בזמן שהחלום שלי להקים עסק בתחום הסושיאל לא ממש ממריא, אני מתעדת בטיקטוק את החיים שלי כבת הזוג של שחקן הוקי מהליגה הלאומית, וזה הרבה פחות זוהר ממה שזה נשמע. אבל אז הסרטונים שלי על אמונות טפלות ביזאריות, שעות של בדידות בפיג'מה וכלב מתוק אחד בשם מוקה תופסים תאוצה.
הדבר האחרון שאני מצפה לו הוא הצעה להצטרף לצוות הסושיאל של הקבוצה. אני לא מהסוג שמוותר על הזדמנויות, רק שלא לקחתי בחשבון שהאתגר האמיתי יהיה ג'ייק סילבר, המנהל הקשוח של הקבוצה – ומעכשיו, גם הבוס שלי. הוא חתיך וזועף ברמות מרגיזות, ומכל האנשים בעולם, דווקא הוא זה שרואה אותי באמת.
ג'ייק
בתור המנהל המקצועי של קבוצת ההוקי פורטלנד רייז אני רגיל להישאר מאחורי הקלעים. אני שונא רעש, לא סובל דרמות, ומבחינתי רשתות חברתיות הן מטרד. אבל אז מגיעה נערת הטיקטוק החדשה של הקבוצה.
היא יפהפייה, מצחיקה ומבולגנת בטירוף. אה, והיא גם החברה של אחד השחקנים שלי.
היא מחוץ לתחום והיא מאיימת להרוס את כל מה שעבדתי בשבילו כל חיי, אבל מהרגע שראיתי אותה במסיבת החורף, מתפעלת מהחנוכייה הענקית, הבנתי שזה כבר לא עניין של כללים, אלא רק של כמה זמן עוד אצליח לשקר לעצמי.
שחקנית חיזוק הוא החלק הראשון בדואט על מייפל וג'ייק, והוא חלק מסדרת מחוץ לקרח. לא ניתן לקרוא אותו כספר בודד ורצוי להמשיך לחלק השני בדואט – משחק מכריע.
זה היה בהחלט מעניין אבל לא אהבתי איך הוא מנסה להתעלם מזה שהוא יהודי ואמור שהוא לא רוצה שוא יהיה הסמל של זה ושיש עוד דברים שהוא חוץ מיהודי אבל זה לא נכון וכל יהודי לא משנה איזה תפקיד יש לו אם הוא במאי או עובד בבנק הוא מהרגע שנולד הוא סמל ליהדות וזה מה שאני שונאת בקשר לאנשים כמו ג׳ייק. וכשהוא אמר שיפתרו כבר את הבעיות שלהם במזרח התיכון כי היהודים באמריקה מרגישים כמו אזרחים סוג ב׳ זה כבר עיצבן אותי כי אין יותר ignorance מזה פשוט לא קיים. חיילים נלחמים כל יום כדי שאנשים מפונקים כמוהו יוכלו בסוף לצאת עם גויות שמביכות את עצמן בטיקטוק ולהכחיש את עצם היותם יהודים ובזמן הזה חיילים נלחמים כדי להראות שהם יהודים והם גאים בזה וימשיכו להיות גאים בזה. זה ההבדל בין גבר לילד. אל תהיו כמו ג׳ייק.