על שולחנו של עידן, באמצע ישיבה חשובה, מונח פתק קצר ובו כתובות שלוש מילים בלבד: 'סבתא ברחה מהבית'. סבתא לאה בת התשעים ושמונה לא מוכנה לעבור לדיור מוגן. כשהנכדים שלה מחליטים לשכור עבורה עובדת זרה, לאה זועמת ומחליטה לקחת את גורלה בידיה ולצאת למסע בעקבות סוד משפחתי ישן. להרפתקה המוזרה מצטרפים נתי - הנכד האגואיסט וחסר האחריות שלה - וכריסטין המטפלת הפיליפינית, שיש לה עניינים משפחתיים לא פתורים משל עצמה. סבתא בורחת מהבית הוא הרומן הרביעי למבוגרים של הסופרת המצליחה מאירה ברנע־גולדברג, מחברת רבי־המכר כמה רחוק את מוכנה ללכת, משפחה לדוגמה ומסעותי עם חמותי, ומי שעומדת מאחורי סדרת כראמל שכבשה את ליבם של הילדים בישראל. השנינות, הקצב והישירות האמיצה המאפיינים את כתיבתה של ברנע־גולדברג יוצרים בעת ובעונה אחת סיפור קליל, מותח ומשעשע, ודרמה נוגעת ללב על יחסים בין־דוריים סבוכים, על קנאת אחים שיכולה לשבש מהלך חיים שלם ועל מחילה אפשרית שיכולה לקרות בכל רגע, גם בערוב הימים. מאירה ברנע־גולדברג (ילידת 1978) היא סופרת למבוגרים, ילדים ונוער, מרצה ועורכת. נשואה ואם לבן, נולדה וגדלה בפתח־תקווה, שבה היא מתגוררת כיום. את דרכה בעולם הספרות החלה כמוכרת בחנות ספרים. סדרת הילדים והנוער שכתבה כראמל דורגה במקום השני ברשימת 25 הספרים הטובים והחשובים לילדים ולנוער מאז תחילת המאה ה־21. על הסדרה זכתה בשנת 2018 בפרס שרת התרבות והספורט על שם דבורה עומר, בתחום היצירה הספרותית העברית לילדים ולנוער. ״כתיבתה של ברנע־גולדברג קולחת, סוחפת וממכרת.״ שפרה הורן 'דמויות בלתי נשכחות שיגרמו לכם לרצות לחבק את המשפחה שלכם יותר מתמיד.' ליעד שהם
עריכה: מורידה לשלושה כוכבים בדיעבד כי הספר סה"כ בסדר ולא נשאר איתי באופן מיוחד.
דבר ראשון (כבר לא ראשון): הרעיון של הספר הזה נהדר. אני מאוד, מאוד אוהבת את מה שהוא מנסה לעשות. אם אני נשמעת עצבנית או טרחנית בביקורת הזאת, זה כי נהניתי מהספר וחושבת שאם לא היו חסרים לי בו כמה דברים, הוא היה מקבל חמישה כוכבים ממני. (עריכה: אולי קצת הגזמתי... ארבעה.)
הייתי קוראת לספר הזה רמיקס של מבצע סבתא, ולא לרעתו. יש נושאים אוניברסליים שמגיע להם שיסופרו מנקודות מבט שונות. שלושה אחים מרוחקים אחד מהשני אבל שבסופו של דבר איפשהו אכפת להם, שצריכים למצוא פיתרון דחוף כשסבתא נעלמת. פה מתווספת גם נקודת המבט של העוזרת הפיליפינית, שלדעתי הייתה נחוצה מאוד והוסיפה המון לספר. כבר בעמודים הראשונים מקבלים את התחושה שלכל דמות יש סיפור ונקודת מבט משלה ושהקונפליקט המרכזי יגיע מנקודות ההתנגשות ביניהן.
לצערי, כאן הספר איכזב אותי בסופו של דבר. אולי לא הייתי צריכה לצפות שבספר כל כך קצר כל דמות תקבל פיתוח, אבל נתי היה האח היחיד שבאמת נחקר לעומק לאורך הסיפור; הוא, לאה וכריסטין היו היחידים שבאמת שמעתי את קולם ליותר מכמה פסקאות הומוריסטיות. השאר הרגישו בתחילת הספר כאילו הם עומדים לקבל פיתוח דמות, או לפחות מבט מעמיק יותר (לדוגמה, עידן שלא הרגיש שאימא שלו אי פעם הקשיבה לו), אבל כולן סיימו את הספר בדיוק כמו שהיו. אולי חוץ מתמרה, אבל פיתוח הדמות שלה הגיע בפתאומיות שמתאימה יותר לדמות משנית בספר ילדים.
