זהו סיפורם של שני אנשי הרוח המשפיעים ביותר שחיו בארץ במאה העשרים, וזהו גם סיפורו של הוויכוח שקורע עד היום את החברה הישראלית.
אלתרמן ועוז. נתן ועמוס. האחד עמד בראש התנועה למען ארץ ישראל השלמה. השני עמד בראש מחנה השלום.
שניהם עברו תהפוכות. נתן, נביא החצר של דוד, הפך למתנגדו. עמוס, שהשתתף בהפלתו של בן-גוריון, הפך לחסידו. נתן, שעמד שנים רבות בלב הקונצנזוס, הפך לאקטיביסט שנוי במחלוקת. עמוס, שנולד בלב הימין, הפך לאידיאולוג הראשי של השמאל.
סיפור צמיחתם של נתן ועמוס למעמדם הייחודי כנביאים חילוניים ארוג בסיפורם המשפחתי, בנשים שבחייהם ובהתפתחותם כיוצרים. מעורבותם בהיסטוריה הישראלית בעת התרחשותה – מעורבות שתחילתה בפרשת לבון ושיאה במלחמת ששת הימים – היא דרמה אישית ופוליטית מסעירה, שאנו עדיין חיים את תוצאותיה.
זהו ספרו הרביעי של אסף ענברי, שהרומנים ההיסטוריים שלו – "הביתה", "הטנק" ו"הספר האדום", יצרו תלם חדש בספרות העברית ושינו את האופן שבו מסופרים אירועי התשתית של הציונות ומדינת ישראל.
Assaf Inbari (Hebrew: אסף ענברי) is an Israeli novelist and journalist. He is the Asper Chair in Zionist Studies at Shalem College in Jerusalem and teaches at Kinneret College and Alma College (Tel Aviv)
ספר מצוין. רומן שמתאר את ההתפתחות של נתן אלתרמן ועמוס עוז והשתנות הדעות שלהם בהתאם לסוגיות המדיניות שהתרחשו בשנים הראשונות של המדינה. מעניין לחשוב כיצד סופרים ואנשי רוח היו אלו שהיו המפורסמים ומובילי הדעות של המדינה בעבר, בניגוד להיום.
. "נתן ועמוס" של אסף ענברי עוקב אחרי חייהם של נתן אלטרמן ועמוס עוז מהתפתחותם כסופרים ודמויות בולטות ומשפיעות בציבור הישראלי ועד לנקודת המפגש הראשון והבלתי נמנע שלהם.
הוא אמנם טיפלה ספר ויקיפדיה, במובן שיש בו המון תיאורים יבשים של מהלכים היסטוריים בלי הרבה תוספות ספרותיות (כמו דיאלוגים מומצאים או מניעי נפש משוערים) אבל הוא מתאר תקופה מאד מעניינת בפוליטיקה הישראלית בעיקר של שנות ה-60, דרך הפריזמה של ההשפעה והמעורבות של עוז ואלטרמן דרך היצירה והכתיבה הפובליציסטית שלהם.
הפרקים (הקצרים מאד - יתרון) עוברים בין מעקב אחרי נתן לעמוס ככל שציר הזמן הלאומי מתקדם. לקראת הסוף של הספר באזור השנים 67-68, יש הרבה דיונים על מלחמת ששת הימים והשלכות הכיבוש. וזה בעיני יחד עם הפרקים שעוסקים בפרשת "עסק הביש" וכיצד היא השפיעה על התפתחות הפוליטיקה בארץ הם החלקים החשובים והמעניינים ביותר של הספר - ובעיקר החלקים הכי מפורטים ומפותחים בו. שני חלקים נוספים - הראשון שמתאר את התפתחות הזהות הספרותית של נתן ועמוס - לא מפורט דיו; והחלק האחרון, שמתאר את ההתנגשות הישירה בין נתן של סוף הקריירה שמתהפך מפציפיסט לתומך נלהב בגאולת האדמות שנכבשו בששת הימים, לבין עמוס שגדל בבית רוויזיוניסטי (משפחת קלאוזנר) והפך לדובר הרהוט והחשוב ביותר של הפציפיסטים שמתנגדים לכיבוש אחרי המלחמה - מתאר התנגשות אחת בלבד, ולא צולל למעמקיה.
לי ברמה האישית, זה מאד עצוב לקרוא ולהיווכח בפעם המי יודע כמה, שהדילמות הן תמיד אותן דילמות, והוויכוחים אותם ויכוחים, והכל ידוע מראש. כיבוש או לא כיבוש, שלום או לא שלום, יש פרטנר אין פרטנר, משיחיות מול פרגמטיות וכיוב'.
