הלילה הארוך ביותר

by Eshkol Nevo, אשכול נבו (Author's Hebrew Name)

הטיסה של הזמרת קרן עידן מתבטלת והיא חייבת להגיע לתינוקת שלה בלונדון. אז היא עולה על יאכטה בנמל חיפה, בלי לדעת שזו רק תחילת האודיסאה שלה. הטיסה של צביקה, חובש במילואים, שאמורה לנחות בישראל, מופנית לקפריסין. וגם אצלו, זה לא יהיה השיבוש האחרון בתוכניות. כשתומר, עורך דין צמרת, ננעל מחוץ לדירה שלו, הוא נוסע לבית קפה שפתוח כל הלילה. שם הוא פוגש אישה שמטלטלת את עולמו, ומוציאה אותו למסע.

אלה ועוד הם גיבורי הלילה הארוך ביותר. בים, באוויר וביבשה, הם מנסים בכל כוחם להגיע הביתה. בדרך הם פוגשים זה את זה, מחפשים (ולפעמים מוצאים) אור ומשמעות בתקופה חשוכה. ומחכים, כל כך מחכים, שהבוקר יגיע.

אשכול נבו מגיש לנו יצירה סוחפת ומסעירה, המגששת אחר קרקע יציבה ובטוחה – על סף תהום. בעודה מעוגנת בכאן ובעכשיו, היא ממריאה מעל למציאות היום־יומית ונושאת עמה את קוראיה. ההצטלבויות העדינות שנבו רוקם בין גיבוריו יוצרות רשת ביטחון, המזכירה לנו שגם כשנדמה שהכול נשמט, עדיין אפשר להיאחז במילים, במוזיקה, באדם.

ספריו של אשכול נבו תורגמו ל־14 שפות, וזכו בפרסים ספרותיים בארץ ובחו"ל. ב"ניו יורק טיימס" תיארו את כתיבתו כ"מהפנטת", וה"קוריירה דה לה סרה" קבע שהוא אחד הסופרים הבולטים בדורו בעולם.

224 pages, ebook

First published May 12, 2026

About the author

Eshkol Nevo (Hebrew: אשכול נבו) studied copywriting at the Tirza Granot School and psychology at Tel Aviv University. Today, Nevo owns and co-manages the largest private creative writing school in Israel and is considered the “godfather” of many upcoming young Israeli writers. He has published novels, short stories and nonfiction. His novels have all been top bestsellers.
Nevo, whose novels are very successful abroad, has received the Book Publishers Association's Gold and Platinum Prizes (2005; 2008; 2011), the FFI-Raymond Wallier Prize (Paris, 2008), the ADEI-WIZO Prize (Italy, 2011) and the Steimatsky Prize for Neuland (2012). Homesick was a finalist for the prestigious Independent Foreign Fiction Prize (UK, 2009), and World Cup Wishes was a finalist for the Kritikerpreis der Jury der Jungen Kritiker (Austria, 2011).

Reviews

[Avishag]

ממש התבלטתי איך לדרג בכלל את הספר הזה
הוא לא מורכב מספיק בשביל לקבל 5 כוכבים, הוא פשוט ממסגר באופן נורא טבעי ויפה את הישראליות בשנים האחרונות

[Shiran Bookishx]

3.5⭐️

הספר הישראלי הראשון שסיימתי מזה זמן רב, וגם הספר הראשון של אשכול נבו שאני מנסה.

מדובר בלקט סיפורים בעלי קווי השקה, העוקבים אחר 6–7 ישראלים וכיצד השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל השפיעו על חייהם.

האווירה הישראלית הורגשה היטב, ובכל סיפור הייתה תמה מרכזית שמציגה היבט אחר של התקופה – המילואים, השכול, הפוסט טראומה ותחושות הישראלים בחו״ל – והמנטרה שחזרה בכל פעם "דברים יהיו אחרת וטובים יותר כאשר המלחמה תסתיים".
הדמויות הראשיות בכל חלק מכניסות את הקוראים למחשבותיהן ומשתפות בשיחות עם אחרים, וגם אם לא התחברתי אליהן במיוחד, היה קל להזדהות עם מה שעובר עליהן.