וזו הבעיה האמיתית שהרגשתי בספר: הוא כתוב, בהרבה מובנים, כמו ספר ילדים. לא כולם לרעה; לדעתי, לא יזיק שעוד ספרי מבוגרים יעסקו יותר בהרפתקאות או ישלבו רצינות עם קלילות והומור. אבל ספרי ילדים נוטים גם לפשט דמויות, וכאן הרגשתי שזה פועל לרעת הספר. ריבוי נקודות המבט והסיטואציה המורכבת מאבדים ניואנס כשחלק מהדמויות (הדר, אפילו עידן במובן מסוים) כתובים כמו נבלים חד-מימדיים. הרגשתי גם שהספר מטיף את מוסר ההשכל שלו, ושופט את המעשים של הדמויות בו יותר מדי במקום לתת לקוראים לעכל ולהחליט בעצמם מה דעתם.
יחד עם כל זאת: אהבתי את הספר. הוא קולח, מצחיק, ויש לו המון פוטנציאל שרובו מנוצל לטובה. רוב הפגמים שמצאתי בו היו יכולים להשתפר אם פשוט היו בו עוד, נניח, מאה עמודים. גם הסוף שהרגיש לי מתקתק מדי היה עובד יותר אם לא היו משנים בו כלום אלא פשוט נותנים גם לשאר הדמויות חוץ מנתי מקום לזרוח לפני כן.
יש קטע בסבתא בורחת מהבית, שבו סבתא לאה מבקשת מהנכד שלה, עידן, שיקנה לה נקניקיה. כבר שלושים שנים שהיא לא אכלה נקניקיה, כי זה לא בריא לה, והיא מבקשת את עזרתו. אני לא יודעת אם זו הייתה המטרה של מאירה, אבל העיניים שלי התמלאו דמעות. וזו לא הייתה הפעם הראשונה שהספר הזה, הקליל והמשעשע, גרם לי לתחושת עצב ולדמעות בעיניים. במסווה של ספר הרפתקאות קליל, מאירה נוגעת בנושאים טעונים ומורכבים של זיקנה, התבגרות, שינוי, מערכות יחסים בין אחים ואחיות, בין הורים לילדים ובין נכדים וסבים וכמובן - סבתות. התמות הללו נוגעות לכל גיבורי הסיפור, הדמויות הראשיות והמשניות גם יחד. על הדרך, מאירה משליכה לקלחת עוד המון דמויות שוליות יותר ופחות, שאת חלקן הגדול פירשתי כקריצה שלה אל הקוראים, מעין הצצה אכזרית לתופעה נוראה כזו או אחרת, שמאירה מציבה מולה מראה. למשל סופרת שגורמת לתמרה (הנכדה של סבתא לאה) לשלם לה המון כסף כדי ללכת לסדנת כתיבה בפראג, בטענה שלטקסט שתמרה כתבה יש רעיון מעניין אבל הביצוע שלו לוקה בחסר. או הדר (שתיעבתי בכל כוחי) שרואה את שתי בנותיה רק כדרך להרוויח כסף באמצעות הסרטונים שהיא מפרסמת ולא אכפת לה מסבתא לאה ולמען האמת גם לא מאף אחד אחר. או עידן שמפיל על אחיו נתי כל מיני סידורים, בלי לבדוק בשום שלב עם נתי, אם זה מתאים לו. או נתי שמתעלם מכל מיני בעיות, בתקווה שהן פשוט ייפתרו לבד. (ספוילר: הן לא.) הספר מספר על שלושה נכדים שמחליטים להצמיד לסבתא שלהם עובדת זרה, כי היא כבר בת 98, וכל עול טיפולה נופל על תמרה – אחת משלושת הנכדים. מאחר שהם יודעים שסבתא מתנגדת, הדבר נעשה בהיחבא, ואז מוצג כעובדה מוגמרת, בסצנה קומית אבל גם עצובה. אחרי שחלק מחפציה היקרים נזרקו כדי לפנות מקום לחדר לעובדת הזרה (שהיא דמות מקסימה