עוגיות המלח של סבתא סולטנה

by דן-בניה סרי

כלה הנכנסת לחופתה בורה כתינוקת, וחתן שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו, הם גיבוריו של רומאן קצר זה, הכתוב בסגנון בארוקי. סיפור פשוט לכאורה, בשכונה ירושלמית אופיינית, המתגלה עד מהרה כעולם מוזר, שפועלת בו, כמעט בלי הפרעה, חוקיות מעוותת ומסוייטת.

עוגיות המלח ראה אור לראשונה ב-1980, זכה ב"פרס ניומן" ואזל מיד עם הופעתו. כעת, במסגרת "הספריה", הוא רואה אור מחדש במהדורה מורחבת ומתוקנת

148 pages, Paperback

First published January 1, 1988

About the author

Hebrew name of author Dan-Benaya Seri

Reviews

[Racheli Zusiman · Rating 5 out of 5]

וואו, איזה ספר. ציפיתי לרומן היסטורי סטייל "מלכת היופי של ירושלים", וקיבלתי יצירה מורכבת, אפלה, טרגית, מרתקת. הוא לא קל לקריאה, גם בגלל השפה, שמצד אחד היא גבוהה (מזכירה את עגנון קצת) ומצד שני מתארת עלילה קשה בצורה מאוד פשוטה וישירה, מצמררת.
שושלת של בעלים בלתי מתפקדים, שאינם מספקים לנשותיהן את מה שהן זקוקות לו, כאשר מדור לדור המצב מתדרדר, כמו קללה, עד שקמה אחת מהן ועושה מעשה. העלילה מתקדמת עד לשיא הטרגי הבלתי נמנע, ממש הרגשתי בגוף את המתח לקראת בואו, ואת הדיסוננס שבין המעשה הנורא לבין הרגיעה שלאחריו, ואפילו החיוך הקל שבשורות הסיום הסמליות כל כך. ספר שהוא חוויה ממש. מדהים.

[Boaz Maor · Rating 3 out of 5]

סיפור מעניין בשפה אחרת לגמרי. אופי ״נושן״ שממש מרגיש לפני מאה שנה…

[Siv30 · Rating 4 out of 5]

העלילה בקליפת אגוז מתארת משפחה מזרחית ירושלמית מהמעמד הנמוך, המחתנת את בן הזקונים הנכה (אליהו) עם בחורה תמימה (רבקה). העלילה מתארת את מסכת השידוכין וההתעברות של רבקה.

את הספר קניתי ב- 19.90 ש"ח למנויי ידיעות כי זכרתי שתמיד כתבו עליו דברים טובים. אבל הספר כשלעצמו מעמיד בפני דילמה קשה: מחד מדובר בשפה יפה, לירית, כמעט פיוטית. מאידך, מדובר בדיסוננס קשה בין התכנים הנוראיים כמעט ובין השפה.

כשהתחלתי לקרוא את הספר גיליתי שהוא מספק לי חוויה מוזרה ועזבתי אותו לשבוע. הוא טרד את מנוחתי בשלווה הסטואית שבה הוא מתאר את האירועים האלה שאני מקווה שכבר לא קיימים או שלא היו קיימים. אחרי שבוע חזרתי אליו וסיימתי אותו בערב אחד.

הוא השאיר אותי עם סימן שאלה כבד על עיוות המציאות הקטן אך הקריטי שעליו בנה את על העלילה. הוא גם השאיר אותי עם תחושה נוראית בקשר לשימוש באסטטיקה אמנותית כדי "למכור" יצירה שעל פניו מכוערת או שהתכנים שלה מכוערים.

ולבסוף במישור האופרטיבי, יש לי דילמה קשה האם להמליץ עליו לקריאה: כפי שכתבתי הוא מנצל כל אפשרות סיפרותית כדי למנף את העלילה תוך הוא מותח קווים בין 3 דורות של נשים, יוצר מקבילה מרתקת תוך שהוא מעניק נופך אהבה, קינאה ולבסוף עין תחת עין לעלילה.

אבל העלילה כעלילה פשוט מציגה את הרוע בהתגלמותו. פשוט השאירה אותי עם תחושה נוראית. חלל נורא של אין אונים שנובע גם מהבנת הטוויסט שניצל הסופר כדי להוביל את העלילה לעבר פי פחת.

"עוגיות המלח של סבתא סולטנה", דן- בניה סרי
במקור יצא בהוצאת כתר, הוצאה מחודשת ידיעות אחרונות, 2008, 146 עמ`