אני פחות מתחברת בדרך כלל לספרות ישראלית, ואכן היה לי מוזר לקרוא סיפורת על אירועים שעדיין כל כך קרובים אלינו ושלא הסתיימו. בכל זאת החלטתי לתת לספר הזדמנות, וגם בחרתי לשלב בין עותק פיזי לספר אודיו. הספר הקולי בהחלט תרם לחוויה - זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לכתיבה המיוחדת ובשונה, והקריינים השונים גישרו על הפער ועזרו לי לצלוח את החשש שאאבד עניין.
העלילה עצמה מועברת בצורה פשוטה וזורמת, אך לא הרגשתי סקרנות יוצאת דופן או חיבור רגשי עמוק.

לסיכום מדובר בחוויה מעניינת וייחודית. ספר חביב ואקטואלי, פחות מספר מסע עלילתי אלא מנסה לשקף אווירה ותחושות של תקופה, ובזה הוא הצליח.

[Judith]

הספר הראשון שקרוב קצת לשבעה באוקטובר שהצלחתי לקרוא. קובץ הסיפורים האלה קשורים אחד בשני כמו שהחברה הישראלית קשורה ושזורה - זה השכן של הדמות הראשית באחד הסיפורים או מישהו מפורסם שיודעים מי הוא או המילואימניק שהיה איתו וכן הלאה. ובסיפור אחד אפילו דמעתי. כולם נכנסים לך ללב כי הם גם השכנים שלי והמילואימניק שאני מכירה ואחות שכולה או הלום קרב שהיכרתי. כתוב מאד בעדינות
"אני לא בטוח בכלום, מיק, אמרתי. זה העניין. זה מה שקרה לי אז. איבדתי את הביטחון בעולם. אני לא סומך עליו יותר. ואני לא סומך על עצמי. לא על הגוף שלי. ולא על הנפש. ולחזור עכשיו לארץ, בזמן מלחמה, כשהכול מלא בדברים שיקפיצו אותי. זה עלול לדפוק אותי עוד יותר. לדפוק אותי סופית. 

נו, אז למה אמרת קודם לילדים ש...? היא שאלה. קצרת רוח. 

כי את האי שלי, מיק. זה למה, אמרתי. את המקום הבטוח היחיד בתוך כל זה. 

העיניים שלה התעגלו. השפתיים הקפוצות, נפשקו קמעה. 

זה יפה, "אַת האי שלי", היא אמרה. אין לי אף חברה שבעלה אומר לה משפטים כאלה. 

טוב, גם אין לך אף חברה שבעלה משתתף בג'ם סשנים של זמרים מתים, אמרתי. 

לקחתי, היא אמרה. 

לקחתְ?

את הדיל הזה. שווה לי."

[Bar]

עלילתו או יותר נכון לומר- אמירתו של הספר היא רחבה ונוגעת בפצע הכי עמוק שלנו כחברה. נבו כותב על פוסט טראומה ומביא אותה בצורה "אגבית" אך חדה כחלק מחיינו הבלתי נסבלים בעת המלחמה ובלתי נסבלים יותר בעתות שאחריה.
ספר מיוחד שנקרא בנשימה עצורה. לפעמים לא מספק תשובות חד משמעיות ומשאיר בקורא תהיות. זה גם חלק מהקסם שלו. אהבתי והתרגשתי.

[Ziv Biron]

אשכול נבו כותב נפלא והוא אחד הסופרים המיטיבים לספר את הסיפור הישראלי של ימינו.
כל אחד מהסיפורים מרגש, מפתיע ועצוב בדרכו אך בכולם גם היבט אופטימי המותיר תקווה לימים טובים יותר ברמה האישית של כל גיבור וברמה הלאומית.
נפלא. חשוב. אמיתי.

[Doron Raz]

בנאלי, משעמם ועמוס קלישאות.

[Or Levy]

