כאשר לאיתי ולשרית נודע כי ייאלצו לבלות את חג החנוכה בחברת קרובי המשפחה הדתיים שלהם בירושלים, קשה להגיד שהם מאושרים. מילא להיות תקועים שמונה ימים אחד עם השני, אבל עם בני דודים שהם בקושי מכירים?!לנעמי, בת המשפחה המארחת, יש צרות משלה: רק לפני זמן קצר עברה מתל אביב לירושלים והיא עדיין מנסה להתאקלם, אך יש לה תחושה שהנערה המקובלת ביותר בחברה לא סובלת אותה. מהיום הראשון של החופשה ברור שכל אחד היה מעדיף להיות במקום אחר: האורחים החילוניים לא מסתדרים עם מארחיהם הדתיים, הדיירים מתל אביב לא משתלבים בשכונה הירושלמית, והתושבים המקומיים מתייחסים בחשדנות לכולם. המפגשים שמזמנת השהות המשותפת חושפים את השוני ואת הקיטוב בין הקבוצות-דתיים, חילונים, חוזרים בתשובה,וחוזרים בשאלה- אך גם את הדמיון הרב ביניהן. ולמרות הכול, זה רק עניין של זמן עד שנוצרים חברויות וקשרים חדשים ומפתיעים.מעורב ירושלמי הוא ספרה החמישי של הסופרת האהובה ליאת רוטנר, מחברת רבי המכר קיץ אחד ביחד, תנו לגדול בשקט, לנצח בגדול והרמת מסך.
ליאת רוטנר, סופרת לנוער ומבוגרים, עורכת עיתון ומנחת סדנאות כתיבה לילדים. פרסמה עד כה 18 ספרים, מתוכם ארבעה ספרי זהב ושני ספרי פלטינה.
החלה לכתוב ספרים בגיל 8. בגיל 10 זכתה בתחרות הכתיבה הארצית בגיל 10 ובגיל 12 בתחרות הסיפורים "ישראל 2000". בגיל 15 פנתה להוצאת 'ידיעות ספרים' וחתמה חוזה עבור הוצאה והפצת ספריה. ספרה הראשון שהתפרסם, "קיץ אחד ביחד", בגיל 16 – נכנס לחמשת הספרים של פרויקט "תקרא תצליח" והגיע למעמד ספר פלטינה וספר זהב כמו גם ההמשכים שבאו בעקבותיו, "תנו לגדול בשקט", "לנצח בגדול" ו"מעורב ירושלמי". חיברה בין היתר את סדרת "מאלאדר", פנטזיה ישראלית על רקע מלחמת לבנון השניה, עם אלמנטים מהפנטזיה הקלאסית ומהקבלה היהודית.
בעלת תואר ראשון כמצטיינת רקטור באוניברסיטת בר אילן במדעי הרוח הרב תחומי, בהתמקדות על ספרות ביקורתית וספרות פנטזיה.
ערכה את עיתון "אותיות" למעלה משלוש שנים, כמנהלת המגזין ואתר האינטרנט והפייסבוק, והשתתפה בכתיבת תסריטים לערוץ ההידברות וערוץ הילדים.
כיום מנחת מפגשי כתיבה אינטואיטיבית וכתיבה יצירתית לילדים ולנוער, מעבירה הרצאות לקהל הרחב, ומתנדבת בהפקות אירועי תרבות ואמנות.
ריריד מי יודע איזה מספר, לא עקבתי: הספר הזה פשוט הנאה טהורה, לא הפסקתי לצחוק כל הספר למרות שזכרתי את רוב הבדיחות בעל פה. חיכיתי בקוצר רוח לסצנות האהובות עליי ותחושת הקרינג' מהרגעים המביכים של הדמויות הגיעה מראש כי זכרתי שהן אמורות להגיע. הדמויות פשוט מושלמות, מרגישות אמינות ברמה קיצונית, והסיפור עצמו כל כך רגיל ופשוט שהוא מרגיש כמו החיים עצמם, שהכל יכל לקרות ממש לי (כנראה לפני עשור אבל נתעלם מזה). איתי אני שרופה קשות. נעמי ושרית הן הברוטופ שעם ישראל צריך, דתיה וחילונית שיעשו טיקטוקים ביחד על ההבדלים בינהן ויחזקו את המורל במדינה. מתןןןן למה אין עוד מתנים בעולם איזה דבר ואפילו יודע לטגן שניצלים מהמקפיא בחור לחתונה. אלעד כפרה על הילד שומר על הסביבה, רק בן עשר וכבר שליש גן עדן, מאחלת לו המון פסטה שמנת פטריות. והאם יש יותר אייקוני מעמית "בכתבי הרמב"ן כתוב להיזהר מפורענויות שכאלה" שניה לפני שפיצץ אותך במכות? כל הסצנות בין הביטונים לרבינוביצ'ים גמרו אותי מצחוק, הפגישה הראשונה מושלמת, וגם הפעם עם העל האש. וואו הדיוק. ועכשיו לדמויות שפחות, ברק, כן מה אין לי כוחות בעיקרון, הורדת את הכיפה לא את המוח שלך אתה יודע, מה עם ההתנהגות. ומוריה, אין לי כוח לנהל את החיים של עצמי, מאיפה הכוח לנהל את כל השכונה הצילו. אה ועצומה לתת צ'אנס ליואב! אז כן, כנראה שלעולם לא ימאס לי מהספר הזה. ההפוגה המושלמת לקריאת סיכומים.