What do you think?
Rate this book
החמישים ואחת
החיים הם בניין שאנו דייריו המתחלפים, וקצרה ידנו להקיף את הבניין במבט, לחשוף את סודותיו או להכיר את שכנינו באמת.
רומן הביכורים של מיכל קאופמן עשוי מ־51 פרקים קצרצרים, שכל אחד מתאר התרחשות משונה אחרת בבניין דירות במרכז העיר ב': רצח, ועוד רצח, והפסקת חשמל בעקבות ניסוי במכונת זמן, וסתם תהיות ברומו של עולם על הדברים בכללותם. לדמויות – כלומר לשכנים – אין שמות אלא כינויים: "העורבני", "בעלת הדמיונות", "השכן שמאס בחייו". וכל פרק נפתח בנוסח אחיד וצפוי, כמו ימים שעוברים או חדרים בבניין שכולם זהים.
החמישים ואחת הוא הישג גותי־פרודי כביר, והוא אחד הספרים המיוחדים והמוזרים שראו אור במחוזותינו. לשונו הזרה ותובנותיו העקרוניות ימשיכו להדהד בגולגולות קוראיו הרבה אחרי הקריאה.
רומן הביכורים של מיכל קאופמן עשוי מ־51 פרקים קצרצרים, שכל אחד מתאר התרחשות משונה אחרת בבניין דירות במרכז העיר ב': רצח, ועוד רצח, והפסקת חשמל בעקבות ניסוי במכונת זמן, וסתם תהיות ברומו של עולם על הדברים בכללותם. לדמויות – כלומר לשכנים – אין שמות אלא כינויים: "העורבני", "בעלת הדמיונות", "השכן שמאס בחייו". וכל פרק נפתח בנוסח אחיד וצפוי, כמו ימים שעוברים או חדרים בבניין שכולם זהים.
החמישים ואחת הוא הישג גותי־פרודי כביר, והוא אחד הספרים המיוחדים והמוזרים שראו אור במחוזותינו. לשונו הזרה ותובנותיו העקרוניות ימשיכו להדהד בגולגולות קוראיו הרבה אחרי הקריאה.
214 pages, Paperback
Published November 1, 2025
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 2 of 2 reviews
March 4, 2026
ספר משונה ושואב ומצחיק ומעורר מחשבה. הוא מתרחש כולו בתוך בניין דירות אחד בעיר בדיונית המכונה "העיר ב'", ולאורך ימי הקריאה הרגשתי שגם אני גרה בבניין הזה, מסתובבת בין הקומות והחדרים, פוגשת את דייריו וצופה להם בעניינים, מציצה דרך הדלתות בעיסוקים המשונים שלהם.
בפרקים קצרים ובסגנון מפותל (שמחקה את כתיבתו של עגנון) הספר עוקב אחרי מאורעות הבניין ובעיקר אחרי האישיות והמחשבות של דייריו - שאין להם שמות, רק כינויים. למשל: "שחורת השיער", "צהובת השיער", "האדמונית", "השכן שמאס בחייו", "הדר במרתף", "השכנה שעניין לה במסעות בזמן", "הפרופסור", "המהפכן". ואלו רק כמה מהם. למרות המחסור הזה בשמות, השפה המשונה, וההתנהגויות הסוריאליסטיות של הדיירים, אפשר בהחלט לעקוב אחרי העלילה המתפתחת: המוות שחוזר ופוקד את הבניין, מערכות היחסים שנרקמות ומתפרקות, ההצלחות המקצועיות, השנאות האישיות, בעיות התשתית, המעברים בין הדירות והשכנים החדשים שמגיעים.
ובכל זאת, סוף הספר לא סיפק אותי. אולי לא הבנתי אותו, ואולי בניתי לי בראש אירועים קליימקטים אפשריים שלא באמת היו מתאימים לספר. אבל בסופו של דבר העלילה היא לא העיקר כאן אלא החזרה היומיומית, העיקשת, לבניין הדירות במרכז העיר ב', בו כל השכנים (כמעט!) מכירים זה את זה ועיקר עיסוקם הוא להסתובב במסדרונות ולהציץ זה בדלתו הפתוחה של זה, או לחילופין לסגור את הדלת, לשמור סודות, ולהימנע זה מזה. הדיירים מוטרדים כל הזמן בעניינים של אמת ושקר, חיים ומוות, כתיבה וקריאה, והבניין מתברר כמיקרוקוסמוס מוזר ומתמשך לעיר ב' כולה, ואולי גם לעולם כולו.