הכתיבה של נבו, כמובן, מדהימה. הוא מצליח לרדת אל העם בלי שזה יהיה מגושם או שטחי, אלא פשוט אותנטי. המילים שהוא מחליט להשתמש בהן, הדרך בה הוא מספר סיפור ולרוב גם הסיפורים עצמם, פשוט יוצאי דופן. הדבר היחיד שיש לי בעיה איתו בספר הוא הפוליטיקה, שלדעתי עברה את גבול הטעם הטוב מאוד מאוד מהר. כמובן שזה לא נוגע לכל הקוראים, ואני לא חושבת שזה מוריד מהאיכות האובייקטיבית של הספר, אבל זה השפיע מאוד על החוויה האישית שלי. בתחילת הספר היה שימוש במטפורות נוטות שמאלה, ודרכים לא דרכים להכניס את זה, אך ככל שהספר התקדם זה נהיה יותר ויותר ברור ומעט קיצוני. זה לא דבר שהייתה לי בעיה איתו בלי הקונטקסט; סופר ישראלי מצליח וכשרוני מספיק שאשכרה מסוגל לעורר שינוי באיך שאנשים מרחבי העולם חווים אותנו כחברה, ובמקום זה מפרט על הנושא הרגיש ביותר שנאלצנו להתמודד איתו זה דורות: השביעי באוקטובר, מנקודת מבט שחסר בה כל כך הרבה. אין לי בעיה עם הדעה השמאלנית. יש לי בעיה כשסופר ישראלי כותב לאנשים בחול שאנחנו פוגעים בפלסטינאים הרבה יותר משאנו נפגעים בעצמנו, שאנחנו חסרי רגישות ושהחרדים מנקבים גלגלים במכוניות סתם כי מישהו חסם אותם. הוא כתב גם דברים טובים רבים, על הזדהות עמוקה עם החיילים שנפלו, והבנה מסויימת על המצב בישראל, אבל בספר שלכתחילה נועד להיות פוליטי, אני מרגישה כאילו האור היה מקובע על המקומות הלא נכונים.

[Gail]

What a great read! This collection of stories describes Israeli society after the nightmare of Oct. 7th and the wars in its aftermath which continue to this day. Only one story actually directly refers to October 7th and is about a young gay man from Gaza who uses the pogrom as a way to escape Gaza. Many stories deal with the resulting PTSD that is a part of our new reality.

The stories quote many contemporary Israeli songs and thank you to Merav Livneh for providing a public playlist of all the songs on Spotify

[Roi Gal]

ספר מצוין ומאוד עכשווי
מאוד מאוד מדבר אל המציאות הנוכחית בארץ וקל מאוד להתחבר אליו
הסיפור האהוב עליי היה על העורך דין שננעל מחוץ לבית
כרגיל כתיבה נפלאה של POVים
על אף שזה גם אוסף של סיפורים קצרים קל להישאב לספר ולהתחבר לדמויות

[Mika]

אחרי הפגם שהיה בספר והפספוס של השליח בכמה שעות כי כבר חזרתי למילואים ורק אז הוא הגיע לבית שלי, סיימתי גם את השלושים עמודים האחרונים בספר
אהבתי מאוד מאוד והייתי צריכה לכתוב ביקורת איך שעצרתי את הספר לפני שבוע וחצי כי שכחתי חלק מהדברים לצערי
אבל ככ טוב שלא רציתי להפסיק

[Meeka]

אני לא חסידה גדולה של סיפורים קצרים אבל את זה של נבו אהבתי, אולי בגלל שהקו המחבר בצורה כ״כ עדינה ומעניינת הוא ה7 באוקטובר 2023. הכתיבה שלו מרתקת ובלתי מתפשרת. אומנם לא ״למדתי משהו חדש״ אבל בהחלט הייתי מרותקת!

[Adam Berenson]

מרגש וכתוב היטב, חבל שזה שוב סיפורים קצרים

[Hadar]

ממש ממש אהבתי

[יאיר תובל]

קלאסי אשכול נבו (אבל בקטע טוב)

[Sahar Lazari]

ממש אהבתי את הספר.
יש בו שני סיפורים מעט חלשים יותר מהשאר ועדיין אלה שטובים שווים את הכל.

[Rivi]

ספר קריא ומאוד אקטואלי לישראל של אחרי 7 באוקטובר. לא יכולה להגיד שנהניתי או קיבלתי פרספקטיבה נוספת

[Viv]

Four short stores taking place during the aftermath of October 7, 2023.

I specially liked the third story "Who By Fire, Who By Water" where the guy suffering from PTSD not wanting to return to Israel snd the inevitable call-up for reserve duty, leaves Larnaca for the Greek island of Hydra where he imagines himself attending midnight jazz jam sessions with Leonard Cohen and departed band members.

I also enjoyed the second story "The Blue Crate" where the sister of a war victim travels eveywhere with the blue box containing his army remains, especially because of the underlying love story which unfortunately turns into nothing.

.

[Tsippy]

Excellent