ליאם בר-און הוא הגבר האחרון שאביגיל הייתה בוחרת להכניס לחייה. הוא יהיר, קר וחסר רחמים. אבל הוא גם הגבר היחיד שיכול להציל אותה. כאדריכל רב־עוצמה, הרגיל לשלוט בכל פרט במציאות שהוא בונה, ליאם מזהה באביגיל את כל מה שהוא זקוק לו למשימתו הבאה.
אולם לאביגיל, אישה חדה ועקשנית, אין כל רצון או עניין להיכנע לו. השנים בניו יורק לימדו אותה לשרוד בכל מחיר ולשים את אחותה הקטנה – זו שהשאירה מאחור בישראל – לפני הכול. כשהחובות סוגרים עליה, היא נאלצת לבחור אם להתרסק או להיכנס לעסקה עם הגבר האחרון בעולם שאפשר לסמוך עליו. זוגיות מזויפת בתמורה לעזרה כלכלית. בלי מגע. בלי מחויבות. ובעיקר, בלי רגשות.
בפני העולם הם נראים כמו הזוג המושלם. מאחורי דלתות סגורות, השנאה ביניהם מתלקחת לאש מסוכנת. עד מהרה הם מגלים שהמרחק בין איבה יוקדת לתשוקה בוערת דק בהרבה מכפי שהעזו לדמיין.
ניקול צ’רני היא סופרת ישראלית בהוצאת לב אדום הכותבת רומנים רומנטיים מודרניים וסוחפים, המשלבים תשוקה עם דילמות אנושיות ומורכבות הבוחנות ברגישות את מערכות היחסים שכולנו מנהלים ביום-יום. היא מתגוררת עם בעלה בפתח תקווה, ומאמינה בכוחם של סיפורים לגעת בלב, לרפא ולהאיר את מורכבותה של אהבת אמת. זהו ספר הביכורים שלה.
כשהיא לא נשאבת לעולמות שיצרה בין דפי ספריה, סביר שתמצאו אותה צופה בסרט אימה טוב – או מחפשת השראה חדשה בין צלילי שירים ישנים.
הגעתי לספר עם ציפיות גבוהות והתאכזבתי ממש. הרעיון של הספר היה ממש טוב אבל הביצוע היה לא משהו. אני חושבת שהספר לא היה כתוב טוב וכשהוא נגמר הרגשתי שיש לי מלא חורים בעלילה. העלילה התקדמה ממש מהר ומלא דברים קרו בזמן כל כך קצר. היה קפיצות בזמן לפעמים בין הפרקים ולפעמים אני לא שמה לב לזה אבל הרגשתי כאילו שמנסים לזרז את העניינים בין הזוג ואני לא אהבתי את זה. גם על הכריכה כתוב שהספר הוא בעירה איטית והוא ממש לא היה איטי🥲
רגע אחד ליאם מתנהג כמו זין וברגע השני הוא מתנהג כמו כלבלב מאוהב. קשה לי עם השינוי הדרסטי הזה בין שורה אחת ואחרי כמה שורות בודדות יש לו אופי אחר. אני לא מצליחה להתחבר לליאם. הוא לא מספר לאביגיל כלום על העבר שלו ושל לורן ובכללי הוא לא מספר עליו דברים אישיים ואז כועס ומתעצבן כשהיא מסרבת להפתח אליו ומצפה ממנה שתמשיך לספר לו דברים אישיים שלה שהוא אפילו לא נפתח אליה. (הוא חושב שאביגיל היא כמו לורן בגלל שהיא לא סיפרה לו על ההודעה שאבא שלה שלח לה בזמן שהיא פיזית לא יודעת עליו כלום וזה פשוט הוציא אותי מדעתי. )
גם לאביגיל לא הצלחתי להתחבר. רגע אחד את מתארת כמה קשה היה כשאבא שלך עזב אותכן ושהיה אח״כ את מסכימה להפגש איתו כדי לסגור מעגל? מה נסגר😭 וגם הנושא הזה נשאר עם סוף פתוח. ליאם שכר חוקר פרטי שיחפש מידע על אבא שלה והוא מצא שהוא פושע או משהו כזה אבל לא הרחיבו בנושא ולא ציינו את זה שוב אחר כך. למה לפתוח נושא אם את לא מתכוונת לסיים אותו? זה לא הדרך להוסיף דרמה ועניין לספר. זה רק מעייף ומראה כמה ההחלטות של הדמות מטומטמות.
האיומים הריקים של ליאם כל כך מורידים. הוא מתנהג כאילו הוא איזה פושע שיהרוג כל מי שיסתכל על האישה שלו לא במקום כשבפועל הוא אפילו לא קרוב לזה. הוא רק נובח. אם הדמות שלו הייתה מצטיירת מההתחלה כדמות שמהווה איום אז זה לא היה מפריע, אבל הוא לא מצטייר ככה וזה פשוט איומים ריקים.
הוידוי ״אהבה״ של ליאם לאביגיל שבה הוא אומר לה ״זין על החוזה אני רוצה שנהיה ביחד אבל הפעם באמת״ הרגיש לי כמו חירטוט אחד ענקקקק! כשהיה את הנקודות מבט שלו זה לא היה מוזכר אפילו שהוא שוקל את המערכת יחסים בינהם מחוץ לחוזה אז כשזה הגיע זה היה בבום ולא אהבתי בכלל.
