מירב מנצור גדלה ברמת גן בבית עיראקי צבעוני ומלא הומור, כזה שבו לכל אחד יש תפקיד ברור, ורק היא מסרבת לשחק לפי הכללים. היא הבת הצעירה מבין חמישה אחים, האחות שלא התחתנה, דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, האישה שתמיד מרגישה קצת מחוץ לתמונה – גם כשהיא במרכזה.
שבוע לפני גיל ארבעים, מירב מחליטה שמשהו חסר. היא קונה מחברת מיוחדת, עורכת רשימות ומכריזה על "פרויקט תינוק/ת". למשימה היא מגייסת את רני, המאופק והמלוטש, את מאיה, מלכת היופי של האקדמיה עם אפס כבוד לגבולות, את מילות החוכמה של יוגב המורה האלוהי ליוגה, ואפילו את המנחה האדישה לדוקטורט היא מצליחה לשכנע שהכל חלק מהמחקר.
מירב מתאמצת להרשים את אביה המזדקן, להרגיע את אמה הדרמטית, לתפוס את מקומה בין כל האחים שיודעים בדיוק מה לא בסדר אצלה, ולשרוד את הג'ונגל האקדמי. בכנס ברומא, הרחק מהבית, היא פוגשת לראשונה גרסה משוחררת ונועזת שלה, כזו שנכנסת לחדר בלי להתנצל.
רק בשמחות הוא רומן התבגרות מאוחרת מצחיק ונוגע ללב, שידבר אל כל מי שאי־פעם הרגישו לא בזמן ולא במקום.
שרי אלפי-ניסן היא יוצרת, תסריטאית, מוסיקאית, שחקנית, ומרצה. דוקטור לסוציולוגיה וכיום פוסט־דוקטורנטית באוניברסיטת אוקספורד. זהו ספרה השני אחרי רב־המכר כדאי שתשבי (2018).
לא יצא לי לקרוא את הספר הקודם המדובר, אבל משהו בעלילה על מישהי שמחליטה החלטה משנה חיים ולעשות את הכול כדי שזה באמת יקרה, במיוחד כשזה מנוגד לסביבה, מאוד סקרן אותי אז נתתי צ׳אנס.
מירב, דוקטורנטית בת כמעט ארבעים שגדלה במשפחה עיראקית תוססת ברמת גן, מחליטה שמשהו בחייה חסר ומכריזה על "פרויקט תינוק". היא מגייסת לעזרתה חברים, מנחה אקדמית ומשפחה תוך כדי שהיא מוצאת את מקומה בין ציפיות ההורים והאחים ועוברת מסע התבגרות מאוחר מצחיק ונוגע ללב.
זה היה מאוד מיוחד להיכנס לראש של מירב. לקח לי טיפה זמן להתרגל אליה ולשגעונות שלה, אבל היא לגמרי דמות ראשית זורמת ומצחיקה שפשוט כיף להתחבר אליה. במקביל לפרויקט יש עניינים של המשפחה העיראקית, האנשים בעבודה שתמיד שופטים אותה, והחברים שלגמרי מפרגנים לה, כך שלעתים קרובות מצאתי את עצמי צוחקת בקול. בכל מקום שהיא נכנסת אליו היא מרגישה לא קשורה, כך שהרעיון ליצור לעצמה תא משפחתי היה מאוד מבורך ומסקרן.
הכתיבה מלאה בציניות והומור עצמי גם כשמדובר בנושאים יחסית רציניים, ובאמת שרוב הזמן לא היה משעמם. האופן שבו העלילה מועברת בהתחלה מרגיש כמו בליל מחשבות שלכאורה לא מובן מה הקשר ביניהם אבל אז האסימון נופל, כך שזה גם היה מיוחד ושונה. מה שכן, בגדול מדובר במין סיפור סינדרלה שלא היה אמין, ובאמת השתדלתי לזרום עם העלילה אבל לפעמים היא הייתה קרינגית מדי - אבל נו זה סתם התסביך שיש לי עם ספרות מקור.
אז די הופתעתי מחווית הקריאה. באתי אליו בלי ציפיות בכלל ודווקא לקחתי מהספר תובנות ומחשבות להמשך, ועכשיו אני מסוקרנת לקרוא את הספר הקודם👀