה עליה. חיכיתי לספר הזה הרבה, היו לי ציפיות גבוהות, והן נענו בהחלט.
שם מסך מתואר רשמית (באתר של הסופרת) בתור "סייבר-נואר" ובעיניי אין הגדרה מדויקת מזו: השנה היא 1999, המקום הוא ירושלים וכל מיני מסיבות רייב מחתרתיות, אבל גם פורומים וצ׳אטים באינטרנט. והדמות הראשית שלנו היא שי, ביום שוטרת בתחילת דרכה שעוד מנסה למצוא את עצמה בתפקיד ובעולם, ובלילה יוצאת למסיבות ומפלרטטת עם בנות בפורום לסביות. עד שמגיעה תעלומה שמשלבת בין שני העולמות שלה, ואיתה מגיעה גם האחת ההיא שעוזרת לה ומתחילה איתה ומבלבלת אותה, ולא מגלה את השם שלה.
העלילה הבלשית במרכז הספר היא מהסוג הזה שגורם לי לדפדף אחורה שוב ושוב (רק אני עושה את בספרים בלשיים?), לנסות לשלות ולזהות ולתייק בראש עוד פרטים ורמזים נסתרים. לנסות לפתור את זה. אבל במקביל יש כאן גם עלילה רומנטית, פלרטטנית ומסתורית, כמעט כולה בהתכתבות - עם כל הריגוש והסודיות והרומנטיקה של רומן מכתבים ועם כל הנוסטלגיה והרטרו-עתידנות של צ׳אטים באינטרנט במפנה המילניום. וגם את העלילה הזאת רציתי לפתור, לנחש, לאסוף עוד פרטים, לגלות את השם שלה...
וכל זה מתרחש בירושלים הקפואה והרדופה של חורף 1999, ימים אחרונים לפני המילניום ומה שלא יבוא אחריו. שי היא דמות בלשית-משוטטת מושלמת, כזאת שיודעת ללכת בכל מקום ולהתבונן על הכל, לחפש רוחות רפאים, להיעלם לתוך הקירות ולהיבלע בתוך הזהויות השונות שמקומות שונים ומטרות שונות דורשות ממנה. אבל זה לא עושה אותה פחות אמיתית. שי היא דמות מורכבת עם עבר לא פשוט: בתור נערה היא סולקה מהבית וחיה ברחוב, ואנחנו פוגשות אותה בנקודה בחיים שבה היא עדיין חדשה בתפקיד שלה במשטרה, עדיין מבולבלת ועושה מלא טעויות ולומדת איך להיות חוקרת. וזה עושה אותה דמות שקל להזדהות איתה וכיף לראות אותה מתפתחת ומשתפרת.
הכתיבה, כמו תמיד עם מעין רוגל, חיה ונושמת. השפה זורמת והיא לגמרי השפה האמיתית שבה אנשים מדברים, עם כל הסלנג והדיבור היומיומי. ובתוך זה יש כל כך הרבה רגעים יפים, פואטיים בפשטות שלהם, מילים שכיף לטעום.
הספר הזה הוא תענוג למי שאוהבת את סרטי המטריקס, בלשיות לסביות, סיפורים על אהבה לא-לגמרי-בריאה וקשרים שנרקמים בהתכתבות (אולי זה תלוש אבל במובן הזה שם מסך הזכיר לי את הספר המשוגע והמדהים This is How You Lose the Time War).
ומילה על הקשר בין שם מסך לבין שני הספרים הקודמים של רוגל (זאבה ורוזאנה וי): כן, הם קשורים. וכן, יש קסם וסיפוק ועניין מיוחד בלזהות רגעים קטנים של חפיפה בסיפורים, להרגיש את התמות המהדהדות ולראות את הרשת שנטוות בין שלושתם. אבל לא, ממש לא חייבות לקרוא את כולם כדי להבין ולאהוב כל אחד מהם. כל ספר לחלוטין עומד בפני עצמו.