סיפור בשלושה קולות על התמודדות עם נטייה מינית, הפרעות אכילה ואהבה - מאת זוכה פרס ברנשטיין לספר נוער, 2023.
"אני תמיד מרגיש מכוער במסיבות. לפעמים אני עובר על כל האנשים ובודק אם אני נראה טוב כמוהם. תמיד כולם יפים יותר ממני."
אחרי שנפצע בשירותו הצבאי, הועבר לתפקיד עורפי ואז השתחרר, מייקי נשאר צולע. נמאס לו מלירן, החבר שלו, שלא מוכן לצאת מהארון בשבילו, נמאס לו מהמשפחה החופרת שלו, ונמאס לו בכלל.
ברגעים שהלב שלו מתקשה לעמוד בעומס, מייקי נשאב למקומות אפֵֵלים, והיציאה מהם עלולה להיות מסוכנת.
לירן, האקס של מייקי, לא באמת רצה להיפרד, אבל חשב שהמשפחה לא תקבל אותו. ובכלל, הוא נמשך לבנות ולבנים ולא יודע איך להגדיר את עצמו.
עדי, חברה של מייקי ושל לירן, מקווה שתצליח לעזור לכל אחד מהם בנפרד, ובינתיים מתמודדת עם נטישתה על ידי אליענה, האקסית המיתולוגית שלה.
מייקי לומד לאהוב הוא סיפור נוגע ללב על התבגרות וזהות, על צעירים שמנסים למצוא מקום בעולם, גם כשנדמה להם שהעולם לא תמיד מוכן לקבל אותם.
ממש אהבתי! מפתיע לראות שהוא ספר מקור... באמת חסרים כאלה. אז יאי! התחברתי מאוד לדמויות! ספר נועז, בקצב מהיר, חצוף, שונה, עם תיאורים ממש בועטים. אני פשוט שרופה על עדי ואי אפשר להתווכח איתי על זה!!! מתה להיות חברה שלה. והרפרנס לביג מאם. באמת. וואו!!! מומלץ ממש ואני מתכננת לקרוא אותו שוב בקרוב.
ממש רציתי לאהוב את הספר הזה יותר ולצערי לא הצלחתי. התחלתי להינות מהעלילה רק לקראת הסוף, כשהתגלה לעיננו שמיקה היא בעצם הולברוק. לפני כן, לא מצאתי שום עניין בספר. הכתיבה סביב הבולמוסים של מייקי הרגישה מאולצת, מזורזת וחזרתית. הדמות של לירן הרגישה שטחית מדי, והדמות של עדי הרגישה לי כמו plot device. באתי לספר הזה עם המון ציפיות שרובן לצערי לא נענו, אבל בסופו של יום מדובר בדעה אישית לחלוטי. העלילה טובה מספיק ; הכתיבה המעשית הייתה פחות לטעמי.
This entire review has been hidden because of spoilers.