גם איך פתאום ליאם רוצה להתפטר מהעבודה שלו בחברה של אבא שלו? כל הספר מתארים לנו כמה שהעסקה שהם התמקדו בה ממש חשובה וכמה כסף היא תכניס להם וכמה שאי אפשר לפשל בעסקה הזאת ועוד, אז איך פתאום הוא רוצה להתפטר? לא דיברו על זה פעם אחת בספר!
לא הגיוני שללורן יש חלק כל כך גדול בעלילה של הספר ועדיין הספר נגמר כשליאם לא מסביר לאביגיל מה קרה ולמה הם נפרדו.
3.5/5⭐️ טוב כמו שניתן לראות לא כזה התחברתי לספר. גם לא לדמויות כאילו בכללללל. הכתיבה הייתה די טובה לספר ראשון והעלילה עצמה הייתה עם פואנטה טובה פשוט לא הרגשתי שאני מצליחה להתחבר לספר. ממש שנאתי את אביגיל היא הייתה כזאת דרמטית ומעיקה אמאלה. הקטע שהיא הייתה צריכה שמלה לחתונה של רוני והלכה למשרד שלו ופשוט הייתה בלי סבלנות ונכנסה למשרד בעצבים כאילו מי מספר אם הייתי ליאם הייתי בועטת בה החוצה. הכל שם רץ מהר מידי לדעתי זה לא הייתה בעירה איטית או סלואו ברן או איך שלא תקראו לזה. הטוויסט בעלילה על הסיפור של אביגיל עם ליה וגלית היה די טוב וממש מפתיע האמת רק בגלל שדפדפתי בעמודים וקראתי את הכמעט סוף ניחשתי לעצמי מה עומד להיות כשקראתי שהם הגיעו לישראל אבל אחרת לא הייתי מצליחה לנחש. המשפחה של ליאם היו ממש מעצבנים ואם נאמר את האמת ליאם היחיד שעוד די אהבתי הוא היה ממש חמוד וגברי והם באמת היו מתוקים ביחד פשוט זה לא עבד לי עד הסוף. גם הרבה פעמים רציתי לנטוש ואמרתי לעצמי שאני נותנת עוד הזדמנות אבל אני שמחה שסיימתי כי לקראת הסוף הספר כן ישתפר והקטעים שלהם בארץ היו חמודים ואיך שהוא דאג לה ועזר לה🤏🏻
הספר יצא ממש טוב! ואני עקבתי אחרי ניקול עוד לפני שהיא חתמה בלב אדום והספר שלה ממש עניין אותי! כשהתחלתי לראות סקירות נוספות מתפרסמות עליו ידעתי שזה הספר שאקח לסקירה! וזה מה שעשיתי. ריחמתי נורא על אביגיל ואהבתי איך ליאם עוזר לה ואיך היחסים ביניהם משתפרים. ניקול כתבה ספר מדהים אבל הורדתי כוכב כי היה חסר לי משהו, אני אפילו לא יודעת להסביר מה, הספר הזה היה מטורף וסיימתי אותו ביומיים מרוב שהוא היה טוב! עכשיו אני רוצה ספר על קווין ומיכל😽😽
נכנסתי לספר עם ציפיות ובאמת שנהניתי מהספר. היא ידעה בדיוק איפה להשים את הקטעים כדי לסחוף את הקורא וזה מה שקרה. למרות שזה הספר הראשון של ניקול היה בו משהו שפשוט עשה את הספר הזה מושלם! ליאם בר-און אני עדיין לא בטוחה מה אני חושבת עליו. פעם אני אוהבת אותו ופעם הוא מעצבן אותי. גם עיצבן אותי שהוא לא נותן לעצמו להיפתח ואחרי זה הוא מתעצבן על אביגיל שהיא לא מספרת על הדברים האישיים שלה שזה הטריף אותי ורציתי להחטיף לו סטירה אחת. אביגיל אהבתי את הדמות שלה וכמה היא מוכנה לעשות בשביל האנשים היקרים לה, היא לא חשבה לרגע על עצמה או על האושר שהיא תקבל מההסכם אלא על דרך לעזור לאחותה לקבל עתיד טוב יותר וזה מה שאני מעריכה בה ברמות. מה שכן היה קטע שלא הבנתי אותה, פעם קשה לה להיפגש עם אבא שלה ואז היא נפגשת איתו, כאילו מה הולך פה? גם הנושא הזה נשאר פתוח שזה ביאס כי באמת רציתי לדעת מה הולך שם. הדמויות שבאמת נהניתי היו קווין ומיכל שפשוט עשו לי את הספר. מאוד אהבתי את הרעיון של הספר והכתיבה אבל לפי דעתי היו דברים שהיו צריכים להתמקד עליהם כי הרגשתי שלא נתנו מזה מספיק אבל בסך הכל מאוד אהבתי💜🪻
הספר הזה לא עבר אליי, הוא היה משעמם עם 0 עלילה סורי אבל אני חייבת לומר שלספר ראשון של ניקול , אפשר לזהות את הפוטנציאל כסופרת גדולה שיש לה היא רק צריכה להשתפשף קצת