קראתי את זה בשקיקה. אני חושב שצריך להיות קצת בקיא בתקופה כדי להינות מהספר. כמו תמיד אצל ענברי (שאני מאוד אוהב הכל שלו) קצת מרגיש חסר לב. קצת היה חסר לי התייחסות למה שכתבה הבת של עמוס עוז ב״דבר המתחפש לאהבה״, על הורות מתעללת
אסף ענברי הוא לטעמי סופר מבריק. הוא כמו צייר פוינטליסיטי, מצייר תמונה שלמה ומפורטת מנקודות קטנות, שכל אחת כשלעצמה שולית אבל כוחן ברצף שהן יוצרות. כמו בפוינטליזים אין כאן סחף רגשי ורטט, אבל התמונה שנוצרת מדוייקת ומהפנטת. בכלל, הסוגה הזו של רומן היסטורי, שמצד אחד שומר על ריחוק של ספר עיון ומצד שני פולש למחשבותיהן הכמוסות של הדמויות, מעניקה חוויה מטלטלת. בכל אחד מספריו ענברי בוחר לספר על תקופה בהיסטוריה הציונית, דרך דמויות היסטוריות (כמו בספר האדום) או דרך נושא סיפורי (הטנק או קיבוץ אפיקים, בהביתה), כאן דרך סיפור תולדותיהם של נתן אלתרמן ועמוס עוז, המיקוד הסיפורי הוא בשנות ה- 50 וה- 60 של המדינה, החל בעסק הביש וכלה בתנועת השלום וארץ ישראל השלמה שקמו לאחר 67. דרך קורותיהם של נתן ועמוס, ניתן לראות את השינויים בגישה הפוליטית, את התנודות הציבוריות, את התנודה האומנותית והספרותית, מהאישי – ללאומי – לאישי, את התהליכים הפוליטיים ובעיקר מוצג איך באופן מוזר, אנשים שמבקשים להוותר במקום, להאחז בדעותיהם, מוצאים את עצמם במקום אחר, כאילו נסחפו בים האירועים לחוף אחר ואולי זו ההוכחה שהכדור הזה כל הזמן נע.
„נתן ועמוס” מאת אסף ענברי עוסק בשני יוצרים ישראלים מרכזיים: נתן אלתרמן ועמוס עוז, ובאופן שבו דרכיהם נפגשות ונפרדות בתוך הוויכוחים הפוליטיים והלאומיים של ישראל.
הספר עוקב אחר הרקע האישי והאידיאולוגי של השניים, ובמיוחד אחר עמדותיהם בסוגיות שעיצבו את החברה הישראלית. בין היתר הוא עוסק בפרשת לבון, במלחמת ששת הימים ובוויכוח שהתפתח בעקבותיה על עתיד השטחים. לאחר 1967 מתחדד הפער ביניהם: אלתרמן נעשה ממובילי רעיון ארץ ישראל השלמה, בעוד עמוס עוז מתנגד להמשך השליטה בשטחים ודוגל בפשרה טריטוריאלית.
כך הופך הספר את סיפורם של אלתרמן ועוז למעין היסטוריה של השבר האידיאולוגי הישראלי — שתי תפיסות שונות של ציונות, ביטחון, מוסר ועתיד הארץ, שהוויכוח ביניהן נמשך למעשה עד היום.
אסף ענברי עושה זאת שוב. מאד אוהב את כתיבתו ואת הנושאים. בספריו מענין לראות כמה דמויות שינו את דעותיהם הפוליטיות (לפחות בסוגיות מסוימות אם לא לגמרי) לאורך חייהם. בקטנה: הרגיש לי שהיה אפשר לסיים את הספר יותר טוב
אסף ענברי מתאר את קורות ראשית המדינה (בעיקר משנות החמישים עד סוף שנות השישים של המאה הקודמת) מבחינה היסטורית, פוליטית ומדינית. הוא עושה זאת דרך הפריזמה של שתי דמויות המפתח בספרות הישראלית נתן אלתרמן ועמוס עוז. הספר סוקר את הביוגרפיה שלהם ואת הדרך שבה התפתח כל אחד מהם עד שהפך לנכס צאן ברזל של התרבות הישראלית. מכיוון שאני מחוברת ליצירה של שני האישים, היה לי מעניין לקרוא פרטים ביוגרפיים ואת הניתוח על התפתחותם האישית, הספרותית והציבורית. אבל לא פחות מהם הספר עוסק בבן גוריון, באשכול ובאישים פוליטיים אחרים. אהבתי את זה שהספר מביא הרבה עובדות, בלי להוסיף להן "צבע" ותיאורים דמיוניים, כך שניתן לסמוך על הדיוק של הספר. קראתי בסקירות אחרות כאן באתר שהחלק הראשון פחות מעניין. מבחינתי כל הספר, על שני חלקיו, היה מרתק. אני אחפש עוד ספרים של אסף ענברי.
אני אוהבת את הכתיבה של אסף וענברי וגם את הנושאים שהוא בוחר לחקור ולכתוב עליהם. כמו אחרים כאן גם אני הרגשתי שיש כאילו שני חלקים לספר ושהחלק השני עניין אותי יותר, אולי מפני שדיבר על תקופה שהכרתי יותר טוב. אחד הדברים שחשבתי עליהם בזמן הקריאה זה שהיתה תקופה בישראל שאנשי רוח וספר כמו אלתרמן ועוז היו מעורבים גם בפוליטיקה, והביאו איתם ראיה ערכית שלא קיימת היום.
ספר נעים, מעניין, כתוב כמו ״נגיעות״, בלי החלטות או שיפוט. מאפשר הצצה אל ההיסטוריה של מדינת ישראל בשנות ההתהוות שלה. יחד אם זאת, הוא משאיר טעם של ״ו?…״ מעורר מחשבה, אבל לא דוחף אותה מספיק קדימה. אולי זו המטרה.