ומורכבת) ובכלל אחרי שהיא מוצאת אישה זרה בביתה; סבתא לאה מסרבת לקבל את המציאות החדשה. אז היא מחליטה לברוח. ומכאן מתחיל מסע מטורף ומלא טוויסטים, גילויים, סליחה, חמלה וקבלה עצמית – לפחות של חלק מהדמויות. זהו ספר יפיפה וחכם, מצחיק-עצוב, מרגש, נוגע ללב ומעורר הזדהות. אין אף אחד שלא ימצא בו את עצמו, ואי אפשר להפסיק לחשוב עליו – הרבה אחרי שמסיימים. קראתי אותו ברצף במהלך השבת, ולא הייתי מסוגלת להפסיק לרגע - ממש בלעתי אותו בבת אחת. חייבת לומר שהסוף השאיר לי תקווה שמאירה אולי תכתוב לו ספר המשך, ואם זה נכון – כמה שהייתי שמחה לקרוא אותו. אה, והכריכה כל כך יפה!!! 🩷🩷🩷
מאירה ברנע-גולדברג עשתה כאן דבר מדהים. היא ידועה כסופרת ילדים שמאחורי התופעה "כראמל", אבל "סבתא בורחת מהבית" הוא ספר המבוגרים הראשון שלה. ולמרות זאת, ברור לגמרי כבר מההתחלה שהכישרון והיכולת שלה להחיות דמויות יומיומיות יוצאות דופן.
לסבתא לאה נמאס שכל הזמן מחליטים בשבילה איך ואיפה היא צריכה לחיות, להיות, מזיזים לה דברים ולוקחים מעצמאותה. אז בשקט ובתחכום היא מתכננת את הבריחה שלה ליעד שרק היא יודעת.
לרוע מזלה, או דווקא למזלה, העוזרת החדשה והמופלאה שלה כריסטין, ביחד עם בנה ריי (שאותו אהבתי במיוחד גם כשהוא מרוחק) מאתרים אותה. יחד עם הנכד נתי המוזנח והמובטל הם יוצאים להרפתקאה מפתיעה, מלאת עוגיות טעימות, זכרונות בית ספר ועוד בדרך למצוא אוצר משפחתי מוחבא בתוך סודות כואבים ומרירים.
מה שאהבתי במיוחד בספר הזה הוא ערעור והרחקה של הדמויות היציבות, תיאור מאוד מדויק של הגיל השלישי, והרקע על פתח תקווה שלא הכרתי. חוץ מזה, היה מרענן לראות איך הנכד הלא מוצלח פתאום תופס תפקיד מרכזי, מקבל לידיו סוד שאחרים לא יודעים, ובעיקר את ההומור והחוצפה של סבתא לאה מול משפיענית הרשת "הנועזת" הדר.
משפחה היא באמת הכל, גם ובמיוחד כשקשה, כשרבים וכועסים, כשעושים תאונות ודברים חסרי אחריות, אבל בסוף חייבים להשלים אחרת הקשרים מתים והפצעים נשארים פתוחים. נהניתי מאוד, במיוחד מהחצי השני שתפס תאוצה תרתי משמע, בפחות מ250 עמודים הסופרת רקחה פה חתיכת סיפור, מומלץ בחום!
הייתי מאריכה את הספר ב100 עמודים, היה לי קצת חסר בשר. מעבר לזה סופר נהניתי מהדינמיקות המשפחתיות, מבחינתי העוזרת הפיליפינית היתה הטופ של הספר והתבאסתי קצת על הסוף שהיא קיבלה אפילו שהוא מוצג כחיובי עבורה. הסיפור עם נתי לדעתי קרה מהר מדי, לא הרגשתי שהיה לו זמן אמיתי לעבור תהליך. שאר הדמויות אולי חוץ מתמרה, לא ממש קיבלו איזה מסר לחיים במיוחד עידן. הסיפור של הזהב לדעתי היה צריך להרמז הרבה קודם כי הרגיש כאילו באמצע הספר פתאום החליפו עלילה. ספר ממש קליל וכייפי בעיניי, אפילו שלא מושלם.