בפרקים קצרים ובסגנון מפותל (שמחקה את כתיבתו של עגנון) הספר עוקב אחרי מאורעות הבניין ובעיקר אחרי האישיות והמחשבות של דייריו - שאין להם שמות, רק כינויים. למשל: "שחורת השיער", "צהובת השיער", "האדמונית", "השכן שמאס בחייו", "הדר במרתף", "השכנה שעניין לה במסעות בזמן", "הפרופסור", "המהפכן". ואלו רק כמה מהם. למרות המחסור הזה בשמות, השפה המשונה, וההתנהגויות הסוריאליסטיות של הדיירים, אפשר בהחלט לעקוב אחרי העלילה המתפתחת: המוות שחוזר ופוקד את הבניין, מערכות היחסים שנרקמות ומתפרקות, ההצלחות המקצועיות, השנאות האישיות, בעיות התשתית, המעברים בין הדירות והשכנים החדשים שמגיעים.
ובכל זאת, סוף הספר לא סיפק אותי. אולי לא הבנתי אותו, ואולי בניתי לי בראש אירועים קליימקטים אפשריים שלא באמת היו מתאימים לספר. אבל בסופו של דבר העלילה היא לא העיקר כאן אלא החזרה היומיומית, העיקשת, לבניין הדירות במרכז העיר ב', בו כל השכנים (כמעט!) מכירים זה את זה ועיקר עיסוקם הוא להסתובב במסדרונות ולהציץ זה בדלתו הפתוחה של זה, או לחילופין לסגור את הדלת, לשמור סודות, ולהימנע זה מזה. הדיירים מוטרדים כל הזמן בעניינים של אמת ושקר, חיים ומוות, כתיבה וקריאה, והבניין מתברר כמיקרוקוסמוס מוזר ומתמשך לעיר ב' כולה, ואולי גם לעולם כולו.
Read
May 6, 2026״ולא בא עוד אדם זה אל בניין הדירות במדי השוטר כי אי-אפשר לדעת על אודות אדם אלא את מה שרואים בו, וכך הוטב לכולם.״
ספר שבו אין לדמויות שמות, אלא רק תכונות, אולי תוויות שמודבקות מהרושם הראשוני שהשאיר האדם על סובביו.
בכל פרק, מילים ספורות יכולות להביא אותך לתחושת כאוס ואנרכיה מוחלטים, והמילים הבאות להרגשה של אידיליה ונורמה, והמילים שאחריהן שוב כאוס. בעיקר כאוס.
דמויות הדיירים בבניין נעות על פני ספקטרום מפתיע - מזוג מהגרות פשוטות שדמותן עגולה וברורה, ועד ישות מעורפלת בדמות אישה שמבצעת ניסויים בזמן שגורמים להפסקת חשמל.
הכתיבה המיוחדת הופכת את החוויה לאניגמטית וסוחפת עוד יותר.
ספר שבו אין לדמויות שמות, אלא רק תכונות, אולי תוויות שמודבקות מהרושם הראשוני שהשאיר האדם על סובביו.
בכל פרק, מילים ספורות יכולות להביא אותך לתחושת כאוס ואנרכיה מוחלטים, והמילים הבאות להרגשה של אידיליה ונורמה, והמילים שאחריהן שוב כאוס. בעיקר כאוס.
דמויות הדיירים בבניין נעות על פני ספקטרום מפתיע - מזוג מהגרות פשוטות שדמותן עגולה וברורה, ועד ישות מעורפלת בדמות אישה שמבצעת ניסויים בזמן שגורמים להפסקת חשמל.
הכתיבה המיוחדת הופכת את החוויה לאניגמטית וסוחפת עוד יותר.
Displaying 1 - 2 of 2 reviews