ב-7 באוקטובר 2023 נחצו גבולות האימה. בעזרתם של אחד־עשר יוצרות ויוצרי קומיקס משחזר אורי פינק את השבת השחורה דרך סיפוריהם של תושבי הקיבוצים והעיירות הסמוכות לגבול עזה ושל אלו שנכחו בפסטיבל נובה.
ספר זה מבטא את אלו שחוו את התועבה והשרו עלינו רוח של אומץ ושל עוצמה.
יוסף, נהג המונית הבדואי, שהציל 30 נפשות; איה הישראלית והישאם הפלסטיני, שהושיטו יד זה לזה; ענר, שהשליך כמה רימונים בידיים חשופות; עמית, שהקריבה את חייה כדי להציל את הפצועים; יאיר, שעזר להורים רבים למצוא את ילדיהם; אלחנן ואחיו, שחילצו משפחות רבות מהלהבות; רחל והעוגיות המפורסמות שלה, שהצילו אותה ואת בעלה; דרור ומרסל, זוג גמלאים, שהופרדו ונרצחו; ענבל וצוותה, שהגנו על תושבי הקיבוץ שלהם; משפחת תיבון, שניצלה בזכות סבם; שי־לי ותינוקה שייה, ששרדו בזכות הקרבת יהב, האב ובן הזוג; מיכאל ועמליה, שני ילדים שהוחבאו בארון – כל אלו היו אנשים רגילים אך בלתי רגילים, שלהם אנו רוצים לחלוק כבוד.
Toujours compliqué de noter des témoignages et vies des autres surtout quand il s'agit de moments tragiques comme ceux qui sont décrits dans ce livre.
J'ai trouvé les dessins assez inégaux mais il faut dire que ce n'est pas vraiment le centre du propos ici. Les témoignages sont poignants, parfois durs à lire, souvent touchants. A lire certainement pour comprendre comment les civils ont vécu ce jour fatidique.
שנתיים פלוס אחרי היום השחור אני לומדת על עוד ועוד סיפורים של הנרצחים ושל הגיבורים.
אם קשה לכם לקרוא הרבה פרטים גרפיים שיש בספרי עיון אחרים בנושא אני ממליצה על הספר הזה, יש פחות טקסט כי מדובר בקומיקס אבל עדיין הציורים מעבירים את המידע בצורה מאוד ויזואלית.